|
|
| נשלח ב-27/9/2004 14:20 |
|
| |
כל זה לחלק הפוגע בזולת.
אבל לחלק הפוגע באדם עצמו שמתעסק ברפש אחרים כמו שאומר הפתגם האידי "מי שמנקה ארובות אל יתפלא שידיו שחורות"
לזה כמעט לא יואילו ההתירים.
רק מה! "א"א לעולם בלא בשם ובלא בורסקי,אשרי מי שאומנותו בשם וכו'" [קידושין פב]
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/9/2004 14:27 |
|
| |
לשחרית
עד שמויש'לה יענה לך
נראה לי שהוא מתכוון לומר
דהיה צד לומר שהוא לא בגדר "אחיך" ויהיה מותר לדבר לשה"ר קמ"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 22:07 |
|
| |
שחרית
במחילה אני רואה שבאמת הניסוח של תשובתי אינו מובן.
כפי שכתב שאול (תודה) בספרות ההלכה מובאים היתרים גורפים לדבר לשוה"ר על מי שאינו שומר תורה ומצוות ובחפץ חיים האריך בזה. ולכך התכוונתי שההיתר הגורף הזה אינו שייך בימינו.
כל היתר שניתן לומר היום יכול להתבסס רק על עניין התועלת וכדו'.
נישטאייך.
בדיוק מסיבה זו הצגתי את ההלכות, מצד אחד לא לדבר סתם, מצד שני לא להימנע כשאתה חייב.
תוקן על ידי - מוישהגרויס - 28/09/2004 22:16:10
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 23:53 |
|
| |
.
< גלוי נאות: רעיון הנקודה 'גנוב' מהפורום שמותר להזכיר את שמו>
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2004 00:58 |
|
| |
מוישה, ישר כוח!
*********************************************************************************************
העתקה מאשכול שנפתח ע"י 'פייביש' ועם ממללא הסליחה על ההשתמשות בהודעתו.
בירורים ושאלות בנושא שמירת הלשון בפורום
התעוררתי לתשובה בנושא שמירת הלשון בעקבות ארועים ודיונים בפורום שכן בער"ה . ועשיתי חזרה על ההלכות בחפץ חיים. והסקתי כמה מסקנות בהן אני מבקש לשתף את חברי לפורום ללימוד ואולי אף יחלקו עלי ובכך נברר את ההלכה. קיבלתי אישור ממיימוני לפתוח את האשכול מה גם שאני הייתי בעבר פעיל בפורום אך מאפס זמן לכתוב דברים של טעם הדורשים מחשבה זה כשנה ומחצה שלא כתבתי בו. במקביל פורסם נוסח שונה של אשכול זה עם בקשות סליחה רלוונטיות בפורום שכן שעיקרו אקטואליה*. יש כאן מספר הערות למדניות שקיצרתי בפורום השכן.
** איחזור מידע **
שכיח מאוד שאני הקטן וחברים אחרים בפורום אקטואליה כזה או אחר מביאים מידע גלוי ומפורסם שיש בו גנות כלפי מאן דהו וכאשר מישהו מוכיח על לשה"ר אומרים שהדבר מפורסם. האמנם כך ?
במקרים מסוימים יש בכך חשש איסור לשה"ר ולולא דמסתפינא הייתי אומר שברוב המקרים.
1. לשון הרע ברמיזא – מופיע בח"ח כלל ג' סע' ד' ועיין שם ס"ק ג' בבאר מים חים ויסודו בירושלמי פאה פרק א' הלכה א' מעשה בבר חובץ שהשתמט מאנגריא ( עבודת המלך או הצבא לצורך המשל מילואים ) ובארוחה מישהו הזכיר את המאכל חובץ ובכך כולם נזכרו במה שהיה ידוע להם שבר חובץ השתמט . והלא לעניין הפורום והחיים דברים קל וחומר שהרי שלא ברמז אנחנו מזכירים לגנאי מעשים שאינם כלולים בהתרי לשה"ר . 2. אין שיירות מצויות – כידוע "התר באפי תלתא " מבואר באריכות בכלל ב' בח"ל עד כמה העולם מבינים אותו שלא כהלכה ויעויין שם בפנים . בכל מקרה לנידון דידן גם דברים שהתפרסמו בפורום בעבר או הכותב העיד על עצמו . לא תמיד כל קהל באי פורום דהיום ותיקים וחדשים קראו את הדברים . החשיפה או הקישור המחודשים הם יוצרים מחדש לשון הרע כי לעניין זה אין שיירות מצוייות . (ח"ח כלל ב' סע' ו' ועיין שם ס"ק ו' בבמ"ח ) אמנם , יכול בעל דין לבא ולחלוק שזהו היפך השכל הישר האינטרנט הפך את כל העולם לכפר אחד ודוקא בו אתה אומר אין שיירות מצויות ??? אך איברא שהשיירות מתיחסות לסבירות העברת המידע ואיחזורו . צירופי הפרטים היוצרים את הגנאי לא תמיד ידועים לרבים ולא תמיד יש סבירות שידעו ממילא .
** האם באמת אי אפשר לפגוע בניק ? **
הניק במקרים רבים אינו שונה משם משפחה או כינוי אחר ודוקא מפני שאין אנו יודעים את החשיפה ראוי להיזהר . הרי מי שיפגע בדוד 10 מנהל בח"ח יוכל לטעון שלא פגע בדוד רוטנברג ? גם מי שמדבר לשון הרע על ניק לא נפק מלשון הרע ברמיזה שהבאנו לעיל הרי יתכן למשל ששבן או בת הזוג של הניק יודעים את שמו ואנו יכולים אפילו לפגוע בשלום בית . איסור אונאת דברים תקף ל עניות דעתי גם בניק כאשר יושב יהודי ונפגע מדברים שהוטחו בו .
** ביקורת על אנשי ציבור **
כאן אני ממש אחוז חיל ורעדה מיום הדין כאשר עסקתי בביקורת על התנהלות רבנים ופרנסים.
1. לפני עיור – פתיחת פתח ומתן לגיטימציה לתופסת גנאי פסק מפורש של החפץ חיים כלל ב' סע' י' שזהו לאו דאורייתא .ענינו רואות שגם ביקורת שאולי היה לה מקום מעוררת את בעלי דבבו של נשוא הביקורת ולפי חפץ חיים זהו לפנ"ע דאורייתא . (נכון שלכולנו בראש יש את המושגים מיציאות השבת עם עברי הנהר ולכאורה יש מקום להקשות שזה כחד עברא של הנהר שהרי אין בעל הריב נזקק לאשכול שפתחתי אך במחילה אין זה דמיון אלא דומה כאן לאישה לא צנועה אשר יש לה אחריות אישית על ההכשלה שלה למרות שיש עוד נשים לא צנועות ברחוב והמתבונן היה צריך לשמור את עיניו ) 2. אין התר פרסום גנות ועוד בצנעת המפרסם – בסע' ז' לכלל ד' נמצא ההתר לפרסם גנות של חוטא ויש לכך מספר תנאים בס"ק ל"ב . בעוונותי לא היה לכך התר משני פנים האחד המופיע באות ב' שאין התר בנושאים השנויים במחלוקת ואין לכחד שבנושא בו עסקתי היו פוסקים מחוגים שונים אשר צידדו בעניין. ובנוסף המופיע באות ה' שהוא רלוונטי במיוחד לפורום אקטואליה שלא יטמין עצמו לגנותו בצינעה . כל עוד לא כתבתי מכתב למערכת עיתון עם שמי המלא , או טוב מכך מכתב ליהודי עליו מתחתי ביקורת לא היתה לי זכות למתוח עליו ביקורת . 3. לעג בעובדות נכונות המביאות לביזוי וגנות – נביא את דברי קודשו של רשבה"ג החפץ חיים בפסק הלכה "ומי שהוא עובר על זה ומספר בדברים אלו בפני בני אדם אפילו שלא בפניו כדי לבזותו בפני עמו אפילו לא יוסיף שום דבר על האמת הוא מכלל כת מספרי לשון הרע שאינם מקבלים פני שכינה " (כלל ב' סע' ט' ) .
** אאוטינג וחשיפות ברשת **
שכיח מאוד שכותב העוסק בבעיה אישית נוקט הסתרה והרחקה מניקו כגון "קיבלתי באישי " " שמעתי מחבר " וכדומה. נלע"ד שלכו"ע אין מצווה להוכיח שהוא עומד מאחורי הנושא המביך מכמה טעמים. וככל הנראה אף איסור בדבר.
1. עצם לשון הרע כדובר שקרים – כאשר אתה טוען שניק דיבר שקר אתה בעצם מביא לביזוי וגנות ללא תועלת מה זה משנה אם "חבקוק" ראה טלויזיה בביתו או אצל שכן או " עטרת פז " נאנסה בעצמה ולא הביאה מסמך מזעזע העוסק באדם אחר. או "תירוש " שהתודה על נסיונות שעברו עליו הוא בעצם גם "יצהר" הכותב אשכולות תורניים ? 2. הולך רכיל מגלה סוד – מה שאדם מבקש להסתיר (למעט עברות וגם זה בתנאים מגבילים ) חייבים לשמור על סודו . 3. ניקים חשופים = זהירות כפולה – כאשר יש ניק אשר יש לו מעמד בעולם הממשי כגון ניק המתיעץ עם מומחים לשלום בית כי הוא מנהל פורום בנושא . אותם מומחים יודעים את שמו האמיתי למרות שהוא נסתר לכל הפורום . ואז דרך משל חשיפה שהניק הכפול או הקיבלתי של נושא מביך היא בגדר הלבנת פנים , אונאת דברים ולשה"ר על יהודי אמיתי בשר ודם .
מבקש בלב שבור ומורתח מחילה מכל אותם ניקים ואנשים אשר אם מתוך רתיחת היצר ותאוות הניצוח ואם מתוך טועה בדבר מצווה של הלכה פסוקה גרמתי להם צער גנות ובושת וחטאתי כלפיהם
קיבלתי בלי נדר לא לכתוב בפורום אקטואלי כזה או אחר דברים בלי בדיקה ועיון בחפץ חיים כמו שאלת כתמים או טריפות . והרי דברים ק"ו מה כתמים, שבת וכשרות שבודקים היטב את ההלכה והם דברים נצרכים לחיים. על כתיבה כיצר של ניצוח או למוטב מה שמכונה בחז"ל "טיול " עלינו לדקדק יותר שיהיה בכשרות ונקי ממשוגות .
אשמח על הערות והארות כי יש כאן נושא חשוב של שמירת הלשון בפורומים.
* http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1605263
תוקן על ידי - עצכח - 09/10/2006 17:10:09
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2006 09:32 |
|
| |
יהודי_נודד:
לפני מס' ימים פורסמה תביעה משפטית בה עתר התובע (אדם בשם אקרמן) לחשוף "ניק" בטענה שאותו ניק הוציא עליו דיבה (בפורום שכן באתר היידפרק).
התובע הוא אדם חרדי וע"פ פרסומים שונים ממסד דתי (חסידות גור) עומד מאחוריו.
ע"פ הפרסומים בית המשפט קבע כי הניק לא ייחשף והתביעה תוגש באמצעות עורך דינו.
השאלה איך תתייחס ההלכה היהודית לסיפור כזה ?
האם קיים סעד הלכתי שמשמעותו חשיפת מעוול ? השאלה היא האם הוא קיים באופן עצמאי, גם כאשר ניתן להבטיח שהתובע יקבל את המגיע לו אם יזכה?
האם הפתרון שהופעל בבית המשפט קביל מבחינה הלכתית? האם ניתן לנהל דיון עם "מסוה", או שנוכחות הנתבע תהא מחוייבת המציאות (למיעוט זכרוני, בד"כ הדיון ההלכתי דוגל במפגש בלתי אמצעי עם בעלי הדין ולא מחבב "מתווכים")
האם ניתן להשית חיוב כספי על הוצאת דיבה?
שאלה זו מתפצלת לשניים. האחד דמי נזק שנגרם כתוצאה מהוצאת הדיבה. והשני "דמי בושת" בהנחה שלא ניתן להוכיח נזק (בדין האזרחי קיים סכום מסויים שעל מנת לקבלו אין צורך להוכיח נזק).
בהנחה שיש סעדים שלא ניתן לקבל בבי"ד דתי (ולמשל חשיפת ניק) האם די בעובדה שאין לבי"ד אפשרות להעניק את הסעד, כדי להתיר פניה ל"ערכאות" או שיש צורך בהיתר הלכתי מפורש כמקובל.
אלו הן שאלות שכתבתי אגב אורחא, אך נראה שעולות מסוגיה זו (שחשיבותה גוברת מיום ליום) שאלות נוספות.
*****
mdabraham:
יהודי,
עליך לתת כאן נתונים נוספים. מדוע דרושה חשיפת הניק? הרי אם התביעה היא על פיצוי ממוני כלשהו, או אז ניתן לקבל את הממון גם באמצעות עו"ד שמייצג ניק.
עוד נתון שדרוש כאן: האם לא תספיק חשיפה בפני השופט/דיין, אלא צריך להיחשף גם בפני הבע"ד השני?
אם על פי ההלכה אין לך זכות לדרוש חשיפת ניק, אז כיצד מותר בגלל זה ללכת לערכאות כדי לעקוף את ההלכה? אולי אם תחשוב שההלכה כן מאפשרת לך לדרוש זאת אלא שבי"ד רבני לא יכיר בכך, יש מקום כלשהו לדיון כזה. גם במקרה זה מדובר בצעד בעייתי.
בד"כ הפנייה לערכאות מותרת כשהאופציה ההלכתית לא תוכל להתממש בדרך אחרת. אבל בודאי לא מותרת פנייה שמטרתה היא עקיפת האופציה ההלכתית.
באשר לנוכחות בעלי הדין בבי"ד, דומני כי זוהי זכות שלהם ולא חובה הלכתית שמוטלת על הבי"ד (בניגוד לעדות שצריכה להינתן מפיהם ולא מפי כתבם, ולא עד מפי עד). לכן אני חושב שבי"ד יכול לוותר על נוכחות כזו, באם אחד הצדדים מבקש זאת (אני לא יודע אם בי"ד חייב להיענות לבקשה כזו. אם הדבר נחוץ לשם הכרעה נכונה של הדין אז נראה פשוט שלא).
אך ייתכן שכל הדיון הזה נמצא מיותר (ושוב, דרושים נתונים). באופן תיאורטי אדם יכול להיות נוכח בדיון כ'ניק' ולא בשמו המלא. כך שאי חשיפת ניק איננה סותרת בהכרח את חובת הנוכחות בבי"ד, גם אם יש חובה כזו.
ברור שכתיבת שם בגט לא אפשרית דרך ניק, אבל אינני רואה מניעה לנהל כך פעילות הלכתית אחרת.
אני לא יודע מהו התהליך של החלפת שם מבחינה הלכתית. מתי ההחלפה תקפה ומתי לא. האם שם חייב להיות יחידי? כלומר האם אדם לא יכול להשתמש בשני שמות, כשכל אחד מהם הוא יחיד עבורו ומאפיין אותו באופן חד ערכי?
לדוגמא, ניק בהייד פרק הוא יחיד וחד ערכי, ולכן הוא עוד יותר טוב מאשר שם רגיל, שלגביו כולנו מכירים את התופעה של שני יוסף בן שמעון בעיר אחת. במובן הזה הניק הוא תיאור מצביע (בניגוד לתיאור מיידע, במובן של פילוסופיה אנליטית) טוב יותר מהשם האמיתי אפילו לגט.
תוקן על ידי עצכח ב- 06/06/2007 17:24:54
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2006 13:02 |
|
| |
נתונים נוספים והתייחסות לדברים המאלפים
מדוע הם מבקשים לחשוף את הניק? הטענה הרשמית היא כי אין להתיר לאדם שגרם עוולה להסתתר, אך מעבר לכך אין נימוק ממשי.
ההערכה היא שהחשיפה נדרשת לצורך לחץ חברתי שאינו קשור להליך ואכמ"ל.
בדין האזרחי נדיר מאד שמאפשרים חשיפה בפני השופט ולא בפני הצד השני (יותר מוכר בדין הפלילי - שוטרים סמויים וכד') שכן לא יתכן שתישמע עדות בלי לאפשר לצד השני לחקור את העד או את בעל הדין.
לא התכוונתי שע"פ ההלכה אסור לחשוף, אלא שזה בלתי אפשרי, מאחר ולבית הדין אין כוח שלטוני לאכוף זאת.
אגב, אני לא בטוח שניק בהיידפרק הוא חד ערכי. לפי בדיקה שערכתי ניתן לעשות שימוש באותו ניק מכמה מחשבים בעת ובעונה אחת. היינו הניק היחיד יכול לייצג משתמשים שונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2007 12:36 |
|
| |
"מדוע הם מבקשים לחשוף את הניק? הטענה הרשמית היא כי אין להתיר לאדם שגרם עוולה להסתתר, אך מעבר לכך אין נימוק ממשי.
ההערכה היא שהחשיפה נדרשת לצורך לחץ חברתי שאינו קשור להליך ואכמ"ל. "
לענ"ד הלחץ החברתי דווקא כן קשור להליך. קח לדוגמה את "חזקה אין אדם מעז
פניו בפני בעל דינו". אם האדם מסתתר מאחרי ניק (או עורך דין), החזקה הזו
כבר אינה קיימת, והרבה הלכות הקשורות לנאמנות של בעלי הדין מתבטלות.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 20:49 |
|
| |
( אסופי, כקורא מזדמן בעיתונות כלכלית אני מנחש על איזו חברה מדובר. איני מתייחס כלל אליה או אל שיח השדה אלא רק לשאלה עקרונית).
השאלה העולה: נניח שיש חברה שיש בה מייסדים ומשקיעים . כולם צדיקים ותמימם המאמינים באמת בחברה. לראובן יש מידע בדוק ומנופה על כך שהחברה לא תצליח ומדובר במידע חדש ולא ידוע לרבים, לא ניתוח דוחות וכיו"ב. האם מותר לראובן לפרסם את המידע בכוונה גמורה לתועלת, כאשר הוא חב למחזיקי המניות אבל מציל את שאר הציבור? המידע הוא נניח מידע טכנולוגי טהור שההחברה אינה חייבת לחשוף עפ"י חוק, ומצד שני עצם חשיפתו אינה גורמת נזק לפעילות החברה- במידה שיצליחו להתגבר על אותה בעיה טכנולוגית, אלא רק גורמת נזק למניה. בקיצור כולם צדיקים אבל מי צודק?
לא מצאתי התייחסות בח"ח. יש איזה שו"ת שעסק בשאלות ממין אלה?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2007 22:22 |
|
| |
תודה על ההלכות מוישה
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2007 16:05 |
|
| |
אחת הדוגמאות ללשון הרע בתורה היא מעשה מרים, ומרים בוודאי לא רצתה לגרום
נזק למשה, שהרי היא היתה אחותו האוהבת, ומסרה את נפשה למענו. מכאן למדו
בספרי, ואחריהם - רמב"ן, ואחריו - החפץ חיים, שאיסור לשון הרע הוא גם כאשר
אין כוונה לגרום נזק.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/6/2007 19:30 |
|
| |
נראה שדברי לא הובנו -
יש להבחין בין המוטיווציה של האדם לתוכן דבריו.
לה"ר הוא דיבור שיש בו לגרום נזק, אמנם ראה רמב"ם בהלכות דעות שגם דיבור שעלול לגרום נזק הוא בכלל זה - ומשם מקור ברור אחד לדברי, שהנידון הוא שאלת תוצאת ההיזק ולא עצם הדיבור בגנות (אם כי יש עוד מקורות נוספים). כך גם עולה מדברי רבינו יונה בשערי תשובה עיי"ש.
שאלת כונת האדם היא דיון נוסף.
מעתה, השאלה אינה אם מרים נתכוונה, אלא גוף אמירתה מה משמעותה האם יש בה היבט של גרימת נזק!
אמנם יש להעיר.
לדעת הרמב"ם הלכות טומאת צרעת טז,י: "לא דברה בגנותו, אלא טעת שהשוות אותו לשאר הנביאים" - הרי שלא נכשלה כלל אותה צדקת בלשון הרע, שהרי המרב"ם כותב שלה"ר היא דבור בגנות!
ובדברי אלו תשובה כפולה לאראל.
וראה שם:
"ישיבת הלצים...בתחלה מרבין בדברי הבאי...ומתוך כך באין לספר בגנות הצדיקים כענין שנאמר: 'תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק' -
הרואה יראה שגם שם הדיבור הוא דיבור שכוונתו לזלזל ולפגוע במעלת האדם הצדיק, וכפי שעולה גם מהפסוק אליו מפנה רבינו. וכן ראה שם שמתוך כך גם מזלזלים בנביאים וכו' עיי"ש דוגמה נפלאה לתהליכי דרדור חברתיים.
אגב בתחומי"ן האחרון פירסם הרב שרלו מאמר בענין לה"ר. המעיין שם בדקדוק (אגב: מאמרו הוא דומגה נפלאה לדרך כתיבת הלכה בלשון מרובדת, זהירה ורב מימדית, ואכמ"ל) יראה שאף הוא סובר שעיקר דין לה"ר קשור להיזק.
(אמנם הח"ח הרחיב את ההגדרה שגם דיבור בגנותו של אדם ללא קשר להיבט הנזקי נאסר ( - אם כי יש מקומות שאף הוא עצמו התעלם מכך, וכגון לגבי דיבור אודות קטן שם שקל רק את המימד הנזקי, ואכמ"ל)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2010 09:27 |
|
| |
לאחד שהנושא המדובר לא נוגע אליו אישית, האם מותר לו להתעניין בפרטי הפרטים?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2012 14:20 |
|
| |
מה לגבי לשון הרע לעיתונאי ספורט?
באתר ספורט מפורסם מכנה אחד הכותבים את אחת הקבוצות בכינוי "קבוצת הקונפטי" מבלי להיכנס לטעמו של דבר ובהנחה שכוונתו לגנאי כיון שהוא מפורסם כאוהד של קבוצה יריבה האם יש בכך משום איסור מכנה שם לחבירו?
לפרט את צדדי השאלה יש לחקור כמה פרטים: א) האם איסור כינוי שם הוא דוקא לאדם פרטי או שהוא שייך גם כלפי קבוצת אנשים? ובפרט שידוע דרך אוהדי הספורט שכל עוד שחקן או מאמן נמצא בקבוצתם הרי הם מכבדים ומפרגנים לו ואם יעבור לקבוצה שכנגד ייהפך יחסם אליו, מה שמוכיח שאין בזה דבר אישי אלא קבוצתי. ב) האם כאשר יש כללי משחק לפיהם כל צד רשאי לכנות את חברו בכינויים שהם בגבולות מה שמכונה "הטעם הטוב" חל איסור כינוי שם? ג) האם יש נפקא מינא בין ממציא כינוי חדש למשתמש בכינוי שכבר הומצא על ידי אחרים, והאם יש הבדל בין אם הכינוי הומצא על ידי אחרים סתם או אם הכינוי הומצא על ידי אותו אחד שעכשיו הוא מכנה אותו בו ד) האם בכי האי גוונא שידוע באיזה אתר מדובר ובאיזה שדר מדובר ובאיזו קבוצה מדובר, מותר לפרט את השמות או שצריך להשאיר את השאלה כפי שהצגתיה?
|
|
|
|
|