| נשלח ב-24/9/2004 11:51 |
 |
| |
מוישי מבקש מחילה...
שלום לחושבים.
ושלום למיימוני מכובדי משכבר.
לא חושבת שמוישי מתאים למקום המכובד הזה שכולו מחשבה צרופה ושכליות עמוקה ,
אולם הוא הוזמן לכאן .
ניסיתי להסביר לו קצת לאן הוא נופל ,אבל זה לא כל כך הלך...
אז תעזרו לו .
כל טוב לכולכם
חתימות טובות לכולנו ,
ושנה מבורכת ביכולות להגדיר עוד יותר טוב את המציאות הבלתי ניסבלת שלנו.
ברכות ונצורות ,התבהרות .
==============================
כבר הצלחתי למלא שלוש שורות במחברת "כפרה וכיפורים".
אמרו לנו לכתוב במחברת ממי אנחנו מבקשים סליחה לפני יום הכיפורים וגם לעשות ציור של ילד מבקש סליחה מחבר.
חשבתי לעצמי שאני ממש כועס על נתן הופמן.כי עוד מהשנה שעברה הוא פיצץ לי את הכדור שדוד חיים קנה לי לפורים ,ולא החזיר לי כלום.
אמא אמרה לי שלא צריך לעשות עניין מכדור פלסטיק.אבל אני כועס עליו נורא בלב ,ועוד לא סלחתי לו על זה.הוא לקח את הכדור שלי וזרק אותו לגג של המרכולית "קונים ונהנים" ,והכדור התפוצץ .הוא צחק ואמר לי שאבא שלו יכול לקנות לו מלא כדורים .
כל כך התעצבנתי עליו שממש רציתי להרביץ לו .אבל נתן ילד מאוד גדול וחזק ופחדתי להתחיל איתו.
עכשיו כשהרבה אמר לנו למלא במחברת 3 שורות של סליחות שאנחנו מבקשים מחברים , עשיתי לי רשימה גדולה של חברים ואני ממש מחכה שנתן הופמן יבקש ממני סליחה.
הרבה אמר לנו לשבת ב3 טורים ,אני תמיד מתבלבל בין טורים לשורות ,וכל ילד יבקש מהחבר שמולו סליחה.אחר כך מחליפים מקום וככה יוצא לכולם לבקש סליחה מכולם .
לא תמיד אני מרגיש שאני רוצה לבקש סליחה ,כי אני ממש כועס בלב שלי ,וגם יש ילדים שלא עשיתי להם בכלל כלום .
אלב אני חושב שהמפקח ,קרומזוגען,ביקש לעשות את התרגיל הזה בכיתות .
אני מרגיש שגם לרבה שלי אין כל כך חשק לעשות את זה כי שמעתי בחוץ שהמורים אומרים ש"עכשיו קרומזוגען יבקש לעשות שוב מסיבת סליחות בת"ת-כמו תמיד".
עשיתי את עצמי כאילו שלא שמעתי כלום והמשכתי לשחק עם דוידי בתופסת כלבים .
בצלצול עלינו לכיתות ,והתיישבנו בטורים כדי לעשות סבב של סליחות .
היה קצת רעש בכיתה בגלל הכיסאות והרבה של הכיתה מלמעטה עלה אלינו וצעק קצת על הרבה שלנו.
הוא אמר לו שזה ממש נורא הרעש הזה ושירסן אותנו .
הרבה שלנו קצת הסמיק וראיתי שהוא נעלב .
אולי היה צריך לבקש ממנו סליחה כי בטח הוא נעלב.
המשכנו את בקשת הסליחות שלנו מחברים ואני הרגשתי שממש אין לי כבר ממי לבקש סליחה .התיישבתי ליד הילד ממולי כדי לבקש ממנו סליחה ומי התיישב לידי?
נתן הופמן.
אוי כמה שכעסתי עליו .
הרגשתי שאני מאוד רוצה לקום ולא לראות אותו בכלל ,בגלל שהוא פיצץ לי את הכדור ועוד אמר לי שאבא שלו יכול לקנות לו מלאנתלפים כדורים ,כי יש להם מלא כסף.
הסתכלתי עליו ולא יכולתי לדבר איתו אפילו חצי מילה.
פתאום קיבלתי אומץ ואמרתי לו "אתה חייב לי כדור".
אני לא חייב לך כלום .הוא אמר לי .
אתה כן חייב לי .
אני לא .
אתה כן.
והחזקתי לו בשרוול ...
הרגשתי שאני ממש רוצה להכות אותו ...
הרמתי את היד שלי והיכיתי אותו בכתף.
היד שלי רעדה קצת , והיה לי חם בפנים...
נתן נפל לריצפה ושכב שם .
הרגשתי שאני רוצה לבכות מאוד.
ניגשתי לנתן ורציתי לצעוק עליו "תחזיר לי את הכדור שלי"
ואז הוא אמר לי ,אבא שלי יחזיר לך כדור חדש.
והתחיל לבכות נורא.
הסתכלתי עליו ,ורציתי גם לבכות כי הוא ניראה לי פתאום כזה מסכן .
הוא חזר לשבת על הכיסא .
ואני רעדתי קצת בגוף.
נתן הסתכל עלי ואמר לי שאבא שלו בחיים לא קונה לו כלום.
פשוט כלום.
אין לנו כסף למשחקים והפתעות אמר לי נתן,והתחיל לבכות .
אבא שלי רק מביא לנו לחמניות מהשוק וקצת ירקות .
ורק בשבת אנחנו אוכלים קצת בשר וחמין שאמא עושה ממה ש"יד משביע " מביאים לנו בחבילות סגורות .
הרגשתי שאני מתפוצץ מרב רחמים.
רציתי כל כך לבכות .
לא צריך כדור ,אמרתי לנתן.
סלח לי שכל כך כעסתי עליך כל השנה.
מה ,תגיד נתן ,שאלתי אותו ,"יד משביע "נותן לכם אוכל כל השנה ?
תיראה ,זה קצת מסובך.
אמא שלי לא יודעת שאנחנו מקבלים צדקה מהם.
אבא שלי ביקש מ"יד משביע" שיניחו את החבילות על יד המחסן של וינגרטן בגינה שאמא לא תדע שזה גמ"ח.
ואבא שלי הולך בבוקר לשוק מביא לנו ירקות ולחם וגם מביא את החבילות של "יד משביע"הביתה כאילו שהוא קנה את זה בשוק.ובחבילות שלהם יש עוף לשבת וסוכר ושמן וגם פתיתים ,וגם סוכריות טופי ואפילו שוקולד למריחה.אני נורא אוהב את השוקולד שלהם.
פעם שמעתי שאמא שלי אומרת לאבא שלי שהמצב כל כך גרוע שהיא מקווה שלא נגיע לפת לחם .וכל עוד יש לנו קצת אוכל מהשוק ,ואפשר לתת לילדים שוקולד וטופי ,זה בסדר אז יש כוחות להמשיך.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2004 12:42 |
|
| |
תבהרות
לפעמים סיפור מצליח להבהיר הרבה יותר מאשר הסבר אינטלקטואלי ארוך.
מה שמוישי מעביר לנו בסיפור שלו, לא אצליח לומר גם עם הררי מילים.
מלבד זה שזה סיפור חמוד, מתוק, מחייך, עוקצני, ומעל לכל - נוגע ללב.
אולי עוד נקודה מוסרית. כמה "נתן" כאלו אנו מכירים בחיינו, שהיינו רוצים להרביץ להם, לשבור אותם, כי נדמה לנו שהם חזקים ואיננו יכולים לסלוח להם על שפעם הם התעללו בנו. העליבו אותנו, זלזלו בנו, התנשאו מעלינו.
אבל אז, אם נעשה זאת, אם נפרוץ את החזות החיצונית, נגלה מתחת לעטיפה הנוקשה והגאה והאטומה ילד שבור ואומלל, שאפילו לא זכה למנעמים ולמותרות שקיבלנו אנחנו.
האם מישהו חושב שאני מדבר על ילדים, כלומר בגיל הילדות, או על ממתקים מול עוני גשמי?
בהחלט לא. אני מדבר על עוני רוחני ועל עוני אינטלקטואלי. אני אפילו יכול לחשוב על אנשים או חברים שהכרתי, כלומר חרדים, או אפילו אנשים מסויימים במוסדות הלימוד התורניים.
גם הם "נתן" שכזה.
צריך רק להתבונן מבעד לקליפה החיצונית. ואז קשה מאד, כמו מוישי, להתאפק שלא לפרוץ בבכי מרוב רחמים.
(האם זה נכון גם לגבי אלו שיוצאים נגד החשיבה של עצור חושבים, שמציגים חזית וחזות נוקשה. והאמת היא שמתחתיה מסתתר אולי מישהו שרועד מפחד מפני שבירת עולמו הרוחני, כי בניגוד לנו, הוא אינו מאמין שיש תשובות במישור האינטלקטואלי?)
(טוב, הזהרתי שאשתמש בהררי מילים).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2004 12:45 |
|
| |
חזק מאד . ספור המאפיל על כל שעור או הסבר או כתבה כלשהי בנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/9/2004 18:46 |
|
| |
מסכים עם כל מילה של מיימוני, חוץ מהקטע האחרון. לא, אין מה לרחם עליהם, אינם מסכנים, כי אם יש להם שיטה בחיים, שריבוי המחשבות האלה אינן מועילות, ואדרבא.
גמר חתימה טובה לכולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2004 19:48 |
|
| |
מוציו"כ שמח לנו ולכל ישראל.
רק עתה קראתי, טוב מאוחר מלא כלום.
התבהרות'ל, ישר כוח.
איפה היה הרבה במהלך המכות והדיאלוג בין מוישי לנתן, מה זה פה? האם זהו נצחונו של קרומזוגער (אהבתי), שיש תועלת במנהג הסליחות בכיתה?
חסרה פואנטה בסוף: שהמפקח והמורים מקבלים מהתלמידים החמודים האלה שיעור, איך מיישבים הדורים ומוחקים חשבונות ישנים בעריו"כ.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2004 22:30 |
|
| |
טעות.
בבקשה למחוק.
תוקן על ידי - ecosoft - 25/09/2004 22:36:19
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
