שו"ת מהר"ן ז"ל

ר"צ

לתמיהתך, אפשר להשיב כי יש רבנים ויש רבנים

יש את ר' ינאי שקרא:"פוקו וזרעו בשביעית"
ויש את הרב גורן והקונצים שלו....

איקה:

פעם שאלתי ר' גדליה למה אנחנו מתפללים לנקום דם עבדיך השפוך, מה זה יועיל לנו? והוא ענה לי, שהלשון הוא, נקום לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך דוקא. פירוש, כי האדם פועל לפי סדר, והתפילה היא לא לנקמה גרידא אלא שאנחנו נראה את הסדר בבריאה ולראות איך שלרשעים מגיעים עליהם כמעשה הרשעים.

רב צעיר,

אני מציע להבדיל בין פירוש חז"ל לטכסט מקראי לבין תקנה חדשה .

הר"ן ז"ל היה אומר שרוב דברי חז"ל הוא יכול להוציא לבד מהמקרא
ואכן בשיעורים פעמים שהיה מתחיל את הסוגיא בקריאת הפסוקים הרלוונטים ומעלה את הקושיות לכאורה (בעיקר של הדיקדוק וכו) ובכך ניסה להכריח את מסקנות של חז"ל בביאור הפסוקים
וכך גם הסביר הרבה פעמים מחלוקות בגמרא שבעקבות קושיה מסויימת בביאור הפסוק התחייב התשובה להיות אחת משתי אפשרויות או כך או כך אפשרות א' היתה קרובה יותר לליבו של מ"ד אחד ואפשרות ב' נראתה יותר למ"ד השני (ולמשל, כך הסביר את הפסוק ויקם מלך חדש חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו)
היתר עיסקא ופרוזבול הם אינם פירושים או הבנות בתורה אלא הם תקנות (או היתרים) שנראו למתקנים ולכאורה כמו שאמר הקעלעמער להתאים את התורה לחיים
הר"ן סבר שהפרוזבול בא לעקור רעיון יפה של התורה ושהיא רלוונטית גם בימינו.

איקא
האם תשובת שוטונג מספקת

וולוזין,

בגדול זו אימרתם של חז"ל "ואל תתיאש מן הפורענות" הנקמה או הטובה...עין תחת עין - מידה כנגד מידה רג"נ אמר מה שאמר במישור הצדק האלוקי- שלא קשור בערכי הטוב והרע. הלוא כן?

הייתי אומרת שכל מה שקשור בשמיטה - כל הקונצים באו לעקור רעיון הכרחי (ולא סתם יפה)לתיקון שלמות נפשו של האדם.

וולוז'ין,
האם נהג להעלות קושיות מן הפסוקים, שלא ניתנו להן תשובות מחז"ל? האם העיון בפסוקים נעשה כדי להבין את קושיות חז"ל ותשובותיהם, או כדי להבין את הפסוקים עצמם?

וולוזין

אין ספק שהר"נ יכל "להוציא" את מדרשי חז"ל מפשט הפסוקים (כשיטת המלבי"ם ודעימיה), ברם אין ספק בליבי שכל זאת רק לאחר שחז"ל כבר אכן דרשו כך. לולא דרשות חז"ל מעולם לא היה על ליבנו "פירושים" כאלה.

דוגמה אחת מיני רבות, מניין למדים שתפילין מניחים דווקא על יד שמאל ? מהדרשה "ידכה" = יד כהה = יד שמאל.

אילולי דברי חז"ל, מי שהיה בא היום ומנסה ללמוד כך מהפסוק שיש להניח את התפילין דווקא על יד שמאל היה נחשב בצדק לאדם משובש בדעתו. (ואני לא נכנס כאן לעצם הבעייתיות של התפילין הפיזיות מול פשט הפסוק).

ומן הראוי להזכיר בהקשר זה את דברי הרמב"ם במורה נבוכים ג,מג http://daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c14-2.htm#2

אשר לתקנות חז"ל, הרי חז"ל עקרו כמה וכמה דינים מהתורה, למשל ארבעת המינים בשבת, תקיעת שופר בשבת (אם כי יש לציין שעל פי המחקר והמקורות מהירושלמי משמע שלא מדובר על גזירת "שמא" כמסקנת הבבלי ואכמ"ל) ועוד.

האם הר"נ התנגד גם לכך ?

אילו הדבר היה נכון יוצא כאמור שהר"נ היה קראי שהתנגד לסמכות התלמוד, וזה דבר שאיני יכול לקבל.

אוי אוי אוי, איך נקבל כזו מסקנה מעוותת, רג"נ היה קראי משום שחשב שהפוליטיזציה = עקירות המצוות, נעשות שלא בתום לב ושלשמן באמת נועדו

אם אי אפשר לקיים שמיטה, אז אי אפשר לקיים,אז קמים ואומרים לעם שהסיטואציה המציאותית שבה אנו חיים במדינה חילונית אינה מאפשרת קיום שמיטה- לפחות לא נרמה את עצמנו, שפעם בשבע שנים בעצם חיילי צה"ל מגינים על אדמות הערבים? למה צריכין לתחבולות שמבזות את התורה?

רב צעיר

לא הבנתי את הדוגמה שלך משופר וארבע מינים בשבת אילו היו חז"ל עוקרים שופר וד' מינים לגמרי אז היה מקום לקושייתך וכי מה הראיה ממה שקבעו שבשבת לא תוקעים על עצם תקיעת שופר

אמנם אין ספק בליבך שהר"ן היה חכם לאחר מעשה אבל שהוא נשאל בדיוק את מה שאתה טוען הוא ענה בנחרצות שלא.

זה נכון שהיו מקומות שהוא התקשה מה הכריח את חז"ל דוקא מסקנה ספציפית לעומת מסקנה אחרת שהוא סבר שהיא יותר ראויה לכאורה
ועל פי רוב ביטל את דעתו לדעת חז"ל אבל גם אז שכנע בהגיון רב מדוע עליו "לקבל" את פירוש חז"ל,ולא (רק) משום האוטוריטה שלהם (אין לי כרגע דוגמה ספציפית שיהיה אתקתק)

אמשלום

הר"ן חשב שהתורה הוא המורה הגדול וכמו שחז"ל עמלו ודייקו ולמדו מהמורה מה שלמדו [על פי כללי היגיון (ברור שכך פירש את המדות)] --- כך גם יכולים ומחויבים אנו ללמוד ישר מפי המורה הגדול
מה קראי בזה???
(אני שוב רוצה לומר שהכל לענ"ד בדעת הרב)
חג שמח לכולם

וולוזין

גם בדין פרוזבול, הרי הלל לא עקר לחלוטין את דין השמיטה (ליתר דיוק רק את שמיטת הכספים), שהרי אם אדם לא כותב פרוזבול אכן השמיטה לא משמטת את החוב.

לגבי "דיוק" התורה שבעל פה מהתנ"ך, הרי ברור לשנינו (אני מקווה) שאפשר באותה מידה ממש להוציא את כל דיני התורה שבעל פה גם מ'מלחמה ושלום' (להבדיל) או מכל יצירה אחרת.

דרכי הדרשות של חז"ל (13 מידות וכד') אינן תואמות להגיון הקלאסי, למרות שלפעמים יש דמיון בשם (אגב, יש חוקרים כגון גילת שסבורים שבמקור חלק מהמידות כמו למשל גזירה שווה היו מידות הגיוניות).

בסופו של דבר אין שום הכרח הגיוני לקבל את דרשות חז"ל, מלבד העובדה שאנו מקבלים את סמכותם של חז"ל עצמם. וגם אז אין הדבר אומר שכך הוא פשט הפסוק, כפי שלמשל הרמב"ם, הרשב"ם, הגר"א ואחרים לא ניסו לטעון (בניגוד למשל למלבי"ם, לכתב ולקבלה ולאחרים. וראה בספרו של הרב הלל קופר על פשוטו של מקרא שהרחיב על כך וניסה לבאר את מהות החילוק בין שתי האסכולות).

כמובן, אינני אומר דבר בקשר לרג"נ עצמו. ייתכן בהחלט שהוא האמין שכך הוא פשט הפסוקים. כפי שציינתי קיימת אסכולה כזאת, אם כי לדעתי גישה זו היא אפולגטיקה גמורה שנוגדת לחלוטין את ההגיון הישר.

הספר 'פשוטו של מקרא' נכתב ע"י הרב ד"ר יהודה קופרמן, מייסד המכללה לבנות בבית וגן, י-ם.

ולוזין

מכיון שזהו שו"ת מר"ג ארשה לעצמי להתמקד בנקודה שהזכרתי לעיל.



כתבת:
לענין אונס ומפתה שאלתי אותו פעם והוא לא ענה לי מה שאתה אומר (מה כן? שכחתי בעוונותי)


חשוב מאד שתזכר בכך כי הוא יסודי בדיוננו, האם חשב שחלק מהתורה מובן רק במצב אוטופי [א"כ אני לא יודע מה אוטופי בזה].
וכך גם נשליך על דעתו על הפרוזבול שתקנת הלל מתוך חולשה נעשתה.
---------------------------
גם לא הבנתי איזה רעיון נשגב מצא בשמיטת כספים שתקנתו של הלל כפנטנט התחמקותי היא לו.
[זה רעיון דומה למכירת חמץ.]
-------------------

רב צעיר
אני לא חושב שהרעיון היה פרשנות טכסטאלית למקרא ועל פיה ישק דבר.
יש כאן גישה רעיונית שעל פיה מתאימים את ההווי התורני.
היא נסמכת גם על הטקסט אבל לא בלעדית.
ובזה אני מקבל את הסברו של ולוזין.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

רב רב"צ

לדבריך חז"ל סתם 'קישקשו' דרשות [ואנחנו צריכים להאמין להם (כי למה?)]

ולדברי הר"ן מה שדרשו חז"ל מבוסס על הגיון, ולכן גם אני ואתה יכולים להגיע לאותה מסקנה שחז"ל הגיעו אליה.

ולענין טולסטוי אם כוונתך לקודים של ערכים אז כן ואם כוונתך לדברי אלוקים חיים אז במפורש לא

וכבר יצאנו מהפרוזבול ונגררנו ליג מידות והדברים ארוכים ויגעים ואי"ה בצאת החג אכבד את חכמי עכ"ח במכתב מהר"ן