| נשלח ב-1/10/2004 01:10 |
 |
| |
שו"ת מהר"ן ז"ל
התבטא בחריפות נגד "היתר עיסקא"
(גם ידוע לי שהרב השקיע אצל קרוב משפחתי ולא הסכים לשום היתר אלא רק בדין שותף ממש)
גם התבטא נגד הפרוזבול
לשאלה האם להגיד ברכוני לשלום
ענה
"בטח זה הרי כל כך יפה"
אמר שאין במדינת ישראל דין של דינא דמלכותא דינא
(אנני יודע אם מחמת "אהבתו" למדינה אמר כן או שסבר שבכל משטר דמוקרטי אין דינא דמלכותא דינא ובאמת ה"ה בארה"ב וכו)
לשאלה האם "סוף דבר הכל נשמע" הוספה מאוחרת (ולכאו משמע כן מהגמרא שביקשו ליגנוז)ענה:
הרי בלי הפסוק הזה אז קהלת זה סתם פילוסופיה בגרוש ואדרבה כל הספר להביא לפסוק האחרון
אוסיף בעז"ה מפעם לפעם ואבקש משאר מכיריו שיוסיפו אבל רק מה ששמעו באוזניהם ורק מה שהוא אמר בלי תוספות ופירש"י
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 01:24 |
|
| |
לא הסכים לשנות לגדושה (המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה)
הוסיף הן גאלתי אתכם אחרית כראשית כמנהג ספרד
לאחד שהרופאים רצו לכרות רגליו בשביל להצילו ולא רצה החולה והעדיף למות ובאו ושאלו את הרב והלך הרב לבקר את החולה ואחרי כמה שאלות אמר הרב למשפחה: בודאי שאינו מחויב
וכשחזר לבית ביקש הרב את שער הגמול להרמב"ן ולמדו ודייק משם שלא רק שאין אדם מחויב לכרות איבריו אלא שראוי לא להסכים שהנפש העדינה לא תסכים לפגום
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 01:41 |
|
| |
ואלוזין ידידי,
האם אתה סבור שיש תועלת (במנהג ישראל בימינו) לצטט כל מיני הנהגות ואמירות של אישים גדולים במנותק מכל דיון ענייני?
האם לדעתך אין השימוש בצירוף 'שו"ת' לקובץ ציטוטים שכזה מוזיל מערכו של המושג?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 01:58 |
|
| |
ממללא
באמת לא היה זה כוונתי כלל, ההיפך
ומ"מ כיון שכך זה נשמע הרני מפסיק ודי וכשם שקיבלתי שכר על הדרישה וכו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 02:03 |
|
| |
וואלאז'ין
האם ר"נ= הרב גדליה נדל?
ממללא
אילו היה וואלאז'ין בוחר שם מדוייק יותר, כמו "הנהגות ר"ג", נראה לי שהטעם לביקורת שלך היה בטל.
כיון שלמדנו שאצל תלמיד חכם אפילו שיחת חולין צריכה תלמוד, כל שכן במעשים שהיו ופסקי הלכה, גם אם במנותק מן ההקשר שבו הופיעו (וראוי כמובן להשלים את הפרטים במידת האפשר).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 02:39 |
|
| |
מימוני, כן הר"ן= הרב נדל
קיצרתי בפרטים היות שעברו הרבה שנים והרבה אמרות,הנהגות ופישריהן כבר מעורבים בסברות שלי ולכן מן הראוי שלא נצטט כי אם סולת קב ונקי מ"מ בודאי שיש לדון על דברים)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 02:46 |
|
| |
וואלאזין ומיימוני,
לענ"ד הבאת הנהגות כאלו בשם גדול או אחר חסרת תועלת.
נכון ששיחת ת"ח צריכה לימוד, ואולם, השאלה היא אם אכן כל ציטוט מקוטע הוא בגדר שיחת ת"ח שצריכה לימוד.
כמו כן, גם אנשים גדולים בתורה משיחים לעתים לפי תומם, או מעלים סברות כ'הוה אמינא' ולאחר מותם הדברים מודפסים עלי ספר והופכים לתורה הצריכה לימוד (וכבר אמר הקוצקאי שלא כל מה שחושבים צריך לומר, ולא כל מה שאומרים צריך לכתוב, ולא כל מה שכותבים ראוי להדפיס).
בעיה נוספת עם הדרך הזו היא שכל אחד יכול לעשות בציטוטים שכאלו כבתוך שלו. כבר ראיתי ספר ציטוטים והנהגות של גדול חרדי שצוייר בו כאחד מרבני המזרחי.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2004 02:58 |
|
| |
למי ששאלו על חביטת הערבות
אמר
בהצביאו על המתפללים בלדרמן
תראה חודש שלם הם בלחץ'
אז כשזה נגמר מוציאים את הלחץ בחביטה
(ולמה ערבות? כי זה הכי זול)
(במשוך היובל המה יעלו בהר, הוספה שלי)
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2004 03:00 |
|
| |
vahlozin
אמר גם שלדעתו המשקיע (משחק ) בבורסה פסול כמשחק בקוביא
שאינו עוסק בישובו של עולם
תוקן על ידי - מהעבר - 03/10/2004 3:05:21
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2004 03:33 |
|
| |
ולוזין
גם התבטא נגד הפרוזבול
ככה לזרוק וללכת?
מה היתה התבטאותו? ומדוע? היוכל מר להרחיב מעט?.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 03:34 |
|
| |
קעלעמר
הרב לא אהב מעקפים או 'פטנטים' כל מה שכתוב בתורה ניסה להבין בשכלו, אבל לא ניסה לעקם את הכתוב כדי שיתאים לשכלו
רעיון השמיטה על כל הלכותיה היה מובן ויקר לו על כן היה קשה בעיניו הפרוזבול שראה בזה 'פטנט' או יותר נכון סוג של "אי אפשי" והתחמקות מליישם את רצון התורה
וא"ת מה פירוש אבל הלל תיקן את הפרוזבול
וי"ל הוא הרגיש אחרת
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 05:31 |
|
| |
ולוזין יקירי
מוחי צר מלהבין את דבריך. התורה בעיניו היתה רק מה שכתוב במקרא?
ותקנת הלל, שבעיני לא היתה סתם תקנה אלא הבנת המציאות שעל פיה התורה היא תורת חיים, והיא חייבת להיות מותאמת לחיים.
יש משהו בעייתי בעיני בנסיון הרטרו לחזור לתקופות קדומות ולדמין שכך היא הדרך הנכונה ואילו אנו שהתקדמנו מעט עושים את זה נעבעח מחמת חולשותינו.
לא אנו בכינו למשפחותינו, לא אנו כירכרנו ופיזזנו לעגל זהב.
אני יודע שכך חשב אולי ר"ג [שמעתי רעיון זהה על נושא אונס ומפתה ,שאמר שכך צריך להיות ואנו בעונותינו לא רואים או לא נמצאים במצב האוטופי.]
אדרבא התקנות של חז"ל הם המה התורה כפי שצריכה להיות.
מענין אם אשתו בזמן נידתה פרשה למקום אחר .אם מכר חמצו. אם היה נושא שתי נשים וכו וכו '.
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 07:48 |
|
| |
קעלעמר 
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 10:22 |
|
| |
הרב מקלם
התורה מותאמת לחיים?
אבל זה הנקודה, איזה חיים? של איזה חברה?ומה זה בכלל חיים? וכבר נכנסנו למערבולת בע"כ
ובכל זאת,אנני חושב שהוא היתמם (גם אני לא כ"כ בטוח שהוא האמין בירידת הדורות) הרב באמת ובתמים סבר שהתורה היא הכרח שיכלי (לכן גם לא קיבל כפשוטו את המושג גזירת הכתוב)ומ"מ שמיטה כפשוטו לא היה בעיניו "בעייתי" ואדרבה ראה בזה נדבך חשוב במערכת הכללית של המצוות ולכך הפרוזבול היא בעיניו עקירת דבר יפה
לענין אונס ומפתה שאלתי אותו פעם והוא לא ענה לי מה שאתה אומר (מה כן? שכחתי בעוונותי)
ולעיקר השאלה אני לא חושב שהיה לו בעיה ברמה העקרונית לומר שצורת הענישה בתורה (למשל) יכול (או אולי צריך) להיתבטאות היום בצורה אחרת
וא"ת א"כ מה הכלל
וי"ל כל עוד שהמודיפיקציה של המצוה לא סותרת/עוקרת את הרעיון המרכזי מאחורי המצוה
[כל הנ"ל לענ"ד הקלושה,יכול להיות שיבא תלמיד ראוי ויסתור דברי ובגלל זה לכתחילה רק כתבתי "וואס" ולא "פאר-וואס"]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 10:51 |
|
| |
וולוז'ין,
כשהחסד משפט וצדקה מתפרשים כערכים מוסריים, אין להתפלא שאת המצוות מתאימים למציאות, ולא מבחינים בכך שהצדקה אינה צדקה לזולת אלא צדקה לעצמך, לנפשך,כנאמר באברהם "ויאמין בה' ויחשיה לו לצדקה" או כפי שהרמב"ם אומר במו"נ חלק ג' פרק נ"ג
"כי חסד ענינו ההפלגה באיזה דבר שהופלג בו, ושימושו בהפלגה המעשה הטוב ביותר (כלומר: החסד הוא להפליג ביחס מעבר למה שמגיע.) אבל מילת צדקה היא נגזרת מן צדק..ופירושו להביא לכל בעל זכות את המגיע לו, וליתן לכל מצוי מן הנמצאים כפי הראוי לו. ולפי העניין הראשון לא יקראו בספרי הנביאים הזכויות המוטלות עליך לזולתך אם נתתם, צדקה, לפי שאם שלמת לשכיר את שכרו או פרעת את חובך אין זה נקרא צדקה. אבל הזכויות המוטלות עליך לזולתך מצד המידות הטובות, כגון לקומם כל כושל, הרי זו נקראת צדקה, ולפיכך אמר בהחזרת המשכון ולך תהיה צדקה, כי בלכתך בדרך המידות הנעלות כבר עשית צדק עם הנפש ההגיונית שלך מפני שנתת לה את המשפט המגיע לה"
הרמב"ם קושר בין הצדקה והמשפט, בדיוק כמו הרג"נ, הוא אומר שאם אדם מתנהג כלפי אדם אחר לפי הכלל שהוא נותן לו מה שראוי לתת לו, במעשה הזה הוא לא עשה צדקה, ואולם אם הוא אדם בעל ערכים נעלים, שהיחס שלו אל האחר אינו נובע מחובה אלא מזכות, מעשיו הם במסגרת של צדקה.
האמונה בה' זוהי מעלת האמונה, העובדה שאברהם האמין באלוהים היא הצדקה: "וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות" כלומר, תוצאת המעשה שלנו תיחשב לנו כצדקה, "אבל מילת משפט היא הדין כפי הראוי על הנידון, יהיה זה לטוב או לנקמה..מסקנת הדברים כי חסד נאמר על ההטבה בהחלט, וצדקה על כל טובה שתעשה מצד המעלה המידותית אשר בה אתה מביא לשלמות נפשך,ומשפט אפשר שתהיה התוצאה נקמה ואפשר שתהיה טובה....."
איפה המוסריות בנקמה?
ההמממ הסבר מסורבל, מקווה שהובנתי.
אנא הודיעני!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2004 11:01 |
|
| |
וולוזין
כתבת: "הרב לא אהב מעקפים או 'פטנטים' כל מה שכתוב בתורה ניסה להבין בשכלו, אבל לא ניסה לעקם את הכתוב כדי שיתאים לשכלו "
אינני יכול לקבל דברים אלה כפשוטם, שהרי אם כן הפכת את הר"נ לקראי, ואת זה קשה לי לקבל.
ממה נפשך, אם מישהו סובר שהלכות חז"ל בנוגע לשמיטה הם איזה מין "קוּנץ" וסטיה מהתורה הכתובה, אזי את אותו דבר ממש יש לומר לגבי כל התורה שבעל פה.
הרי רובם ככולם של דיני התושב"ע שונים לחלוטין מפשט פסוקי התורה. לא צריך להיות חוקר באקדמי"א רח"ל כדי לומר זאת, אלא די להציץ למשל בפירוש הרשב"ם לתורה (אני לא מתכוון דווקא לדבריו הידועים בנוגע לתפילין, אלא הוא חוזר על רעיון זה לכל אורך פירושו, ראה למשל דבריו בפתיחה לספר שמות).
תוקן על ידי - רב_צעיר - 05/10/2004 11:02:46
|
|
|
|
|
