בענין גזל וירטואלי?

שאול,

בקשר לסעיף ב' אצלך:
חייבים להזהר ולומר כי גם כאשר משתמשים ביצירה
לצורך מחקר, בקורת, סקירה, או תמצית עיתונאית בלבד
יש לעשות זאת בתחומי ה"שימוש ההוגן" (אז אולי השמחה שלך היתה קצת מוקדמת..).
המושג המעורפל הזה מסבך את הקונסורציום שנים.
ההגדרות שלו לא תמיד ברורות, ובטח שבעייתיות מאד
לאכיפה(ולא שחלילה אני באה לקטרג על צאן קדושים
שצלח את יו"כ).
אם נקח לדוגמה את כל מאגרי המידע המצויים באוניברסיטאות
(ואני מדברת על אלו הדיגיטאלים אך גם לגבי כמויות הצילומים שם צריך לתת את הדעת..), כמה מאמרים יכול
סטודנט להוריד מכל מאגר? האם מרצה יכול לצלם לכל הסטודנטים שלו מאמר שלם? או לחילופין לשים אליו לינק
באתר הפרטי שלו? ממממ....מסובך...
נישטאיך הזכיר שבחו"ל לדוגמה מקובל שעשרה אחוז
מיצירה זה הוגן.

במלמ"ד - המרכז לשרותי מידע דיגיטאלים (דרכו
רוב האוניברסיטאות, המכללות והספריות הגדולות מחוברים
למאגרי מידע מקוונים מחו"ל וכ"ע אלקטרונים)
מתייחס להגדרות בזהירות, ואם זה מאד מעניין
אותך (אבל מאד) אתה מוזמן להכנס לכל מאגר בנפרד
ולראות את ההגדרות שלו...
http://libnet.ac.il/~libnet/malmad-copyright.htm

אז כאמור גם כאשר זה לא נחשב כהפרת זכויות יוצרים
צריך מאד להזהר...

רק נקודה נוספת למחשבה - לעיתים צילום מאמר, או שמיעת
חלק מיצירה יכולה למעשה להוות קידום מכירות לא רע ליוצר...
כמה פעמים קנינו ספר כי כבר קראנו חצי?
או דיסק רק בגלל שיר אהוב אחד?

שאול היקר

ראשית, סליחה על ששכחתי לברכך עם הצטרפותך וכמובן ברוך תהיה.

שנית, עיינתי בדברי לעיל וראיתי שטעיתי, והחלפתי מונח במונח.

ממילא, יש שלוש נקודות שאני מבקש להתייחס אליהן בדברי ובדבריך. אני מקווה שהפעם הייד פארק לא יאבד לי את התשובה...

א. המונח שחשבתי עליו הוא, כפי שכתבתי בעבר, "דבר שאין בו ממש". הסתירה המושגית הזו, אם נתרגם אותה למונחים שלנו, מצביעה לנו על הנחת יסוד של הגמרא במשך דורות רבים, אולי עד היום. אין איסור והיתר מוגדרים אלא על דבר שיש בו ממש, ועל מעשה שיש בו ממש.

דוגמאות לזה רבות מספור. אולי אציין כמה מהן.

לגבי ממשות הדבר - קול, מראה וריח אין בהם משום מעילה. יש איסור דרבנן, אבל לא מן התורה.

אדם אינו יכול להתחייב בבית דין אלא אם כן עשה מעשה. לכן יש לימודים מיוחדים עבור העדאת עדים, שבדיבורם עשו מעשה, עבור מגדף, ועבור חוסם בהמה בקולו. לפי דרכנו למדנו, שצריך מעשה חשוב, יותר מעקימת שפתותיו שבדיבור.

הגמרא טענה שאפילו לשבת בצל מקדש יהיה אסור, וזו דוגמא קיצונית.

מהו דבר שיש בו ממש? אינטואיטיבית, אני מבין שמדובר במשהו פיזי, שתופס מקום בעולם. אם נסדר את הדברים בעולם על סקאלה, הרי הדברים המוחשיים נמצאים בצד אחד, ואילו התופעות האנושיות כמו דיבור ומחשבה נמצאות בצד השני.

טענתי היתה שבעולם שלנו, יש חשיבות רבה גם לתופעות שבהלכה היו אמורות להיות מוגדרות בתור דבר שאין בו ממש, או, כפרט מכלל זה (שהינו כלל בעצמו), דבר שלא בא לעולם.

הדוגמא שאני מביא תמיד היא אופציה בבורסה. כמדומה לי שההגדרה הכלכלית היא זכות ראשונים לקנית מניה. זכות זו, מהי, לפי ההלכה? לכאורה, היא דבר שאין בו ממש ודבר שלא בא לעולם, ואם כן איך אפשר לקנותה?

איני אומר שאין תשובות בדבר, כגון התחייבות בבית דין חשוב. ותמיד פתוחה הדרך לפיקציות משפטיות שמעגנות את הממשות בשיריים של ממשות (כגון קנין הגוף, לפי שיטות מסויימות בפירושו של מונח זה).

מה שאני בא לטעון הוא שאין אנו זקוקים עוד לפיקציות כאלו, אם נרחיב את הגדרת הממשות שלנו.

וזה ייעשה כך:

אטען כי הדבר הראשוני בתורה אינו דבר שיש בו ממש (ואיני מתכוון כאן לחקירה היסטורית של התפתחות המונח, שהרי ברור שהוא מאוחר, אלא לראשוניות לוגית ושיטתית). הראשוני הוא דבר שהוא חשוב בעיני האדם. הדבר החשוב בעיני האדם היה מוגדר תמיד בתור דבר שיש בו ממש. וזו גם הגישה הראשונית עד היום אצלנו מפני שכל אדם מתחיל בתור ילד קטן, וכך ילד קטן מכיר את העולם, והרי אותן תפיסות מלוות אותנו כל חיינו.

בכל זאת, אני טוען כי כיון שדברים וירטואליים קיבלו חשיבות רבה, אפשר שהם אינם נופלים עתה ברמת מציאותם, כפי שהיא נתפסת בעינינו, במודע או לא במודע, מדברים ממשיים.

מעתה, כפי שאיסור גזל ייפול על דבר שיש בו ממש, כך הוא יחול גם על דבר שאין בו ממש לפי ההגדרה הקלאסית, אך לפי הגדרתי המורחבת גם הוא ייכלל בזה. לאתויי דברים וירטואליים, כמו תוכנה, שיר, או רעיון.

ב. עלי להודות כי גם לאחר שהוספתי לתחום ההלכתי-משפטי ישים שכיניתי וירטואליים, עדיין יש מקום עיון אם העתקה לבדה צריכה להחשב גזל. הרי בגזל אני מכניס לרשותי ומוציא מידי הבעלים. בהעתקה אפשר לטעון שאני מכניס לרשותי, אך היכן היא ההוצאה מרשות הבעלים?

ג. ממילא, לאחר ההבהרה הטכנית של המונח, אפשר שאין עוד צורך להזדקק לאותם מקורות שהזכרת בתשובתך האחרונה. עלי להודות כי לא כולם מוכרים או זכורים לי. אך, כאמור, נראה לי שאפשר בלעדיהם. מה שאני כותב כאן הוא בגדר סברא, ולא בעינן לא לקרא ולא למקורות שאחריו.

כיון שהארכתי, אכתוב על הצד של מלאכת שבת והנאה ממלאכת שבת בתגובה נוספת.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

Making of a Godol
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=362518
בברכה.

כיון שעלה האשכול, אוסיף טענה מעניינת.

לדעתי מותר להעתיק תוכנות של מייקרוסופט.
ונקדים:
1) ידוע (לדעתי) שחברת מייקרוסופט פעלה בחוסר יושר לכפות את היותה מונופול על הציבור. ואכמ"ל בדוגמאות והוכחות.
2) הסברה הישרה אומרת שדין כופה מונופוליותו הוא גזל לא פחות ממה שהעתקת תוכנה גזל היא.
3) נראה שבלי הפעולות הלא חוקיות של מייקרוסופט היה מחיר מערכת הפעלה ואופיס זול בהרבה.
4) נראה שאין מעתיק תוכנה לוקח ממש חפץ מבעליו אלא זו גניבה וירטואלית שדינה כגניבה. ולכן כאשר בעל התוכנה הוא נוכל בתוכנתו וכופה עלינו להשתמש בה, אין לנו שום סיבה מוסרית לא להעתיק תוכנתו. והרי הבסיס לאיסור העתקת תוכנה הוא כעין מוסרי. (אקווה שהסברתי את מחשבותי נכון)

ומי כופה עליך להשתמש בחלונות ואופיס?  אתה יכול להשתמש בלינוקס, פיירפוקס ואופן-אופיס, ולא לשלם אגורה שחוקה.  מעבר לכך, מימי לא שמעתי שהפקעת מחירים מהווה תירוץ קביל לגניבה מהמוכר.

לא-יודע-כל: א. אנשים העתיקו את התוכנות של מיקרוסופט עוד הרבה לפני שהיא הפכה למונופול. ב. אחת הסיבות שהיא הפכה למונופול היא שאנשים העתיקו את התוכנות שלה, כך שהן הגיעו לכל בית וכבר קשה להסתדר בלעדיהן. אילו כולם היו ישרים ולא מעלים על דעתם להעתיק תוכנות, הם היו מגיעים למסקנה שעדיף להם להשתמש בתוכנה חופשית, ואז מיקרוסופט לא היתה מונופול ושלום על ישראל. ועל כך נאמר "לסטים שכמוך כבשוה"...

.


אראל סגל

הרשה לי להעניק לך

מחברתי, תלמידת החכמים/ות, העוקבת בדבקות אחר שו"תים אינטרנטיים, קיבלתי את זה -