|
|
| נשלח ב-11/7/2007 14:19 |
 |
| |
בעל בעמיו,
הנח למורנו הרמב"ם שכבר הודה שלא זכה לגילוי בענייני קבלה, הודה שלא זכה למסורת מפי רבו ולכן לא הבטיח שלא טעה. ובכל זאת כתב שהשתלשלות נאצלים עד לעולם החומרי היא ממסורת ישראל שעוותה בידי הסכלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2007 14:22 |
|
| |
קטונתי מלענות לשאלה אם גדול היה או לא.
אך בטח שחוצפה למרוד ברוב חכמי ישראל שבדורו ובדורות הקודמים היא לא הוכחה לגדלותו (ואף אם היא סמל עבור מישהו, כמו שנכתב בראש האשכול).
וכאחד שקרא חלק ניכר מספר המלחמות אוכל לומר שמי שהבין את הדברים כמו שהוא הבין כלל לא למד, ואם על זאת בוססה מחלוקתו, אז יש מקום לומר שראיה היא שהוא לא.
תוקן על ידי א_ב_ג_ד ב- 11/07/2007 14:22:23
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2007 15:47 |
|
| |
אבגד
חוששני שצריך להבין רמב"ם לפחות כמו שהרב קאפח הבין קבלה.
ואם יש לך טענות על ספרו, אנא נמק, פרט הסבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2007 19:27 |
|
| |
מסירת חפץ מידו לידה
בן איש אחד
כעת הגעתי הביתה, פתחתי ספרים, נעשה סדר בסוגיית מסירת חפץ מידו לידה בזמן שהיא נידה. (ניתן ללמוד מכאן על שיטת לימודו של הרב קאפח)
כת"ר בהלכות איסורי ביאה יא,יט "כל מלאכות שהאישה עושה לבעלה, נידה עושה לבעלה--חוץ מהרחצת פניו ידיו ורגליו, ומזיגת הכוס, והצעת המיטה בפניו: גזירה, שמא יבוא לידי עבירה ..."
עוד כת"ר בפרק כא,ה "אסור להשתמש באישה כלל, בין גדולה בין קטנה, בין שפחה בין משוחררת--שמא יבוא לידי הרהור. באיזה שימוש אמרו: כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו, והצעת המיטה בפניו, ומזיגת הכוס--שאין עושה לאיש דברים אלו, אלא אשתו בלבד ..."
כתב הרב קאפח בהערותיו על משנ"ת "... ומשמע שמזיגת הכוס שאין משתמשים באישה לאו דוקא יין אלא כל דבר, והמעשה של רב יהודה בבתו של רב נחמן היה מי שלקות - אספרגוס, וכמו שפירש רבינו בנדרים ו,ח (פרהמ"ש) אספרגוס- נקרא המים שנשלקו בהם הירקות איזה ירקות שיהיו. ועוד שרב יהודה לא היה שותה יין שכן בנדרים מט ב אמר הימנותא ... טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה דפסחא וחוגרני צדעי מן הפסח ועד העצרת. וכאשר בא [רב יהודה] לרב נחמן בעת שהוא עוסק בבנין אינו לא זמן קידוש ולא זמן הבדלה" (ע"כ לשון הרב קאפח בהערותיו על משנ"ת)
וזה לשון התלמוד בשלמות (קידושין דף ע.) "ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא, אמר להו הבו לי בישרא! אמרו ליה נטר עד דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל וניתיב לך. אמר מאן יהודה בר שויסקאל דקדים לי דשקל מן קמאי? אזלו אמרו ליה לרב יהודה שמתיה. אמרו- רגיל דקרי אינשי עבדי, אכריז עליה דעבדא הוא. אזל ההוא אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן, אייתי פיתקא דהזמנא, אזל רב יהודה לקמיה דרב הונא אמר ליה איזיל או לא איזיל? אמר ליה מיזל לא מיבעי לך למיזל משום דגברא רבה את, אלא משום יקרא דבי נשיאה קום זיל. אתא אשכחיה דקעביד מעקה, ... אמר ליה- לישתי מר אנבגא. אמר ליה מי סני איספרגוס דקריוה רבנן או אנפק דאמרי אינשי. אמר ליה- תיתי דונג תשקינן. אמר ליה הכי אמר שמואל אין משתמשים באשה. קטנה היא! בפירוש אמר שמואל אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה ..."
[תרגום- מעשה באיש אחד מנהרדעא שנכנס לבית מטבחים בפומפדיתא, אמר להם תנו לי בשר! אמרו לו המתן עד שיקח שמשו של רב יהודה בן יחזקאל [שעומד כאן ליטול] וניתן לך. אמר- מיהו יהודה בן אוכל הצלי [לשון גנאי, שהוא גרגרן] שיקדם לי שיקח לפני? הלכו ואמרו לרב יהודה, ונידהו. אמרו לו- רגיל [אדם זה] לקרוא לבני אדם עבדים, הכריז עליו שהוא עבד. הלך אותו אדם והזמין [את רב יהודה] לדין לפני רב נחמן, הביא [אותו אדם] פתק הזמנה [לדין]. הלך רב יהודה לפני רב הונא, [ושאלו האם] אילך [לדין לפני רב נחמן] או לא אילך? אמר לו [רב הונא] אינך צריך ללכת כיון שאדם גדול אתה, אבל מפני כבודו של בית הנשיא קום לך. בא [רב יהודה] ומצאו [לרב נחמן] שעושה מעקה, ... אמר לו [רב נחמן לרב יהודה] ישתה מר אנבגא [כוס מחזיק רביעית, והיו רגילים לשתות בשחרית משקה הנקרא אספרגוס], אמר לו [רב יהודה לרב נחמן] וכי מכוער בעיניך לשון אספרגוס שקוראים חכמים או לשון אנפק שקוראים בני אדם? [רב יהודה התכוון לתפוס את רב נחמן בדבריו ולקנטרו, להודיעו שלא היה לו להינשא עליו להזמינו לפניו- רש"י] אמר לו [רב נחמן לרב יהודה] תבוא דונג [בתי] ותשקה אותנו, אמר לו [רב יהודה לרב נחמן] כך אמר שמואל- אין משתמשים באשה. קטנה היא! בפירוש אמר שמואל אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה. ...]
לעומת שיטה זו של הרב קאפח, המבאר בדעת הרמב"ם שיש איסור גורף למזיגת כוס בין יין בין שאר משקין, בין בנידה ובין בהשתמשות באישה, ומעשה התלמוד באיסור השתמשות באישה היה במי שלקות ולא ביין, וגם מזיגת הכוס בנידה אין מקום לחלק בו כי הרמב"ם השווה בין שניהם.
כנגד שיטה זו סובר המ"מ בדעת הרמב"ם, מזיגת הכוס שאמרו דוקא יין שיש בו קרוב דעה, אבל שאר משקין אפילו נידה מותרת בהם, ומן הסתם גם השתמשות באישה יהיה מותר בהם.
עוד כתב המ"מ בדעת הרמב"ם, דוקא מזיגת כוס אסורה, אבל סתם להעביר חפץ מידו לידה מותר.
שיטת הרמב"ם: נראה שגם המ"מ וגם הרב קאפח צודקים, צודק הרב קאפח שכל משקה אסור ולא דוקא יין, צודק המ"מ שדוקא משקה שיש בו קירוב דעה אסור, אבל סתם חפץ מידו לידה מותר, ע"כ שיטת הרמב"ם.
מנהג תימן בסוגיה זו היה להחמיר, אלו שהתירו להעביר חפץ מידו לידה עשו זאת רק בפני בני אדם, וכך נהגו מקצת תלמידי חכמים בתימן כשהם נמצאים בפני בני אדם, וגם הרב קאפח סבר כמותם כשהיתה ההעברה לפני בני אדם, אבל היו הרבה שהחמירו ואסרו כל העברת חפץ תמיד.
זה מה שידוע לי בסוגיה, וגם זכינו לשמוע מלמדנותו של הרב קאפח.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2007 20:13 |
|
| |
תקציר שכתבתי מזמן ממאמרו של מ"ע פרידמן, "הרחקת הנידה והמינות אצל הגאונים, הרמב"ם ובנו ר' אברהם על-פי כתבי גניזת קהיר", Maimonidean Studies 1 (1990) 1-21:
בדברי רב האי גאון (שערי תשובה סי' קעב) מבואר שדבר זה הוא מחילוקי המנהגים שבין בני בבל לבני ארץ ישראל, שמנהג אנשי מזרח נדה משתמשת בכל צרכי הבית חוץ משני דברים אינה מוזגת לו את הכוס ולא מצעת לו את המטה, ובני ארץ ישראל אינה נוגעת בדבר לח ולא בכלים שבבית ומדוחק התירו שתניק את בנה
מנהג בני מזרח מופיע גם באוצר חלוף מנהגים של לוין, עמ' 29-32.
מדייק דיוקים רבים מנוסחאות כתובות בהם משמתמע שהאשה התחייבה לשמש את בעלה רק בנקיות, כלומר כשאינה נדה, ומכאן שהיו נוהגים שלא היתה משמשתו בימי טומאתה. יש גם כתובות שמפורש בהן כך: כל שתהא טהורה אל תמנע עצמה מלשמש בכל צרכי הבית.
במכתב ממצרים משנת 1055 לערך טפלו אויבי החכם ר' יהודה בן יוסף הכהן על שנזף בתלמידו שאמו לא היתה נוגעת המאכליו עד שתטבול.
תשובה מרב שרירא גאון (נדפסה גם באוצר הגאונים ח עמ' 184 הערה ה, תשובות גמו"מ הנ"ל, כתבי יד ועוד). לתלמידים היו שלוש ראיות לביטול מנהגי הפרישות: א. שאין דיני טומאה נוהגים היום, ב. שבגמרא כתוב שרק שלוש הרחקות יש, ג. שכך הורו ממתיבתא. בנוסחים הקצרים הושמטה תוספת חשובה המופיעה בסוף דברי התלמידים, בשם המתיבתא: "וכל הפורש מדברים אלו [ונוהג הרחקות יתירות] אינו אלא דרכי מינות, וחייבים הזקנים למחות בו". רב שרירא גאון בתשובתו אינו מתייחס משום מה לדברי המתיבתא מהדור הקודם, ולא למה שהגדירו את ההרחקות כמינות.
סיכום תשובות הרמב"ם: הרמב"ם הקפיד לבטל את מנהג המינות של "יציקה" וההימנעות מטבילה במקוה אחרי שבעה נקיים, ואשר לפרישה ממגע נדה ראה צורך לדחותה משום מינות רק אם חשבו שהדברים אסורים מן הדין, אבל אם חשבו שהם סייג וחומרה בעלמא או משום נקיות אין איסור בדבר. יתכן שהסיבה שבתשובתו השניה (בלאו סי' שכ) בה הוא מצדיק את שכתב בתשובה הראשונה שאין איסור במגעה, והשיב בצורה מתונה ולא התקיף שאיסור נגיעה הוא מנהג מינות, הוא בגלל תשובת רש"ג הנ"ל שאסר נגיעה ואף כתב ופורץ גדר ישכנו נחש, וא"א להגדירה כמינות; ועוד שכיון שבא להחמיר ביציקה, קשה היה פרקטית, להורות לעם בו זמנית גם על קולות בנגיעה.
דברי הרמב"ם השפיעו על בני מצרים שהחלו להכניס בכתובותיהם שנשתמרו בכתב יד תנאי בדבר טבילה אחר שבעה נקיים. אך קולתו בנגיעה לא התקבלה, ובתשובה לרבי אברהם בן הרמב"ם שהוא מהדיר מכתב יד, ברור מתוך השאלה שעדיין ממשיכים בני מצרים באותן חומרות יתירות בענין מגע נדה, אך רבים (רוב אנשי פוסטאט) מקילים, והם אומרים שהחכמים האדירים שהם היום בזמנינו עושים את הדבר הזה ולא התנגדו לו. והשואל, שלמה המלמד ביר' אליה בן זכריה, שהיה (ר' אליה) הדיין של פוסטאט, רואה במעשיהם עבירה חמורה שצריך למנעה. השאלה דנה בדבר בישול, לישה ואפיה; רחיצה; הליכה על הכלים הטהורים ואחיזה בהם.
חומרות במגע נדה אצל בני תימן: שאלה בכת"י מאת ר' מצמון בן חסן נגיד ארץ תימן, המופנית אל אדוננו (ר' מצליח הכהן ראש ישיבת גאון יעקב בפסטאט, 1127-1139), אם כלי חרסינה סיניים מיטמאים על ידי מגע הנדה. (התעודה תפורסם בספר הודו, פרק ב מס' 33).
בסביבות שנת 1216/7 קמו בתימן מתנגדים למנהגי הרחקת נדה, בתשובה שבכת"י דוחה חכם תימני את התנגדותם ומחייב את המנהגים. המשיב מסתמך על תשובת רש"ג הנ"ל ומייחסה בסתם ל"גאון א'".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2007 21:02 |
|
| |
בעל בעמיו,
הרב קאפח לא הבין קבלה בכלל, לי נראה שהוא
אפילו לא ניסה ללמוד. הכתיבה שלו על הקבלה באה מתוך סערה רגשית וכאב על
חלום ילדות שנגוז, כפי שכתב מיימוני בראש האשכול, אך כלל לא משכל. בהודעתי
הראשונה באשכול כבר כתבתי שדרך ציטוט מספר הזהר לא ניתן ללמוד קבלה,
נצרכות המון הקדמות שהיו חסרות בידיעתו של הרב קאפח והיו זמינות בדורו.
שאלות מסוג שאלותיו נשאלו על ידי דרום חוקר באשכול השכן ונענו על ידי אחת
אחת:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1639143&whichpage=9#R_5
המצב כאן בפורום לא שונה בהרבה ממצבו של הרב קאפח, ולא פלא שהוא
זכה כאן לכבוד גדול, ייתכן וספרו הוא המקור לכך שחוסר הבנה (או אטימות)
יכול להוות 'ראיה' למשהו.
אין הרבה מה להתפלפל על שני הדברים
הברורים שכתבתי בשם הרמב"ם, אלא אם כן תרצה להושיב גם אותו על ספת
הפסיכולוג ולבדות דברים מלבך (ואם בכ"ז אתה חפץ בכך, פרט, נמק והסבר).
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 11:00 |
|
| |
> גם לזה תקראו גילוי עריות?
>
שיר השירים פרק ח
(א)
מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי:
(ב)
אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי:
(ג)
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי:
(ד)
הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ: ס
(ה)
מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ:
(ו)
שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה:
(ז)
מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ: ס
(ח)
אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ:
(ט)
אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:
(י)
אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם: פ
(יא)
כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף:
(יב)
כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ:
(יג)
הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי:
(יד)
בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים:
>
>
>
.
ירמיהו פרק לא
וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְדֹוָד:
ישעיהו פרק סב
(ד) לֹא יֵאָמֵר לָךְ עוֹד עֲזוּבָה וּלְאַרְצֵךְ לֹא יֵאָמֵר עוֹד שְׁמָמָה כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ יְדֹוָד בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל:
(ה) כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ:
שיר השירים פרק א
(א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה:
(ב)
יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:
(ג)
לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ:
(ד)
מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ: ס
(ה)
שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה:
(ו)
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי:
(ז)
הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ:
(ח)
אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים: ס
(ט)
לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי:
(י)
נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים:
(יא)
תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף:
(יב)
עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ:
(יג)
צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין:
(יד)
אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי: ס
(טו)
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים:
(טז)
הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה:
(יז)
קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים <רחיטנו> רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים:
........................................
..........................................
.......................................... .
ומפני אריכות המגילה דילגתי ישר לסוף
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 11:06 |
|
| |
א-ב-ג-ד
"הכתיבה שלו על הקבלה באה מתוך סערה רגשית וכאב על חלום ילדות שנגוז,"
האם אי אפשר לומר את אותו דבר על מי שתומך בקבלה בחירוף נפש?
"וכאחד שקרא חלק ניכר מספר המלחמות אוכל לומר שמי שהבין את הדברים כמו שהוא הבין כלל לא למד"
האם אפשר לשאול אותך, אולי מי שהבין את ספר המלחמות כמו שאתה הבנת - כלל לא למד?
עדיף שתביא טענה כלשהיא שאפשר להתפלמס איתה, ולא קביעות בעלמא ללא ראיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 11:11 |
|
| |
מיכה
הציטוטים שלך ראויים לאיקון ירוק, אך כמדומה שמקומם על אשכול מיוחד לנושא דימויים מיניים בתורה, בפילוסופיה (זה היה מצוי אצל הפרשנים הפילוסופיים של שיר השירים, אם כי מן הסתם לא במידה מוגזמת כבקבלה) וכמובן בקבלה, בזוהר ואצל האר"י.
כמדומה לי שהדימויים הולכים והופכים לבוטים יותר ככל שאנו מתקדמים בזמן לעבר קבלת האר"י. אבל לא זה הנושא שלנו כאן.
אם אין עדיין אשכול בנושא זה, כדאי לפתחו, אם כי צריך לכתוב בו בזהירות רבה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 11:27 |
|
| |
אז אתה מודה בירידת הדורות?:)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 11:33 |
|
| |
מיכה,
ההבדל הוא פשוט: אדם שהבין קבלה יכול להגן על מה שהבין, אדם שלא ניסה להבין, אלא העתיק כמה מילים מספר שבכלל לא מלמד קבלה ושפך עליהן את רגשותיו, כתיבתו חסרת טעם ודעת וגדולתו מוטלת בספק (או שאפילו לא בספק).
כנס לקישור שנתתי, שם תוכל לראות דוגמאות מטענותיו המוצגות בצורות שונות ואת התשובות הפשוטות להן (הדיוק הפשוט בהבנה), אם תהיה לך השגה על הדברים שכתובים שם אשמח להתייחס לדבריך. אולי כשאתפנה יותר אתייחס לעוד כמה קטעים בספר.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/7/2007 14:13 |
|
| |
אותי מעניין איך חסיד חב"ד (כפי הנראה) ומעריץ הרבי מליובאוויטש - מתייחס כך לכל תורת הקבלה ?
וכי על מה מתבססת חסידות חב"ד ? האם אין ספר התניא מלא בציטוטים מהזוהר ומכתבי האר"י ? אמנם נראה שיש הבדל גדול בין קבלת החסידות לקבלה הקלאסית של חסידי בית אל למשל (איני בקי מספיק בנושא), אולם עדיין תורת חב"ד, נמצאת עמוק בתורת הקבלה.
לי נראה שמדובר בטרול לא יציב. אבל יפה שלשם שינוי קיבלנו ממנו הפעם אשכול מעניין למדי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/7/2007 08:24 |
|
| |
מואדיב
אחזיר לך את המחשבון לבדיקה מיהו גדול בתורה אמיתי (גנבתי לך אותו כשפתחתי את האשכול 'האם גדול העדר הוא הגדול האמיתי?').
למחשבון מודלים שונים ומשונים שמתעדכנים עם שינויי הקריטריונים בדעות של האדם המשתנות בתהליכי התבגרותו/הטפשותו בחיים. הקריטריון במחשבוני הילדים הוא בד"כ אורך הזקן ופאר הבגדים. הקריטריון במחשבוני הנערים הוא בד"כ השופרות החברתיים הקרובים לנער (גדול העדר-מלך הכיתה ובמקרה הזה עיתוני החרדים) ורושם החיבורים. הקריטריון במחשבוני המתגברים הוא בד"כ בדיקה עניינית ביכולת חדה, עמוקה ומדויקת בפיתרון בעיות ואצל המתגבר עוד יותר הבדיקה נעשית בכל מקרה ומקרה.
מזמן הוכיח טצ'טונג שלא עדכן את המחשבון מאז היה בישיבה קטנה. (אני כבר לא זוכר את האשכול) לכן לא פלא שאינו מבחין שבהערה קטנטונת של הרב קאפח ניתן למצוא היגיון בריא וחודר שלא יימצא בכרכים שלמים של יביע אומר.
(אגב, הקריטריונים למדידת שחקן כדורגל טוב, דומים, רק ששם לא צריך הרבה מאמץ כדי לראות את הכדור ואת השער.)
תוקן על ידי בוגיעלון ב- 13/07/2007 8:40:04
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2007 15:12 |
|
| |
סליחה אם אנפץ פה משהו מההילה סביב הרב קפח, ואולי כתוצאה מדברי יובחן אשר המכתב של הרב הילמן אינו בדוקא מרושע בסגנון בני ברקי טיפוסי. ואולי גם צודקים אלה שלא סבורים שהר"ק הוא ת"ח שאין כדוגמתו.
מהגמרא בברכות נראה שאספרגוס הוא סוג יין. את פהמ"ש לנדרים עוד לא הספקתי לראות. בקרוב בעז"ה.
את פהמ"ש בסנהדרין הוא ודאי ראה, אבל אולי לא זכר. שם כותב הרמב"ם שאין להשתמש באשה גם להגשת מאכל. וא"כ אין צורך להביא ממרחק לחמו.
את החלוק הדק אך המשמעותי בין רבי יהודה (התנא, תלמיד ר' עקיבא) שלא שתה יין, לבין רב יהודה (האמורא, תלמיד רב ורב הונא) הוא כנראה לא ידע. או שלא שם לב. או שטעה, כמו שמותר לכל אחד לטעות.
ובעצם אפשר לחלק בין איסור השתמשות באשה זרה לבין אשתו נדה וגם לפי הרשב"א (המובא במ"מ) בנדה אכן מותר חוץ מיין ואלו באשה זרה יהא אסור יותר. אבל אין זה מוכרח, ואפשר לטעון על כך מלשון הגמרא הזהה לשני המקרים ולכן לא אעמוד על כך בהחלט.
|
|
|
|
|
