|
|
| נשלח ב-27/9/2004 12:37 |
 |
| |
למסתברא
<"תינח חסידים המאמינים ברוח הקדש, מילא">
הניתן לפסוק ע"פ רוח הקודש?
******
לצל תומר
מתוך כתיבתך ראיתי שהנך מלא חכמה בינה ודעת, ולכן אשאל אותך שאלה שלא קיבלתי עליה תשובה עד עתה.
באג"ק ג' עמוד רפ כותב כ"ק אדמו"ר: "לענין אתרוגים מקלברה, שהוא הנקראת בלשון חז"ל איטליאה של יוון, יש להעיר ג"כ מבראשית רבה פכ"ז, משמני הארץ יהא מושבך, (בראשית פרק כז פסוק לט), זו איטאליה של יוון (כך היא גירסת רש"י עה"ת שם), רמב"ם סוף הלכות איסורי מזבח "כל חלב לה' וגו', משנה ריש ביכורים, "אין מביאים כו' מפירות שבעמקים".
על דבריו אלו הוא חוזר גם במכתב נוסף, (אג"ק ח"י עמוד רנג):
"ובמ"ש אודות נטיעת שתילי קלבריה באה"ק ת"ו. הנה גם עתה לדעתי אינו דומה לאתרוגי קלבריה עצמם, ורק שסר בזה הענין דהרכבה, כנראה משיחות רבוה"ק, היה בענין אתרוגי קלבריה, לא רק החשש דהרכבה וכמובן גם מהפתגם הידוע של רבנו הזקן, אשר כשאמר הקב"ה "ולקחתם לכם", שלחו שליח לקלבריה והביאו משם אתרוגים, וכבר כתבתי במקום אחר, אשר הטעם בדרך אפשר גם ע"פ נגלה, כי קלברה היא איטליאה של יוון שהיא משמני הארץ, וכדאיתא במד"ר על פסוק זה, ולכן חל ע"ז הציווי "כל חלב לה' וכדרשת הרמב"ם על פסוק זה בסוף הלכות איסורי מזבח, וע"ד אין מביאים ביכורים אלא…".
כשמכתבים אלו הובאו בספר שערי הלכה ומנהג, (או"ח חלק ב). כתב עורך הספר הערה למכתב זה:
"ומה שכתב במכתב הבא, שאיטליה של יוון לא היתה עד ימי שלמה המלך, (סנהדרין דף כא עמוד ב: "אמר רבייצחק: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, והעלה שירטון, ועליו נבנה כרך גדול שברומי), ע"כ מדרשות חלוקות הן".
ואין לי אלא לשאול שאלת תם:
כדי שיהיה "חלב לה'" מה עדיף? משמני ארץ ישראל שבברכתו של יצחק ליעקב, או משמני הארץ של איטליה שבברכתו של יצחק לעשו?
ומה עדיף לכל חלב לה' פירות משובחים מארץ ישראל, (ראה
רש"י דברים פרק לב פסוק יג: "ויאכל תנובת שדי - אלה פירות ארץ ישראל שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות", מקור: ספרי דברים פיסקא שטז, וראה גם ילקוט שמעוני תורה פרשת שלח רמז תשמג: "ומה צבי זה קל לאכול מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לאכול מכל הארצות, אי קלים יכול לא יהו שמנים, ת"ל ארץ זבת חלב ודבש, שמנים כחלב ומתוקים כדבש", או פירות מאדמה משובחת?
ממה מביאים ביכורים? מהרי ארץ ישראל או מפירות שבעמקי איטליה".
והרי לפניך מה שכתב השפתי חכמים שם, כדי לפרש, איך ברך יצחק, גם את יעקב וגם את עשו באותם "משמנים":
"(משמני הארץ) לאפוקי ממה שנאמר מטל השמים ומשמני הארץ, דלעיל (בברכתו ליצחק. ניש"א) קאי אפירות הארץ, שהתבואה והפירות שבאה"ק יהיו שמנים וטובים, אבל כאן (בברכתו לעשיו) נאמר על המקום, שיהיה המקום ממקום השמן שבארץ, וזה שנאמר "מושבך" ולא "במושבך", על כרחך שמורה על המקום שיושב שם, דאל"כ קשה הא בירך את יעקב במשמני הארץ".
כנראה שהרמב"ם לא ידע ממסורת שליחת השליחים (שהפכו בסיפורי החסידים ל"מדרש הידוע" המספר על שליחת "מלאכים" (שליחים=מלאכים) לקלבריה, שהרי כאשר הוא דן בהקדמת פירושו למשנה, בהגדרת "הלכה למשה מסיני", הוא מתייחס לשאלה: מניין ידענו שהפרי המתואר בתורה כ"פרי עץ הדר" הוא האתרוג.
בגמרא (סוכה דף לה עמוד א) אנו מוצאים הסברים שונים לשאלה זו:
תנו רבנן: (ויקרא כג) פרי עץ הדר - עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג. - ואימא פלפלין? כדתניא, היה רבי מאיר אומר: ממשמע שנאמר (ויקרא יט) ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא עץ מאכל? מה תלמוד לומר עץ מאכל - עץ שטעם עצו ופריו שוה,
רבי אומר: אל תקרי הדר אלא הדיר, מה דיר זה - יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומין, הכי נמי - יש בו גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין. –
רבי אבהו אמר: אל תקרי הדר אלא (הדר) - דבר שדר באילנו משנה לשנה. בן עזאי אומר: אל תקרי הדר אלא (אידור), (במסורת הש"ס: הדור) שכן בלשון יווני קורין למים (אידור) (מסורת הש"ס: הדור) ואיזו היא שגדל על כל מים - הוי אומר זה אתרוג.
האם אכן ידעו בני ישראל שבפרי ץ הדר הכוונה לאתרוג מכח לימודים אלו?
ולכן כותב הרמב"ם (בתרגומו של הרב קאפח): גם לא מצאנו מחלוקת (ברצוני להעיר לדברי האבן עזרא ויקרא פרק כג פסוק מ:
"ולקחתם לכם אנחנו נאמין בדברי המעתיקים, כי לא יכחישו הכתוב, אעפ"י שמצאנו ויקחו להם איש שה לבית אבות (שמות יב, ג). גם הם העתיקו כי פרי עץ הדר הוא אתרוג. ובאמת כי אין פרי עץ יותר הדר ממנו, ודרשו בו הדר באילנו בדרך אסמכתא, כאשר פירשתי בפסוק לעם נכרי (שמות כא, ח). והצדוקים אמרו, כי מאלה תעשו סוכות, והביאו ראיה מס' עזרא. ואלה עורי לב. הלא יראו, כי אין בספר עזרא ערבי נחל ולא פרי עץ כלל, רק עלי חמשה מינים. ואין זכר לעלי הדס ועלי עץ עבות טענה על קדמונינו. וכן מין הדס אין אילנו גבוה, והנה הם שני מינים גבוה ונמוך. והגולה מארץ קדר לארץ אדום, אם יש לו עינים ידע סוד המצוה הזאת"), במה שאמר הכתוב פרי עץ הדר, שאחד אומר שהוא האתרוג ואחד אומר שהוא הפרוש או הרמון או זולתם, גם לא מצאנו מחלוקת בעץ עבות שהוא ההדס…. וכשתראה בתלמוד נותנים ונחלקים על דרך העיון, ומביאים ראיות על אחד מן הפירושים הללו, … אין זה מפני שהדבר ספק אצלם עד שלמדו עליו מראיות אלו, אלא ראינו בלי ספק ****מיהושע עד עכשיו**** שהאתרוג הוא הניטל עם הלולב בכל שנה ואין מחלוקת בדבר, אלא אע"פ שהם קבלה ממשה לא אמרו בהן הלכה למשה מסיני…".
הרי שהרמב"ם לא ידע מסיפור השליחים, שאל"כ היה כותב, שהיה ברור שהוא האתרוג, שהרי שלחו להביאו מאיטליה.
ברצוני גם להעיר, לדברי הרמב"ם שכתב ****מיהושע עד עכשיו****, ולא כתב מימי משה רבנו, מאחר וחיוב לקיחת ד' המינים, היה רק מימי יהושע-מאז כניסת בני ישראל לארץ.
וכך כתב הרמב"ם גם במו"נ ח"ג פרק מ"ג, (בתרגומו של חיים שוורץ (אוניברסיטת תל אביב תשס"ג עמ' 598) "לארבעת המינים שבלולב נתנו החכמים ז"ל טעמים כל שהם על דרך הדרשות אשר שיטתן ידועה למי שמבינים את דבריהם, כי הם לדעתם בצורת מליצות פיוטיות, ולא סברו שזאת משמעות הכתוב…
מה שנראה לי באשר לארבעת המינים שבלולב הוא שהם שמחה וחדווה בצאתם מהמדבר שהיה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות (במדבר כ),אל מקומות עצי פרי ונהרות, לכן נלקחו, בתור אזכור לזאת , הפרי היפה ביותר שבהם, ו(הצמח) בעל הריח הטוב שבהם, ו(הצמח) בעל העלים היפים ביותר, וגם הצמח היפה ביותר, כלומר ערבי נחל, בארבעת מינין אלה מצטרפים שלושה דברים: האחד שהם מצויים הרבה בארץ ישראל באותה עונה, והם בהישג ידו של כל אחד…".
אין ספק שהרמב"ם לא התייחס לאתרוגים מהודרים מקלבריה, שמחירם מאות דולרים.
דברי הרמב"ם מובאים גם בדברי המהר"י אבוהב, בספרו מנורת המאור (נר ג' כלל ד' ח"ו פ"ד): "והרב המורה גלה בספרו הנכבד טעם למצוה זו כדי לזכור שהביאם השם יתברך ממקום שאין שם פרי ארץ מלחה לא תשב אל ארץ נחלי מים זבת חלב ודבש, ועל כן צוה לקחת בידם מהדברים החשובים שבארץ עכ"ל.
ולא מהחשובים באיטליה.
תוקן על ידי - נישטאיך - 27/09/2004 13:27:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 13:42 |
|
| |
למסתברא
ראיתי פירוש על דברי הגמ' (שבת דף קלח עמוד ב):
"תנו רבנן: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה', וכתיב +עמוס ח+ ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. דבר ה' - זו הלכה, דבר ה' - זה הקץ, דבר ה' - זו נבואה. ומאי ישוטטו לבקש את דבר ה' - אמרו: עתידה אשה שתטול ככר של תרומה ותחזור בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לידע אם טמאה היא ואם טהורה היא, ואין מבין. אם טהורה היא ואם טמאה היא?"
לכאורה, למה היתה האשה צריכה להביא את הככר לבית הכנסת, כדי לדעת אם היא טמאה או טהורה?
והתשובה היא: היתה זו אשה חסידית זקנה שידעה שכדי לקבל "פסק" על דבר, יש להביאו לרבי כדי שיסתכל עליו, ויראה ברוח קדשו אם הדבר טהור או טמא, והיא לא ידעה שהרעביס השתנו, הם רעביס שכבר לא רואים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2004 20:47 |
|
| |
שוב בעניין האתרוגים:
א. מסופר שבשנה בא הגיע החזו"א ארצה הוא טרח ונסע לכפרים ערביים מרוחקים לחפש עץ אתרוג באזור נטוש שם לא מסתבר שהוא מורכב.
ב. פרופסור פליקס טוען שאין בעולם אתרוג שאינו מורכב מכיון שכבר לפני ארבעת אלפים שנה ידעו כבר את מלאכת ההרכבה ויש עדויות ברורות בפירמידות שבזמן השושלות הקדומות הרכיבו אתרוגים ולימונים.
ג. בכלל כל עניין ההרכבה הוא מפוקפק מצד עצמו ולא נזכר בגמ' ובראשונים, וכידוע שאתרוג מקבל אבקנים מלימון גם ללא הרכבה אלא ע"י הרוח ודבורים, ובכל אתרוג יש אחוזי לימון מסויימים. וגונבה לאזני שמועה שהרב טנדלר (חתנו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל) בכלל פוסק שמותר לברך על אתרוג מורכב ושאתרוג ולימון אינם כלאיים זה בזה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2004 14:45 |
|
| |
יעקב
מאד התעניינתי לקרוא מה שהבאת בשם פרופסור פליקס.
אני משער שמה שכתבת על ממצאים בפירמידות הוא לשון גוזמה או הומור?
אשר לטענה שעקב הרוח והדבורים יש איבוק של האתרוגים גם מעצים אחרים, זו טענה חזקה. אמנם, יתכן שיש לחלק מסברה. כאשר ההרכבה נעשית מאליה, היא בטלה ברוב. כאשר ההרכבה נעשית בידי אדם, הוא מחשיב אותה, ולכן אינה בטלה.
כמובן, אלו רק סברות - וכמה חסר לנו כעת וטו שלנו, אלוף הסברות. אכן, שאלה זו התעוררה רק בדורות האחרונים, ואין שום התייחסות מפורשת אליה, עד כמה שידוע לי, בגמרא ובראשונים.
אמנם יש מקום לעיין במסכת כלאים ובסוגיות שלה המפוזרות פה ושם כדי לראות איך התנאים והאמוראים מתייחסים לאירועי הרכבה ולתוצאותיהם.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2004 15:35 |
|
| |
מימוני
אמנם לא שמעתי על אתרוגים שנמצאו בפירמידות, אבל זה ידוע שאצל המצרים הקדמונים נהגו לשמר בשביל הפרעונים מזון, משקה, עבדים, שפחות וגם נשים - כדי ללוות אותם במסע הארוך שלהם לעולם הבא.
למצרים היו טכניקות שימור מתקדמות מאוד, והם שימרו לא רק את הגופות של הפרעונים אלא כאמור גם את המזון שקברו יחד איתם.
אגב, המרכיב העיקרי לשימור היה הפרופוליס שאנו מכירים כיום, והוא משמש כחומר הורג חיידקים מצויין, מה שכמובן מקל על השמירה.
ידוע שנמצאו ביצי תרנגולת בקברי הפרעונים, מה שסותר לחלוטין את הסברה של 'נשתנו הטבעים' לגבי שיעור כביצה.
מן הסתם גם אין צורך שהאתרוג יישמר במצב מעולה כדי לדעת אם הוא היה מורכב או לא, בדיקת DNA פשוטה יכולה לברר זאת (אני מניח).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2004 15:42 |
|
| |
בספר כשרות ארבעת המינים של הרב שטרן (=הספר עם הצילומים המרהיבים; חלק עיוני סימן ב') מובא כי בדיקות מעבדה הראו כי לא נמצא כיום אתרוג שאין בו תערובת לימון. עוד נזכר שם כי הפרדסנים נוהגים להעמיד כוורות דבורים סמוך לפרדס, כדי להגביר את הערבוב הגנטי עם מינים קרובים (לימון, חושחש וכו').
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2004 22:06 |
|
| |
נישטאיך יקירי, הנני עומד נדהם ונפעם מהצורך המקנן בך בכל הזדמנות ל"הרהר אחרי רבך", עד כדי נסיון להסיט הנושא אפילו בבמה המערערת ומהרהרת הפעם (לשם שינוי אחרי ליטוואק) אחר החזו"א ולהפכה גם היא לבמת ניגוח ב"אמירה חסידית". ובכן חביבי פתגמו הידוע של בעל התניא כפי שצטטת מאג"ק הרבי מלובביץ', אינה אמורה להלמד בסגנון של "אין מקרא יוצא מדי פשוטו". כוונתו הרי ברורה ופשוטה. מימי הראשונים יש מסורה בענין אתרוגי קלבריא, ובכגון דא סומכים על מסורת. נקודה. "ואם יקשה המקשן ומה עשה מרע"ה במדבר נענהו הושיב מלאכים ע"ג עננים וכו'" ועל משקל חידוד למדני-מדרשי הוסיף באג"ק אסמכתות וכו'. ואין מקשין על דברי אגדה, אלא אם כן באת לקנטר. ומה לעשות שמפני חטאינו גלינו מארצינו הקדושה והאהובה אלפי מונים לאין ערוך מאדמת איטליה הארורה, ועל כן אבדה מישראל מסורה באשר לפרדסים שאינם מורכבים בא"י, האם לפי סנטימנטים רגשניים תקבע הלכה ונוהג.
תוקן על ידי - jebo - 09/10/2004 22:24:23
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2004 19:39 |
|
| |
למימוני
לא רק בפירמידות אלא גם בקברים ביוון מצאו ציורים של אתרוגים.
פרופ' פליקס טוען במפורש שמוכח מהציורים העתיקים שכבר אז הרכיבו אתרוגים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2004 20:34 |
|
| |
jebo,
הלא כל דברי האג"ק לא באו אלא להסביר מדוע יש מעלה באתרוג קלבריה על חברו מזן זהה בדיוק שגדל בא"י, ומה שייכת כאן המסורת על ההרכבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2004 13:23 |
|
| |
לג'בו היקר.
איני מהרהר אחר רבי, אלא שואל איך יש להתייחס ל"מסורת" שלא היתה ידועה במשך אלפי שנים, אפילו בין אנשי חב"ד, ראה לדוגמא את מכתבו של הרבי הרש"ב העוסק במסורת אתרוגי קלבריה, שאין בה את סיפור המסורת על השליחים ששלח משה רבנו לקלבריה, האם נאמר שהוא שלח שליחם לקלבריה כאשר ייתכן שלא נטלו ד' מינים במדבר, והאם נאמר ששלחו שליחים לקלבריה כדי שאם יהיה מי שישאל מה ענין קלבריה לכאן, יאמרו לו כבר משה רבנו שלח לקלבריה להביא אתרוגים מקלבריה, יהרהרו הקראים על מסורת האתרוג, יאמרו לו אם פרי ההדר אינו האתרוג לשם מה שלח משה שליחים משם, אלא ודאי שישנה חשיבות לאתרוגי קלבריה, ותמיהני למה לא יצאו סוחרי ההדסים מצפת בסיפור מסורת על הבאת ההדסים למשה רבנו מצפת, שהרי גם ההדס לא נאמר במפורש בכתוב, אלא "ענף עץ אבות", ומי יימר שהוא ההדס, אולי הוא ענף מארז הלבנון, שהוא עבה.
איני בטוח שמימי הראשונים יש "מסורה" בענין אתרוגי קלבריא, אלא מסורת שמשם לקחו, אתרוגים, אך האם ידוע לנו האם הם גדלו גם במקומות אחרים באירופא באותה העת?
בדברי האדמו"ר עיקר ההתייחסות לקדושת "קלבריה" מהיותה בחלקו של עשיו, שהרי הוא גם פקפק בקדושתם של אתרוגי קלבריה שנשתלו בארץ ישראל.
פקפוק כזה יהיה גם על אתרוגים שכ"ק אדמו"ר בירך עליהם הוא בעצמו, שבודאי מבטלים לחסידים את שאלת היותם "מורכבים".
וע"כ היתה תמיהתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2007 19:07 |
|
| |
1) לפי דברי המדענים האתרוג אינו מקבל אבק מפריחות אחרות רק בקישוי גדול.
2) ערבוב של אבק אינו משנה כ"כ אלא אם נטעים ע"י גרעינים, חיתוך מיחור אינו משנה כלל.
3) הנחה שבכל אתרוג יש קצת לימון אינו מדוייק, המציאות הוא להיפוך שהלימון הוא תוצרת הכלאה של אתרוג וחושחש.
4) בזמן הפירמידים לא הי' לימון כלל בגלילות מזרח התיכון.
האם מותר לברך על לימון? אף אם סוברים שאינם כלאיים זב"ז? עיין שבות יעקב ח"א סי' לו, וחזו"א בהל' כלאיים
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2007 01:08 |
|
| |
צל תומר -
כתבת "ראה מה עולל לרב נאה על שהעז לחלוק עליו" [על החזו"א] .
אולי תסביר כוונתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2008 15:34 |
|
| |
נמחק בגלל הכפילות
תוקן על ידי יקר ב- 21/12/2008 15:40:52
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2008 15:42 |
|
| |
מי יכול לנתח את זה? זה בדיקת ד.נ.א. (אולי הרב דר מרדכי הלפרין שליט"א, בבקשה)
|
|
|
|
|
