| נשלח ב-28/9/2004 14:59 |
 |
| |
הידור מצווה - בשביל מה?
אפשר להבין שכשמצווה מסויימת חביבה מאד על אדם הוא יחמיר על עצמו בפרטי המצווה מעבר למה שנתחייב.
אבל במקרה של 4 המינים, נדמה שההידור רק פוגם בטעם האמיתי של המצווה.
אם הכוונה המקורית הייתה שמחה פשוטה על גידולי הארץ הרי שההידור גורם דווקא לחגיגת רכושנות...
זה לא פספוס?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 15:57 |
|
| |
אם מהדרים בבשר, ביין, במכונית, באתר הנופש וכו' דווקא במצווה לא להדר?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2004 16:06 |
|
| |
האם ההידור הוא להסתכל על השפיץ של הלולב, או לסובב את האתרוג על צירו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2004 09:12 |
|
| |
ווי מי,
אני לא בטוח שהטעם שנתת למצוה הוא (ה)טעם (ה)נכון.
אבל אם נניח שיש בו לפחות חלק מטעם המצוה (כפי שנראה בעיני) הרי שדוקא בענין כזה , שמחה שמתייחסת לענין חומרי יש ענין להדר , ולהורות כדברי אריק, שאנחנו לא דואגים רק למאכלים טובים, ולמלבושים נאים וכו', לצורך עצמינו, אלא מהדרים לא פחות (רצוי יותר) לצורכי מצוה.
(ועיין בסיפור הקדום על קין והבל , שמנחת קין לא נתקבלה,
שאחד הטעמים שלא הביא מנחה נאה דיה)
עם זאת אני חושב שראוי לומר שיש משהו לא כ"כ הגון בעיני שבמשפחה עניה מאד (אב "כויללניק" חסר אמצעים וכד') עם הרבה ילדים, יועדף אתרוג מאד מהודר וכד', על צרכי קיום בסיסים.
כמו כן, למי שכן יש כסף תמהני אם מוטב שיקנה אתרוג מהודר במאות שקלים או שיקנה פחות מהודר ויתן המותר לצדקה למי שאין לו צרכי החג וכד'.
ויש סיפור נאה על רב אריה לוין, בענין הזה,
חג שמח לכו-לם. 
תוקן על ידי - אישציפור - 29/09/2004 9:32:55
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2004 09:17 |
|
| |
.
אני מכיר מישהו המהדר מאד במצוות והדרת פני זקן.
ואפילו, מכיר אני מישהי המהדרת עד מאד במצוות מתנות עניים בסתר.
היא, אגב, פטורה ממצוות ארבעת המינים. האם זו הסיבה שהיא מהדרת דוקא במצוה אחרת?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2004 10:21 |
|
| |
אמנם מצוות לאו להנות נתנו אולם,הידור בארבעת המינים הוא להנאת הרוכש, כמו שאדם אוהב לרכוש לעצמו מכונית טובה כל אחד לפי יכולתו, ולא אומרים לו קנה מכונית זולה והמותר תן לצדקה,כך גם בארבעת המינים קנה לפי יכולתך ולפי מה שאתה חושב שזו האיכות הכי מתאימה לך וצדקה או כל מצווה אחרת עשה לפי יכולתך.
אין סתירה בין הדברים. אולם ארבעת מינים יפים מרחיבים דעתו של אדם.
מים
אני שומרת לעצמי את הזכות לשנות את דעתי בכל עת
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2004 10:26 |
|
| |
אישציפ
מסכים עם כל מילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2004 10:48 |
|
| |
מים -
על זה נאמר "זה אלי ואנוהו - התנאה לפניו
במצוות".
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2004 11:34 |
|
| |
בעניין הידור מצוה באתרוג, יש לעגנון סיפור יפהפה וארסי למדי - "אתרוגו של אותו צדיק". (כדאי לקרוא בהקבלה לסוגיה בבבלי קידושין לא - לד. כך מתגלה עומק הביקורת).
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 00:07 |
|
| |
אםשלום, יכולה לספר קצת יותר על סיפורו של עגנון לאלה שלא מכירים?
[איקון מסמיק במבוכה]
לגופו של אשכול - נראה לי שהנטיה האנושית לראוותנות, להתגאוּת ולרכושנות עשויה להתגלם גם בכגון דא, אלא שבנבדל מהתגלמותה בכל הקשור באריג, במנוע ובנייד, כאן יש לה תחפושת חסודה ונאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 07:28 |
|
| |
שחרית,
לכתוב קדימון (=פרומו) לעגנון זה באמת מעל לכוחי, אבל הנה ציטוט מן הסוגיה הרלוונטית (בבלי קידושין לד ע"א-ע"ב), עם הדגשות שלי, שיסמנו למעיינים נ"צ בדרכו של הסיפור ואולי גם כיוון אפשרי לרעיונות מאחוריו.
ומצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות. מנלן? גמר מתפילין, מה תפילין - נשים פטורות, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות; ותפילין גמר לה מתלמוד תורה, מה תלמוד תורה - נשים פטורות, אף תפילין - נשים פטורות. ונקיש תפילין למזוזה! תפילין לתלמוד תורה איתקיש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה שניה, תפילין למזוזה - בפרשה שניה לא איתקיש. ונקיש מזוזה לתלמוד תורה! לא סלקא דעתך, דכתיב: (דברים יא) למען ירבו ימיכם, גברי בעי חיי, נשי לא בעי חיי? והרי סוכה, דמצות עשה שהזמן גרמא, דכתיב: (ויקרא כג) בסוכות תשבו שבעת ימים, טעמא דכתב רחמנא האזרח - להוציא את הנשים, הא לאו הכי נשים חייבות! אמר אביי: איצטריך, סלקא דעתך אמינא הואיל דכתיב: בסוכות תשבו, תשבו - כעין תדורו,מה דירה - איש ואשתו, אף סוכה - איש ואשתו . ורבא אמר: איצטריך, סד"א נילף חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה להלן נשים חייבות, אף כאן נשים חייבות, צריכא. והרי ראיה, דמצות עשה שהזמן גרמא, וטעמא דכתב רחמנא (שמות כג) זכורך - להוציא הנשים, הא לאו הכי נשים חייבות! איצטריך, סד"א נילף ראיה ראיה מהקהל. ואדילפינן מתפילין לפטורא, נילף משמחה לחיובא! אמר אביי: אשה - בעלה משמחה. אלמנה מאי איכא למימר? בשרויה אצלו. ונילף מהקהל! משום דהוה מצה והקהל שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדים.
* חבר יקר שלי, שניסה לקרוא את הסיפור, בעצתי, חזר מתוסכל מכך שאינו מעניין כלל. לאחר בירור קצר, התברר שהוא קרא את "האתרוג", שנראה כאחיו התינוק (או שמא אחיו הבוגר ו"המתוקן" יותר) של הסיפור הנידון. אז לא כדאי להתבלבל: "אתרוגו של אותו צדיק".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2004 21:52 |
|
| |
קראתי המורה,
נראה לי שכדי להבין את רבדים נוספים של המעשה הקצר יש לקרוא את המעשה הבא בויקרא רבה. נראה לי שעגנון "מדבר" אתו במעשה האתרוג:
ד"א "איש כי יפליא" הה"ד (איוב לד) "כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו".
עובדא הוה בחד גבר דהוו ליה תרין בנין. חד מנהון עבד מצוה וחד מנהון לא עבד כל עיקר.
ההוא דעבד מצוה זבן לביתיה וזבן כל מה דהוה ליה ואנקפתהון למצותא.
חד זמן ביומא דהושענא יהבי ליה אינתתיה עשרה פולסין אמרה לו פוק זבין לבניך כלום מן שוקא.
כיון שיצא לשוק פגעו ביה גבאי צדקה אמרי הא אתא מרי מצותא אמרו לו הב חולקך בהדא מצותא דאנן זבנין חד קולא לחדא יתומתא. נסב אלין י' פולסין ויהב יתהון להון, ונתבייש לילך לביתו. הלך לו לבהכ"נ, חמא תמן מן אלין אתרוגייא דמינוקייא מקלקלי ביום הושענא ותנינן תמן מיד התינוקות שומטין לולביהן ואוכלים אתרוגיהם.
נסב מנהון ומלא ית סקא והלך לפרש בים הגדול...
ויקרא רבה לז, ב
המעשה ממשיך ונעשה יותר ויותר מוזר. נראה שאף ביאליק ציטט מכאן את "אלוף שום ואלוף בצלות" שלו.
מה שאני הכי אהבתי בסיפור הוא סופו:
וכשסיפרה את הדבר לפני מחותנה ברי ברוך הצדיק ממעזיביש אמר לה רבי ברוך מחותנה: מחותנת, ספרי לי את המעשה שנית מתחילה ועד סוף. כדאי הוא מעשה זה לשמוע שתי פעמים" (עמ' 98)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2004 21:55 |
|
| |
שחרית,
אכן תלמידה טובה  ...
ולדבריך (ובמיוחד לציטוט) אין לי אלא להוסיף: "וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין"...
|
|
|
|
|
