הר"י קאפח זצ"ל

תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 15/07/2007 16:41:45

השתקן

הערתך מפרהמ"ש בסנהדרין הביאתני לעיין בסוגיה שנית, ועל כך תודתי נתונה לך מעומק הלב, להלן הממצאים.

תחילה נצטט ממשנ"ת להרמב"ם.  
בסוגיית מזיגת הכוס יש 3 הלכות בדברי הרמב"ם, 2 בהלכות נידה, 1 בהלכות השתמשות באישה.

הלכות אישות
כא,ח  כל מלאכות שהאישה עושה לבעלה, נידה עושה לבעלה--חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המיטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו:  גזירה משום הרהור, שמא יבוא לבעול.  לפיכך מצעת מיטתו כשהיא נידה, שלא בפניו; ומוזגת הכוס, ואינה נותנת אותו בידו כדרכה תמיד, אלא מנחת אותו על הארץ או על הכלי, והוא נוטלו.

הלכות איסורי ביאה
יא,יט  כל מלאכות שהאישה עושה לבעלה, נידה עושה לבעלה--חוץ מהרחצת פניו ידיו ורגליו, ומזיגת הכוס, והצעת המיטה בפניו:  גזירה, שמא יבוא לידי עבירה.  ומפני זה לא תאכל עימו, בקערה אחת; ולא ייגע בבשרה, מפני הרגל עבירה.  וכן בשבעת ימי נקיים, לא תעשה לו שלוש מלאכות אלו.  ומותר לאישה להתקשט בימי נידתה, כדי שלא תתגנה על בעלה.

הלכות איסורי ביאה
כא,ה  אסור להשתמש באישה כלל, בין גדולה בין קטנה, בין שפחה בין משוחררת--שמא יבוא לידי הרהור.  באיזה שימוש אמרו:  כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו, והצעת המיטה בפניו, ומזיגת הכוס--שאין עושה לאיש דברים אלו, אלא אשתו בלבד.  ואין שואלין בשלום אישה כלל, ואפילו על ידי שליח.

הדיון שלפנינו נסוב על ההלכה האחרונה, איסורי ביאה כא,ה, שם כתב הרמב"ם איסור השתמשות באישה, באיזה מלאכות אמרו רחיצת ידיו ורגליו, הצעת המיטה, ומזיגת הכוס.

מקורו של פסק זה ברמב"ם הוא בתלמוד קידושין ע עמ' א "אמר ליה הכי אמר שמואל אין משתמשים באשה קטנה היא בפירוש אמר שמואל אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה "

השאלה הנשאלת: מנין לרמב"ם דוקא 3 מלאכות אלו, והרי בתלמוד משתמע כל מלאכה אסורה?
תשובה: מקורו של הרמב"ם הוא ירושלמי, כתובות ה,ו (מ"מ). 

שם נאמר:
"רב הונא אמר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות לו דברים של יחיד.
מהו דברים של יחיד?
סכת לו את גופו ומרחצת לו את רגליו ומוזגת לו את הכוס.
למה משום שהיא חייבת לעשות לו או משום שאינן ראויין להשתמש בשפחה?
מה נפק מן ביניהון הכניסה לו עבדים, אין תימר משום שאין ראויין להשתמש בשפחה הרי הכניסה לו עבדים?
הוי לית טעמא משום שהיא חייבת לו.
ר' אבודימא בצפרין בעי קומי ר' מנא לא מסתברא משום שהיא חייבת לו אמר לו אוף אנא סבר כן"

את ירושלמי זה כתב הרמב"ם במקום בפרהמ"ש כתובות ה,ד ,"וחייבת על כל פנים להיות רוחצת לו פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו את הכוס, ומצעת לו את המיטה, ואיפילו היו לה אלף שפחות, לפי שדברים אלו אין מותר לאדם שתעשם לו אלא אשתו, לפי שכלל הוא בתורתינו אין משתמשים באישה, ואין חילוק בין שפחה או זולתה, בין גדולה בין קטנה. (ע"כ פרהמ"ש)

את פירוש המשנה זה כתב הרב קאפח בהערותיו למשנ"ת על ההלכה שלנו, איסורי ביאה כא,ה, והוא מעיר, ומשמע דרק לדברים יחודיים הללו הוא דאסור להשתמש באישה, אבל לשאר דברים מותר .... (ע"כ לשון הרב קאפח)

כנגד פרהמ"ש זה בכתובות ה,ד יש פרהמ"ש אחר בסנהדרין ז,ד שם נאמר: "ואסור לאדם שתשרת אישה לפניו, להגיש לו המשקה או האוכל או לרחוץ ידיו וכל הדומה לזה ... (ע"כ פרהמ"ש סנהדרין)

בעיון קל מובן שפרהמ"ש בסנהדרין הוא הגדרה כללית, ואילו פרהמ"ש בכתובות הוא הגדרה מפורטת ומדוייקת, בכתובות לא נאמר וכל הדומה לזה, אלא הוגדרו האיסורים של השתמשות באישה, 3 מלאכות בלבד, גם במשנ"ת הגדיר הרמב"ם הגדרה ברורה, "באיזה שימוש אמרו:  כגון רחיצת פניו ידיו ורגליו, והצעת המיטה בפניו, ומזיגת הכוס--שאין עושה לאיש דברים אלו, אלא אשתו בלבד" וזה לשון פרהמ"ש בכתובות ממש.

על פי כל הנ"ל יובן מדוע כדאי להתעלם מפרהמ"ש בסנהדרין ולא להביא אותו כמבאר את ההלכה, כי שם לשון הרמב"ם כללי (אולי זה נוסח ראשון), אפילו אוכל אסור להגיש לאדם אם היא איננה אשתו, וכל הדומה לזה, ולפיכך כדאי להביא את לשון פרהמ"ש בכתובות, ואת פסק הרמב"ם המגדירים והברורים, רק 3 מלאכות אסורות וכל השאר מותר.

אם צודקים דברי הרמב"ם בפרהמ"ש בסנהדרין על פני פרהמ"ש בכתובות, כי אז כך יהיה הדין גם בנידה וגם באיסור השתמשות באישה, אפילו הגשת מאכל אסור, ולא רק הגשת משקה, וגם יאסר כל הדומה לכך, אולי גם העברת חפץ מידו לידה. 

מי שמחפש רשע ימצא פשע, כב,ח  זוֹרֵעַ עַוְלָה, יִקְצָר אָוֶן; וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה. (משלי), אנחנו מחפשים ללמוד תורה באמת, ללמוד את פשט דברי הרמב"ם, גם אם אנו מוצאים טעויות קטנות כגדולות אנו מתקנים אותם, כי כך הוא דרכה של תורה, אבל לא נלך לחפש לנו חומרות של אחרונים, ספקות וחוסר ודאות, על פני פסקי הרמב"ם המאירים, והערות הרב קאפח המחכימות, הוא משמר מסורת קדמונים שאיננה קיימת בשום מקום. 

ותודה ל"שתקן" שבזכותו זכינו להבחין בין פרהמ"ש בכתובות לפרהמ"ש בסנהדרין, ופסק הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה כא,ה. 

***

 

אכן בגמרא בברכות נראה שזה סוג יין וכמו שכתב בערוך בשם רב האי גאון (אין ספק שהגאון הבבלי הכיר את הנוהגים בארצו). אמנם שם גם מוכח שזה לא דוקא יין אלא יכול להיות גם שכר.

ובהכרח אנו מגיעים למסקנא אליה הגיע הרב תפארת ישראל על המשנה בנדרים שאספרגוס הוא אכן שם סוג הכרוב (יש גם איזשהו אזכור בתוספתא זרעים) ועל שמו קוראים כך למשקאות המיוצרים על ידו.

רש"י בפסחים הוא ממש המציאה אותה אני צריך. שם זו ההוכחה הברורה שמדובר ביין מתובל אותו היו רגילים לשתות ולכן מסתבר שזה האספרגוס עליו דברו רב נחמן ורב יהודה ועל כן אין שום ראיה משם לאסור מזיגת משקאות אחרים כי אם עוד מקום שבו האיסור הוא בהקשר ליין.

אתמול נגשתי לתלמיד חכמים המוערץ על ידי ושאלתיו אם אכן ראית הר"ק נכונה (לא טרחתי לבדוק בעצמי) וענני מיד שאספרגוס הוא יין מתובל, רק לא ציין מקור לדבריו. הוא הודיעני נחרצות שאין לו צורך להזדקק לדברי הר"ק מאחר והוא כופר בחשבון העבור של חז"ל, אי שם בדבריו על ספהמ"צ.

לדרו"ח:
פירוש המשניות בסנהדרין אינו כללי אלא דוקא פרטני יותר. הוא אוסר גם הגשת מאכל, מה שלא נראה מדברי הגמרא ודבריו בי"ד מה גם שמזיגה פירושה בדר"כ ערבוב-מים ביין. וכך יש בראשונים המפרשים כפשוטו. אני עדיין חושב שהרמב"ם מחמיר יותר באשה זרה. בכלל הוא מאד מחמיר בקריבות לנשים, גם לקרובות! עיינו בפיהמ"ש לסנהדרין בפרק חלק, כמדומני.

על כל פנים, אם ננקוט שמזיגת הכוס אין פירושה גם למאכלים, אין לנו שום הכרח להכניס את משקה הקולה או מיץ תפוזים טבעי בהגדרת הכוס.

השתקן,
נגדיר את החולק עלינו כאפיקורס ושלום על ישארל.

השתקן

כך כתבת
< פירוש המשניות בסנהדרין אינו כללי אלא דוקא פרטני יותר. הוא אוסר גם הגשת מאכל, מה שלא נראה מדברי הגמרא ודבריו בי"ד מה גם שמזיגה פירושה בדר"כ ערבוב-מים ביין. וכך יש בראשונים המפרשים כפשוטו. אני עדיין חושב שהרמב"ם מחמיר יותר באשה זרה. בכלל הוא מאד מחמיר בקריבות לנשים, גם לקרובות! עיינו בפיהמ"ש לסנהדרין בפרק חלק, כמדומני. >

במילים שכתבת "מה שלא נראה מדברי הגמרא ודבריו בי"ד" יש הודאה פשוטה וקלה, אכן פרהמ"ש בסנהדרין שונה מפרהמ"ש בכתובות, ומדברי הרמב"ם במשנ"ת.
מי גילה לנו דיוק זה? אתה "השתקן".
מי הבחין בהבדל שבין פרהמ"ש בסנהדרין למשנ"ת? הרב קאפח, הוא ציטט פרהמ"ש בכתובות ולא ציטט פרהמ"ש בסנהדרין.
מי לא הבחין בכך? רמ' פרנקל, הם ציטטו מפרהמ"ש בסנהדרין במקורות וציונים, והם כתבו זאת כפירוש ההלכה, מבלי להבחין שמשנ"ת זהה לפרהמ"ש בכתובות, ושונה מפרהמ"ש בסנהדרין.

ידידי הנכבד, אין לך אדם שאין לו שעה, כל חכמי ישראל חשובים בעינינו, רמ' פרנקל, רמ' הרב קאפח, רמ' יד פשוטה, רמ' לעם, רמ' הרב צדוק, וגם נושאי כלי הרמב"ם הקדמונים, וגם ביאורי המשנ"ב לרמב"ם, מכל אדם ניתן ללמוד משהו, וזה המבוקש בכל ההתכתבות.

אח"כ עברת לדין היין, וכתבת שמזיגה היא ערבוב יין במים, הרחקת נדוד, אולי נכתוב על כך הודעה נפרדת.

.



דרום חוקר ציטט את הרב קאפח שכתב:

 "... ומשמע שמזיגת הכוס שאין משתמשים באישה לאו דוקא יין אלא כל דבר, והמעשה של רב יהודה בבתו של רב נחמן היה מי שלקות - אספרגוס, וכמו שפירש רבינו בנדרים ו,ח (פרהמ"ש) אספרגוס- נקרא המים שנשלקו בהם הירקות איזה ירקות שיהיו. ועוד שרב יהודה לא היה שותה יין שכן בנדרים מט ב אמר הימנותא ... טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה דפסחא וחוגרני צדעי מן הפסח ועד העצרת. וכאשר בא [רב יהודה] לרב נחמן בעת שהוא עוסק בבנין אינו לא זמן קידוש ולא זמן הבדלה" (ע"כ לשון הרב קאפח בהערותיו על משנ"ת)  "


ועל כך כתב שתקן1:

"... סליחה אם אנפץ פה משהו מההילה סביב הרב קפח, ואולי כתוצאה מדברי יובחן אשר המכתב של הרב הילמן אינו בדוקא מרושע בסגנון בני ברקי טיפוסי. ואולי גם צודקים אלה שלא סבורים שהר"ק הוא ת"ח שאין כדוגמתו.

מהגמרא בברכות נראה שאספרגוס הוא סוג יין. את פהמ"ש לנדרים עוד לא הספקתי לראות. בקרוב בעז"ה.

את פהמ"ש בסנהדרין הוא ודאי ראה, אבל אולי לא זכר. שם כותב הרמב"ם שאין להשתמש באשה גם להגשת מאכל. וא"כ אין צורך להביא ממרחק לחמו. "