קבלתי באי-מעיל:
יהופיץ! עם כל הכבוד אליך
אתה כנראה נמנה על אנשי ה"מתמידים", מתגובותיך נראים שאתה איש "מתמידים" מובהק, ולא רק ממה שאתה מגבה אותם, ותומך בהם, אלא מעצם הדבר שאתה מתנהג בשיטת ה"מתמידים",
כאשר מביאים בפניך "כתב אישום" שלדעת כולם הוא "כתב אישום חמור" שלא זכור אי פעם בציבור החרדי, אתה כמו יתר אנשי המתמידים מתלבש בעור של פיל, וכאילו שהדברים לא נאמרו ולא נשמעו כלל, מסיט את הנושא, וממשיך לדבר כאילו ולא היה ולא נברא, אתה ממשיך לומר: כי ה"מתמידים" הם מלא תורה וחסידות, וכי "לייבל מינצברג" הוא גדול הדור וכו' וכו'.
אנא ממך:
התייחס לגופו של ענין, ותסביר לנו בבקשה, האיך יתכן שדברים חמורים אלה כ"כ, נאמרים ע"י לייבל מינצברג מזה שנים רבות, האיך יתכן שאיש כזה יתיימר להיות ה"מחנך" של בחורים ואברכים צעירים,
ורק שתדעו המאבק נגד המתמידים אינו מאבק של "קנאים" כלל וכלל.
כפי שאתם תראו בהמשך, אלו הם דברים רק מקצת מן המקצת שהצליחו לאסוף מדיבוריו והרצאותיו של לייבל מינצברג, בהם פוער פיו ר"ל כנגד כל היקר וקדוש לתורת ישראל.
למען האמת, המאבק הראשון נגדו התחיל כבר מלפני שנים כשפער פיו בדברי זלזול על האר"י הקדוש זי"ע, והבעש"ט הק' זי"ע, שאז סערו הרוחות בציבור החסידי הירושלמי, והאדמורי"ם כמו הבית ישראל מגור זי"ע, והבעל חלקת יהושע מביאלא זי"ע, התבטאו בצורה חריפה נגדו, בשנים מאוחרות יותר נודעה התנגדותו החריפה של האדמו"ר מראחמסטריווקא זי"ע, ויבלחט"א האדמו"ר מאמשינוב ומסלאנים שליט"א, שהביעו את דעתם על האיש הלזה, בדברים חמורים ביותר, ואשר גם הוא לא חסך את שבטו, והשיב להם מנה אחת אפיים, בדברי זלזול נוראים.
כמובן, ומטבע הדברים, גם לציבור ה"קנאים" אנשי העדה החרדית, היה להם מה לומר בנידון זה, ובפרט שרוב רובם של אנשי המתמידים הם צאצאים להורים המשתייכים להעדה החרדית.
העובדא שר' גרשון שטמר יצא נגדם חוצץ, על שהם לוקחים כסף מהמדינה, ומשתתפים בבחירות זה נכון, ואף אחד לא בא להתכחש לזה, אמנם התמיכה הציבורית הרחבה שהיה למלחמה הזאת בציבור הרחב, ובפרט בציבור הירושלמי, גם בין אלו שנמנים על ה"קנאים", לא היתה בגלל הסיבה שבגללה נלחם שטמר, פשוט הגיע לידיהם ההזדמנות להביע את כאבם, וסלידתם, מהמתמידים, שצברו בלבם שנים רבות, ודווקא, על הדיבורים, על ההתנהגות, על השיטה של הזלזול וצורת החשיבה שהם הם החכמים הכי גדולים שיש בעולם, וכפי שהגדיר את זה לייבל מינצברג בעצמו, כי חניכי המתמידים רק הם זכו לאורו של משיח, שמבינים יותר מכל אחד אחר.
כך שכל מה שהם מנסים לייצר תדמית, כאילו והמלחמה נגדם הוא של "קנאים" זה שקר וכזב, והשטח יעיד על כך, צאו וראו מה דעתם של חסידי אמשינוב, סלאנים, ראחמסטריווקא, באיאן, והליטאים.
כמובן, ובצדק, כי כאשר ה"מתמידים" אחרי שנחלו "מפלה צורבת" אצל הליטאים, וגדולי התורה הליטאים פירסמו מכתב חריף נגדם, וכמו"כ הרב שטיינמן לא רצה לקבל אותם בשום אופן, אז כשהם באים לבקש להצטרף ל"העדה החרדית", אז מובן ופשוט שעכשיו במצב הזה ההתנגדות העיקרית תבוא מצדם של אנשי העדה החרדית, שהרי על ראשם ועל נפש צאצאיהם נידון הדבר. ובפרט כאשר בשעה זו יושבים להם כל מתנגדי המתמידים, המשתייכים לחוגי האגודה, ודגה"ת, הנהנים לראות כי זוהי פרצופה של העדה החרדית, שנואי נפשם.
עכ"פ, חזרה לענינים, יהופיץ הנכבד!
תקרא את כתב "האישום" המוכר לך כבר ממילא, וענה אחת לאחת תשובות עניניות.
הקלטות האלו פורסמו בשעתם, (תשס"ב) וחולקו באלפי עותקים, ועדיין ניתן להשיגם בת.ד. המודפס בקונטרס "כאבה של ירושלים" 5774 ירושלים.
"כתב אישום"
כשהקב"ה יוצא מהכלים הוא מעניש על ימין ועל שמאל בלי חישובים.
(קלטת מספר 554 – אב תשנ"ו)
"...ונשאלת השאלה איך יכול להיות שמענישים יותר ממה שמגיע, אלא שיש לפעמים שמגיע להעניש יותר ממה שמגיע, (צחוק... יבואר באות ב'), ואני אסביר לכם במשל איך זה יתכן להעניש יותר, כשאחר מרגיז את חבירו חזק מאד הרי יוצאים מהכלים, וכשיוצאים מהכלים (קנאקט מען) מרביצים על ימין ועל שמאל, בלי חישובים, וזה סוד מה שאני אומר לכם, מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, יכולים גם להוציא את הקב"ה מהכלים, ואז הוא מעניש ומרביץ בלי חשבון, וכשאחר הרגיז את השני עד שהוא הוציא אותו מהכלים אז באמת מגיע לו עונשים בלי חשבון, ולא בגלל שמגיע לו בחישוב אלא בגלל שהוצאת מהכלים, ואין לבוא בטענות אל המעניש מפני כשמוציאים מהכלים (טראסקעט מען) מענישים עד הסוף, אבל אחרי שהוציאו מהכלים, והאבא נתן יותר ממה שמגיע, כשהוא נרגע אז מפנקים כזה פינוק שאין שום דבר שיכול לפנק ככה, מפני שמרגישים אשמים שהענישו יתר על המידה".
טבילת כהן גדול בין העבודות ביוה"כ - התרעננות.
(קלטת 326 – תמוז תש"נ)
"...והטבילה של הכהן גדול שהיה בין העבודות טעמו ועניינו מפני כשהולכים לעשות עבודה מכובדת מ'פרישט זיך אפ - מתרחצים ומתרעננים... וזה הסיבה שהיה הכ"ג טובל בין העבודות, אבל לא להוריד טומאה..."
הרוח רעה כשקמים מהשינה מהו? – פארקוועטשקייט, וטבילה מטומאה – התרעננות.
(קלטת 227 – שבט תשנ"ח)
"…מה היא הרוח רעה אני לא יודע, אבל נראה שהוא (א געוויסער פארקוועטשקייט) אי נוחות מסויימת שיש לאדם אחר שישן, והאדם כשמתרחץ הוא נהיה פריש – מרוענן, ועולה עליו הפרישקייט – רענון, והוא ההפך של רוח רעה, והרחיצה היא לא 'זיך מאכן ריין' – להינקות ולהטהר, אלא 'זיך האפ שאקלען' – להתנער ממה שעלי…"
פרה אדומה – שלמה המלך לא ידע, אבל אני יודע.
(קלטת 362 – תמוז תשנ"א)
"…הענין של עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכו', זה פשוט מברשת טבעית, מפני שצריך לקחת את הדם ולזרוק על המצורע וכו', מפני שהאזוב הוא הדבר הטבעי כדי לצבוע ולמרוח, והעשב לבד הוא לא משוכלל, אבל בצורה משוכללת לוקחים עץ ועל זה שמים את העשב וכו', צריך לקחת אזוב מפני שזה הדבר הנורמלי שלוקחים אזוב וצובעים..".
"…ומדוע פרה 'אדומה' בדווקא, לא תחייכו, אתם בדור יותר מאוחר ואתם צריכים יותר להבין את הטעם, כשמסתכלים על פרה אדומה רואים כאן שהיא מיוחדת מאדמימות, ואם רוצים צבע מיוחד אז בפרה אדומה תהיה הדם שלה מאד מוצלחת, ומי שמוצא פרה אדומה יודע שיש לו צבע אדום טוב, ממילא מה שצריך עוד לפרה צריך רק מברשת, ופרה ומברשת הוא סט, מפני שהפרה הוא הצבע, ועם המברשת צובעים, ולכן לוקחים את כל הסט, ושורפים אותו, זהו זה…" "…זה שהוא חוק, היינו שההסבר אינו משכנע את הלב, וזה שלמה המלך לא ידע, הוא לא ידע את ההסבר שהסברתי לכם כאן…"
יפת תואר ויפת מראה של אשת יעקב, רחל
(קלטת 449 – חשוון תשנ"ד)
"…(אריכות, עיי"ש) ודברנו פעם, שיש אשה ל'ידידות' ויש אשה ל'עזר', ולאה היתה מתאימה לחלק העזר, ורחל ל'ידידות', ולכן רחל היתה יפת תואר מראה, מפני שזה יותר מתאים לידידות, ולאה היתה הידים של עשיו, והיא עבדה וזה היה ענינה…"
שירת שלמה המלך אלף וחמישה, פירושו, אלף עם בקשיש.
(קלטת 207 – אב תשמ"ז)
על שלמה המלך כתוב וידבר שלשת אלפים משל… שירו היה באמת אלף, אבל אלף מלא על בקשיש זה אלף וחמישה, ולא שבאמת היה אלף וחמישה, וכאן רואים ששלמה המלך היה יותר חזק במשלים משירים…"
יש חלק בתורה שרק אם יושבים עם רגל על רגל אז מבינים את התורה.
(קלטת 350 – אדר תשנ"א)
"…בתקופתינו כבר קרוב הזמן שבלי עמלות בתורה גם נדע אותה, ויש גם חלק מהתורה שרק מתי שיובים עם רגל על רגל ומותחים את הגוף על הספסל וחושבים, אז מבינים את התורה, ועמלות שכולם חושבים שזה עמלות זה כלום…"
להלן אצטט ראשי פרקים מה'אמרות'.
"אל תתרגזו אם הילדים שלכם יהיו יותר חשובים ממכם, והסיבה היא, שהם כבר נולדו בדור מאוחר יותר. הבריסקערס סוברים שאור הלומדות בדורנו הוא יותר חזק מתקופת הראשונים".
"כיום יודעים לפסוק הלכה מסברא".
ניצוצות של אור הגנוז ניתן לראות בטלויזיה, איך שזה נשמע בכל העולם דרך דיבור לתוך פלסטיק, והטלפון הוא דוגמת קולו של אדם הראשון, ובצורה משופרת".
הנס של קריעת ים סוף מתגמד לעומת הניסים הגלויים של היום, שיש לנו מהחשמל והטלפון".
נדב ואביהו, למה לא התחתנו, כיום קיים שוויון מלא בין אנשים לנשים, וזהו אורה של ישיבת המתמידים".
"וכאן באה הבי"ת של בראשית בהדגשה ובהבלטה, באות רבתי, בהיותה האות הראשונה הפותחת את ספר התורה, שיופי ותפארת הכתיבה היא להרגיש ולהבליט את תחילת הספר, ופוק חזי מה עמא דבר, שכך נהוג בכל הספרים לייפות ולעטר את האות או התיבה הראשונה, באותיות גדולות ובעוד אופנים של הדגשה וייפוי, ועל אחת כמה וכמה בספר האלוקים אשר נכתב בשלימות הכתיבה…"
ההתייחסות לנביאים וכתובים
(קלטת 84 - אדר תשמ"ד)
ההיסטוריה של המגילה הוא דבר חביב, לכן מספרים אותו בפרוטרוט, ואם אתם הייתם באותה חמימות כמו הכותבים הייתם גם כותבים את הפרטים, והראיה שהם כתבו כך, וזה ברור, שפירוט הסיפור הוא מחמת החביבות, ומחמת החביבות מספרים עם כל הפרטים והפרטי פרטים לראות איך שהיה נראה אז, והחביבות הוא הגורם לפירוט כל הפרטים.
לשאלת תלמיד בריש גלי: יכול להיות מדוע המגילה מפורטת מפני שכל נביא אומר את נבואתו לפי האופי שלו וכאן אשה כתבה את זה ורק היא יכולה לכתוב כך.
כולם מתפרצים בצחוק, והתלמיד ממשיך, שרואים אצל שירת דבורה שאמרה מילים שמתאים לאשה 'אתונות צחורות', ו'שלל צבעים'...
לקול פרצי הצחוק של השומעים עונה ר' לייבל כנחתום המעיד על עיסתו: ברור שכל נביא יש לו באמת עם האופי שלו. ובשקט, לתמידיו הקרובים אומר הוא על דבר התלמיד: תלמידי ישיבת המתמידים מתחילים עם רעינותיהם!
חקר וחוות דעת בתנאים ואמוראים
(קלטת 52 א - שבט תשס"ג)
פעם אמרתי, שראיתי במחלוקת של אביי ורבא, שאביי היה החריף לחפש את האמת שבאמת, ורבא היה פוסק לפי האמת הנראה, לפי מה שנראה בפשטות הדברים, אפילו שהוא לא האמת של האמת וכו'...
אני רוצה לומר, שאביי ורבא גם אפשר לומר על סברותיהם כן, אם הסברות הם בחינת שמים, או שהוא סברא שיש לי מקום כאן בארץ, והוא סברא פשוטה יותר, אביי היה יותר חריף שהסתכל על האמת של האמת, ורבא היה סברתו מה שנראה...
וכשתהיו בן ארבעים אגלה לכם מדוע ביעל קג"ם ההלכה הוא כאביי ולא כרבא, (ומגלה בכ"ז) שם היה סברת רבא בכזה פשטות, שהחכמים כבר סברו שכאן הסברות הם כבר יותר מדאי בפשטות, וכאן ההלכה היא כמו אביי...
"...החזו"א גם היה יותר גמיש בפסק כמו שהוא נראה, ויש לפעמים שהגישה של החזו"א הוא כבר יותר מדאי בפשטות, שאז הפוסקים כבר לא סוברים כמוהו, אם אתם יודעים שיש כאלה דברים, אני מדבר אליכם דברים יותר מדאי נשגבים...
עפ"ל
ראה גם את הראיון שהעניק "לייבל מינצברג" ל"משפחה", בערב פסח העעל"ט, דברים נוראים ואומללים, המשקפים את דעותיו, שיטותיו, והלך מחשבתו, דבר שמאמת את כל הטענות של המתנגדים לו, (הוא הופיע במלואו כאן באחד מהאשכולות)
כאמור כל הנ"ל הם רק מקצת מן המקצת, ובאם יהיה צורך, אשתדל להתפנות ולהעלות כאן עוד קטעים מזעזעים.
ואליכם חברים יקרים!
מי שלא מבין למה אנשים נלחמים שבניהם לא יתחנכו במקום כזה, שבניהם לא ישמעו דברים כאלה, שבניהם לא יסתכלו על מי שאומר דברים כאלה כעל אישיות תורנית מכובדת,
שיסביר בבקשה!!!
במקרה הזה כאשר הם מבקשים להכנס להעדה החרדית, הרי שהציבור שלהם מתנגד לכך, ולדעתי, בצדק, וכנ"ל.
 |
|
|
