יו"ט שני - ה'עקב אכילס' של האורתודוכסיה

ירוחם, היו מקומות שהיו מגיעים שלוחי ניסן ולא היו מגיעים שלוחי תשרי, גזרו ניסן אטו תשרי. ומסתבר שכך גזרו שבועות, אטו שאר המועדים.

שאלתך על ספירת העומר חריפה. תשובה מסברתי: כל העניין בספירת העומר הוא לדעת איזה יום אתה סופר. במקום שלא הגיעו השליחים והיה ספק אמיתי לא ספרו כלל כי אינם יכולים לקיים המצווה. מעולם לא ספרו פעמיים בשום מקום.

זילבר
הרי זו הבעיה אתנו חמישים יום לאח הפסח ידעו בודאי מתי היה פסח, ואין כל צורך לחג נוסף. מה זה משנה אם לא הגיעו שלוחי תשרי למאי נפ"מ? אני יודע שזו גזירה. אני מכיר את תשובת החת"ס
לרבה של בראד,  השאלה היא למה סתם לגזור גזירה כשלא צריך, הרי זה הופך את כל העסק ללא רציני, סתם לגזור גזירה, עם סיבה מאד לא הגיונית בעייני. יש ספק אז יש, וכש אין ספק אז אין.
ומה יהיה על אותו יום שני של שבועות הרי צריכים להניח תפילן למשל.

זה שלא מנו פעמיים אף פעם ידוע, אבל איך הסבירו את זה לעצמם אלו שחשבו שהיום השני של החג הוא הנכון? הרי אם לא חשבו כך מפני מה חגו אותו?

_________________

מודה ועוזב

לגבי תפילין חז"ל עוקרים דברי תורה בשוא"ת. מאחורי הגזרה ישנו גם הטעם הרוחני שהזכרתי למעלה.
לגבי הספירה: בהתחלה היה מצב שחגגו שני חגים מספק אמיתי ולא ספרו ספירת העומר בגלל הספק. אח"כ היה לוח והיו בקיאים בקביעא דירחא ואז המשיכו לעשות את החג השני כי בטל טעם לא בטלה תקנה, וגם חזרו לספור ספירת העומר כי התחדשה המצווה ומעולם לא הייתה גזירה שלא לספור אלא רק מצב שלא יכלו לספור.

ירוחם , האם יש חיוב להניח תפילין כל יום? פעם הובאו כאן מקורות שבימי הביניים כלל לא נהגו להניח תפילין כל יום בהרבה מקומות.

זילבר
וזאת מנין לך? 

האם כשהיה ספק גם התענו יומיים ביום הכיפורים? להזכירך שזה בכרת

_________________

מודה ועוזב

מציץ,
 לגבי תפילין, דומני שביסודו החיוב אינו רק כל יום אלא כל היום.ומה שלא נהגו להניח הוא בגלל חשש לנקיות הגוף שאם אינו נקי אז אין מצווה אלא אדרבה עבירה. וכן המשנ"ב כתב שמי שאינו מניח מסיבה זו אינו מפושעי ישראל, אף שזו עבירה שאינו טורח להשמר בנקיות אף לשעה קלה.

ירוחם,
מנין לי? הרי כתבתי שדברי מסברה.
ביוהכ"פ לא גזרו כי אין הציבור יכול לעמוד בכך. תשאל: מ"מ זה ספקא דאורייתא ויש להחמיר?
אם כך שאלתך מתחילה עוד קודם: למה בכלל צריך תקנה, זה חיוב ספקא דאורייתא פשוט? לשיטת הרמב"ם ספקא דאורייתא לחומרה הוא עצמו גזרה דרבנן ומדאורייתא פטורים מהחיוב כשיש ספק, ובנידון דידן פטורים מלשמור את החג ביום כלשהו. לשאר הראשונים קשה.
(ואולי גם הם מודים שבמועדים הולכים לקולא, כי התורה תלתה אותם בקידוש החודש ע"י בי"ד ומי שלא יכול לקבל אינפורמציה מבי"ד המעשה שלהם לא יכול לחייב אותו.)

_________________