מעוות יוכל לתקון? - הרהורים על התיקון

שחרית

איך אפשר לא לענות עם התשובה הידועה:
אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן.

המשפט הזה של ר' נחמן הוא נכון יותר מתמיד. בדורנו ובכלל.

והוא עיקר גדול ביהדות. לפחות לפי תפיסתי. זה אולי ההבדל בין יהדות לנצרות (אבל אולי זה כבר נושא אחר).

כל הרעיון הוא שהאדם הוא יצירה פתוחה. שהאדם יוצר את עצמו ובורא את עצמו מחדש בכל רגע ורגע.

הבעיה הגדולה, כפי שכבר כתבו באשכולות אחרים, היא שאיננו מצליחים בדיוק לעשות זאת כפי שהיינו רוצים.

אבל זה אפשרי.

אני סבור שזה הרעיון שהרמב"ם מבקש להעביר.

רמב"ם הלכות תשובה פרק ה

הלכה א
רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו, הוא שכתוב בתורה הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא פן ישלח ידו.

***

ולכן הרמב"ם הוסיף את הויכוח הבא, שאני מעתיק גם כן.
אבל לא חיוני לקרוא את הכל כדי להבין את המסר. סתם העתקתי, מפרוייקט השו"ת, לרווחא דמילתא.

הלכה ב
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה, הוא שירמיהו אמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע, וכיון שכן הוא נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה, הוא שכתוב אחריו מה יתאונן אדם חי וגו', וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו ומדעתנו עשינו כל הרעות ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו שהרשות עתה בידינו הוא שכתוב אחריו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וגו'.

הלכה ג
ודבר זה עיקר גדול הוא והוא עמוד התורה והמצוה שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וכתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום, כלומר שהרשות בידכם וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה בין טובים בין רעים, ומפני זה הענין נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם, כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה אלא הכל מסור להם.

הלכה ד
אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע או אילו היה שם דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדרך מן הדרכים או למדע מן המדעות או לדעה מן הדעות או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים הוברי שמים היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך הטיבו דרכיכם ואל תלכו אחרי רשעכם והוא מתחלת ברייתו כבר נגזר עליו או תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים לו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו, כיצד כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות, לפיכך דנין אותו לפי מעשיו אם עשה טובה מטיבין לו ואם עשה רעה מריעין לו, הוא שהנביא אומר מידכם היתה זאת לכם, גם המה בחרו בדרכיהם, ובענין זה אמר שלמה שמח בחור בילדותך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט, כלומר דע שיש בידך כח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

נתחיל עם ציטוט "לית רעותא טבא דאתאביד" (=אין רצון טוב שהולך לאיבוד).

החיים אינם רק העתיד, אלא גם (ואולי בעיקר) ההווה. אם יש יום שבו אנו יכולים להרגיש שאנו פותחים דף חדש , זה כשלעצמו דבר גדול . ואולי אולי אולי , אפשר גם להילחם ולהשתחרר מהסיסטם , אם מאמינים באמת ביכולת להשתנות?

אני חשבתי לעצמי האם ראוי לענות על זה מהנסיון שלי, האם אין זה מורה על חוסר הצניעות לדבר על עצמי? אבל אני חושב שחשוב לאחרים לשמוע שאפשר להשתנות.

אז רבותי, אפשר להשתנות ועוד איך! ודי בזה!

מיימוני,

אחד מפסוקי התפילה היפים והחזקים ביותר בעיניי הוא:
א-להי, נשמה שנתת בי טהורה היא
אנחנו מזכירים לבורא ולעצמנו באמצעותו שבכל יום ויום הנשמה שלנו "נולדת" מחדש והיא טהורה. וכאן אולי נמצא הדים לויכוח עם הנוצרים שעליו רמזת.

אבל מה שמטריד אותי הוא האם באמת אפשר לשנות, לא ברמת התיאוריה והדרשנות אלא באופן קונקרטי ממש.





צ'וטונג,

איני רואה בכך חוסר צניעות. אדרבה, אם תוכל לספר, בגבולות שתציב לעצמך, נצא נשכרים מכך.




מייציץ,

נשמע לי עצה נבונה לעשות זאת כמו שאומרים באמעריקע: to take it one day at a time




תוקן על ידי - שחרית - 24/09/2004 13:18:40