|
|
| נשלח ב-26/9/2004 14:49 |
 |
| |
מעניין ומרתק מאד.
כמובן הנפש החסידית הזרה לרוח הפורום, מתמוגגת לדמות הבעל תשובה לחד יומא של אחד בשנה המדגימה את התעוררות הספונטנית של הנשמה היהודית. (וכבר הצהיר אחד האדמורים, שבנעילה אפילו ה"קל שבקלים" מתעורר בעצם נפשו, ויתכן שהפסיכלוגי' החסידית תטען שאולי דוקא הקל שבקלים -שאינו מעוטף בשכבת ספרי יעקב כץ מחד וספרי בריסק מאידך - שמתעורר ואכמ"ל) זוהי חויית אשד הדמעות הזולגים לרגל הנחת תפילין או שמיעת שופר חדפעמית של "תינוק שנשבה". (נשבה בתאוותיו?).
אך לגופו של סיפור המרתק, הרי אני מכיר סוגי דמיות כאלו שחרגו והתדרדרו לתהום למרות המצויינות, מכל החוגים ובכל סוגי הבתים הן מחוגים הפתוחים והן הסגורים להחריד והן התובעים ליהפוך ר' חיים והן המסתפקים בלהיות בעל הבית טוב ויר"ש.
מה הצד השווה? האם יש צד השווה?
למה אי אפשר לתפוס שפשוט יש טיפוסים שבעצם אופייים אינם תואמים למסגרת הקשחה של היהדות, לא הבית אשם, ולא כשלון חינוכי, לא שום שיטה חינוכית אשר תהא.
(זה אכן נוגד את האופטימיות המקובלת, שלהכל יש פתרון מושגי והגיוני, החיים הטבעיים מגישים חריגים שאינם תואמים לשום משבצת שכלתנית שיטותית מתודית. הטבע האופי לפעמים חמקני)
תוקן על ידי - מסתברא - 26/09/2004 14:51:22
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 16:20 |
|
| |
מסתברא:
אני מסכים עם קביעתך בדבר קיומו של הנעלם, אך במקרה זה ההסבר ברור למדי: מאותגרות רגשית של ההורים! אם כן למה לי לעסוק בנסתרות.
ולגבי העקיצה הריני להוסיף כי גם חב''די בכל עצמותיו יקרא בשקיקה ספר טלפונים ביפנית לו יזדמן לתפילה ישיבתית דכאונית קלאסית, אלא אם כן רב סיינפלד ניגש לעמוד. ואילו יזדמן תחת ידו ספר של פרופ' כץ הוא ילחינו על אתר מרוב שמחה. שכן ריגושים והרגשים זה שאלה של היצע וביקוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 16:21 |
|
| |
.
למותר לציין, ולמרות זאת אציין, כי גימלין כגון זה, קיימים גם בביתו של ר' אבא-של-ג', איש הכיפות הסרוגות שבעצמו הוא תעשיין אך יש לו ציפיות מאד ספציפיות מבנו (בין אם זה שיירשו בעסק המשפחתי, ובין אם זה שהוא יגשים את מה שאביו לא עשה וימית עצמו באהלה של תורה).
וכן בביתו של פרופ' אבא-של-ג', שכל-כך רצה לראות גם את בנו באקדמיה, והנה הוא מעדיף להיות זמר,
או עו"ד אבא-של-ג', שבנו - ר"ל - החליט ללמוד פסיכולוגיה במקום להצטרף כשותף זוטר בתום לימודיו בפקולטה למשפטים.
הבעיה היא בתא המשפחתי, לא בעיה של 'החברה החרדית' , או החברה המערבית ההישגית, וכו'.
אבא-של-ג' , הוא האשם.
וגם אמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 16:24 |
|
| |
וג' עצמו חף מכל אשם? הלא הוא כבר בוגר.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 16:30 |
|
| |
מואדיב
אני מסכים עם הפסיכולוגייע.....
אבל יש גם את תפיסת השלמות הרוחנית השוללת בעקיפין את קיומה של הבינוניות, או המגדירה את כל השונה כהעדר השלימות.
אביו יכל לחנך את תלמידיו לתפיסת בינוניות אך את בנו הועיד להמנות בין שורות הגנרלים.
ואם תשאל את בנו על מה הוא מתחרט ובוכה, יאמר לך על כך שהוא לא גנרל.
בזמנו קראתי ראיון עם זמר מפוקפק שהצהיר כי העובדה שהוא לא ראש ישיבה מהווה את הפספוס של חייו. כאחד ששמע וקרא את שיחותיו של מורו הרוחני, אני יודע כי מבחינת הרעבע התלמיד נכשל בכך שהוא קרא יתד נאמן, המודיע, או כפ''ח. שהרי נאר תיירע, נאר תיירע, נאר תיירע!!!! זה שהוא נכשל בעבירות רבות וחמורות, מהווה כבר ענין שולי לעומת העדר השלמות.
ואגב הנ''ל... הזמר עדיין מתעב את הקונספט של בעלי בתים יר''ש ומתנחם בעובדה שהשקפותיו נכונות (להבדיל משל מזרוחניקעס ושלי).
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 26/09/2004 16:32:44
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 17:00 |
|
| |
יורשה לי לשאול מדוע התהליך שצוין אצל הכותבים קורה גם בארצות הברית, מילא בארץ ניתן היה תלותו בצבא ובציונות, אבל בארצות הברית הגורמים האלו אינם קיימים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 17:26 |
|
| |
אריק
ללמדך שאין לייחס לגורמים שמנית משקל רב.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 17:35 |
|
| |
מקובל,
אבל אם כן מהם הגורמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 17:48 |
|
| |
אריק
הסיבות הם אותן הסיבות הרלוונטיות בארץ
החברה החרדית המודרנית מהווה תגובת נגד אינטואטיבית ויש יאמרו אינסטינקטיבית לאתגר הזהות התרבותית הנבדלת בחברה מודרנית.
האתגר קיים בארה''ב, ישראל, אירופה, אוסטרליה, ואפריקה.
חוגים רבים מנסים לשמר\לשחזר את אוירת הכפר בהרי הקרפטים היכן שהאתגר והבעיה לא היו קיימים, ובכך לפתור את הבעיה.
בגלגולם הנוכחי, הצבא והציונות הם סמלים אידואולוגים המאפשרים לחברה החרדית להגדיר את עצמה כנבדלת. יש להבדיל בין הביצה לתרנגולת (אם כי בשלבים מסויימים הסמלים היוו סיבות). החרדיות המודרנית אינה תוצאה של הצבא והציונות. להיפך, היחס לצבא והציונות נגזר מהצורך בדגלים אידיאולוגים. לו היה מוכח אמפירית שהשירות בצבא מביא ליראת שמים, קדושה, ועדינות הנפש, היו צריכים למצוא רעיון אחר לנופף בו.
וראה את חרדי ארה''ב, בלגיה, בריטניה כראיה.
הסיבות להתפשטות הגישה החרדית המודרנית: אי''ה אכתוב על כך בימים הבאים בקיצור האומר.
תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 26/09/2004 17:50:53
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 18:09 |
|
| |
לא עקצתי.
גם אני לא קריתי בספר התהלים ובמחזור כל יום הקדוש... הייתי שקוע ביום הכיפורים של פרובנס המיימוניסטי. וואו מען שלאגט כפרות מיט כפרות....
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 21:02 |
|
| |
אריק שאל על אחריותו של ג'
אני סבור כי מרחב הבחירה החופשית של האדם מוגבל על ידי בחירות של אחרים
אולי ג' עשה את כל הבחירות הנכונות שעמדו לפניו? מי יודע? אולי הוא התאפק מלגנוב מספר פעמים?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 21:56 |
|
| |
Rav Seinfeld
I deeply enjoy your observations on the Charedi society. Your pen is golden indeed!!
But what is it about the Karpatian Mountains that conjures up in your imagination a sort of hilly-billy see-nothing know-nothing image?
As if in the large and small cities of Karpat-Rus didn't have their own home grown 'apikorsim', which in turn presented a strong challenge (אתגר בלע"ז) to the Chariedim in those forlorn mountain towns and shtetels.
As was the case especially after WW1.
It's about time a person so learned like you comes off it. Is it possible to find a different metaphor for that expression?
Like…. emmmm …..the Taylor-water carrier, tin pot makers of Kamenitz and Kovno….. whatever, I give up
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2004 22:54 |
|
| |
רב סיינפלד
נהדר!!!
ההסברים הנילווים, מאלפים ומחכימים.
לאחר תיאור כל האווירה מסביב, המסקנה שהוזכרה שזוהי בעיה מוכרת של ציפיות ההורים היא נכונה ביותר.
הפרט שתפס אותי יותר מכל, מדוע הבחור עצמו איננו מבין את האמת הפשוטה, שהדרישות הללו אינן נורמליות. ושאין שום סיבה שבעולם לבכות על כך שאיננו ר' חיים בריסקר?
דרך אגב: אשמח לקבל הסבר מפורט יותר על פשר הצלחת בריסק באמריקה. כמדומני שגם הצלחתו המדהימה של הספר "ברכת שמואל" בגולת אמריקה דורשת הסבר.
חוקרי ואן ליר ופלורסהיימר, אינם עוסקים לע"ע בחרדיות באמריקה או באירופה. כנראה שבארץ ישראל, יש סיבות טובות למחשבותיהם.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 02:34 |
|
| |
והגירסה שאני קראתי היתה משהו מעין זה:
המושל של בגדד על ערש דוי, קרא לשלושת (?) ילדיו ושאל אותם: בני היקרים, מה תרצו להיות כשתהיו גדולים?
ענו הילדים: אנו רוצים להיות כמוך, אבא.
כעס המושל כעס גדול והחטיף סטירה לכל אחד מילדיו.
בני, הוא אמר. אני רציתי להיות החליף ונהייתי מושל. אם אתם תרצו להיות "מושל", מה תהיו בסוף?
(הקורא רשאי להוסיף ולהחסיר פרטים כיד הרוח הטובה)
אני רואה שני דברים בסיפור, השאיפה וההשלמה.
לו ישמעאל...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 08:38 |
|
| |
כתלמיד הדן בקרקע לפני רבותיו.
1) לפי הניתוח של הרב סיינפלד מדוע לא התפתחה ביהדות גירסה של האיימיש? הם מתנתקים מכל אתגר כולל טכנולוגי.
2) בתור צאצא ליהודים מהקרפטים שאינו בוש בכך (לא למדתי בישיבות ליטאיות חרדיות) אני יודע מספורי משפחה שגם שם לא חסרו אתגרים. לדוגמא, במונקטש, תחת רבנותו של המנחת אלעזר, היתה גימנסיה עברית גדולה. היו ציונים והיו משכילים ואפילו ניאולוגים.
3) והשאלה המרכזית, האם האתגרים אינם חודרים מכל מקום. אני מתרשם שהתרבות הטלביזיונית (כפי שנוסחה בצורה נפלאה ע"י נייל פוסטמן בספרו בידור עד מוות) חודרת גם לחוגים שאינם מחזיקים טלביזיה.
|
|
|
|
|
