שו"ת מהר"ן ז"ל

ישרן

ה"זכר לדבר" מתייחס לדין קריאת שמע, שאכן לא מופיע כלל באותו פסוק. ואגב, יש הרבה מאוד "מדרשים תמוהים" שמשתמשים במונח "שנאמר...", ודוק ותמצא.

אמנם לא נעים להיות מוכיח בשער ולהראות פני מתחסד, אבל בכל זאת...

אני מבקש מההנהלה לתקן את לשונה של איקה, ההתבטאות שלה כלפי הרב גורן לא ראויה, אישית נפגעתי ממנה.

למי שלא מתחבר, שינסה להחליף הרב גורן ב הרב שך/הרב גדליה נדל/הרבי מילובביץ...

הבאבא

חיפשתי וחיפשתי ומצאתי את הביטוי שעורר כנראה את הביקורת שלך:

הרב גורן והקונצים שלו.

אכן זה ביטוי שאינו עולה בקנה אחד עם היחס לתלמיד חכם.

אמנם יש לזכור שהרב גורן הוציא לעצמו שם רע - בציבור החרדי לפחות - בפרשת היתר הממזרים. אולי כדאי לפתוח בנושא זה אשכול?

ממילא טענו כלפיו שהוא מכופף את ההלכה לצרכים פוליטיים ואינטרסים.

איני יודע אם זה נכון. אך מן הראוי היה, לדעתי, להבהיר למה הכוונה ב"קונצים". ולפי זה לתקן את הביטוי הזה לעיל.

אז הבה נחכה לאיקה שתסביר למה התכוונה.

ובינתיים, אולי תשקול לפתוח אשכול על פרשת הממזרים של הרב גורן. (כתבו על זה בשעתו בח"ח, אבל איני יודע את הלינק, וממילא לא מיצו את הפרשה).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני תודה

בקשר להצעה
אני לא בקי בפרטי הפרשה ולכן אני לא חושב שאני האדם המתאים לפתוח אשכול בנושא...

מיימוני,
אנסה להסביר כך שלא התכוונתי לפגוע יותר ממה שכבר נכתב קודם דברי, ולאחרי, אסביר מה בדיוק הכוונה למעקפים פטנטים או קונצים

וולוז'ין כתב:

הרב לא אהב מעקפים או 'פטנטים' כל מה שכתוב בתורה ניסה להבין בשכלו, אבל לא ניסה לעקם את הכתוב כדי שיתאים לשכלו
רעיון השמיטה על כל הלכותיה היה מובן ויקר לו על כן היה קשה בעיניו הפרוזבול שראה בזה 'פטנט' או יותר נכון סוג של "אי אפשי" והתחמקות מליישם את רצון התורה

ואני אסביר

הר"ן התייחס כפי שכבר ציינו וציינתי גם אני למצוות התורה כאל כלי/אמצעי שמביא לשלמות האדם, למשל כמו

שהמשמעות העמוקה של עניין שמיטת הקרקע, שבכל שנה שביעית בטלה בעלות האדם על שדהו וקרקעותיו, והם פוסקים מלהיות קנינו הפרטי ונעשים הפקר ורשות לכל אדם ואף לבעלי חיים

כמו שנכתב בדבר הגבורה נוסח תהילים:

הגבורה הגדולה באדם היא כיבוש היצר, ובמקרה זה מדובר על יצר הקניין, והמדרש מפרט: 'דבר אחר: "גיבורי כוח עושי דברו", במשמיטי שביעית הכתוב מדבר"וזה דבר שמיטה"(דברים, טו/ב) דבר כנגד דבר, וכי יש לך כוח גדול מכוחן של אלו (משמיטי הקרקעות בשביעית) שרואין שדותיהן כשהן מלאים זרעים, וכרמיהן שהן מלאין ענבים, ובני אדם ובהמות וחיות נכנסין לתוכן ואוכלים ומחריבין אותן ואינן גוערין בהן, יש לך גיבורים מאלה? ועליהן נאמר: "טוב ערך אפיים מגיבור" (משלי, טז/לב)

בתלמוד מסופר על מקרה שארע במאה השלישית לאחר החורבן, והוא קשור ב'דיני שמיטה'. מדובר בתקופת שלטון רומי בארץ ישראל שהפכה פרובינציה רומיתבהתחלה היתה התחשבות לפיה השלטון נטה חסד במידה מסוימת לחקלאים, התחשבות שהתבטאה בהקלות בתשלום מיסי הקרקעות והארנונות, שהיו נגבים מידי שנה בעבור ביבולים.
באחת השנים עקב חילופים בקרב הנציבים, גזרה המלכות על ביטול ההנחות שניתנו, והשלטון לא היה מוכן לוותר לבעלי הקרקעות היהודים על המיסים, באותה שנת שמיטה בה לא היתה לחקלאים כל הכנסה משדותיהם הנטושים
מי שלא שילם על פי דיני מלכות רומי, נמכר לעבדות פשוטו כמשמעו, ולפעמים היתה גם סכנת הוצאה להורג.
במצוקתם הרבה פנו החקלאים היהודים שומרי השהיעית אל האמורא ר' ינאי בשאלה מה לעשות וכיצד לנהוג, ומפתיעה ביותר היתה תשובתו הנחרצת של האמורא הזכור לטוב זה : 'פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונה' (סנהדרין, כו/עא, ירושלמי, שביעית, פד/הב)


ר' ינאי לא בחר לתת לפונים אליו עצות מחוכמות = קונצים= פטנטים= מעקפים, כיצד לעקוף את דיני השמיטה כגון על ידי מכירה פיקטיבית של אדמת ישראל לגויים באותה שנה, או משהו מעין זה, אלא הוא פסק פסק התואם את המציאות הריאלית האכזרית, בה נתונים היו היהודים תחת עול השלטון הרומי, ובסיטואציה זו בה היו תלויים בתנאים החברתיים שהעולם הגויי יצר וכפה עליהם, ר' ינאי הכיר בכך שאין כל אפשרות לקיים שמיטה, ומכאן גם הצידוק להוראת שעה הנועזת שנתן

משמע, כאשר אין אפשרות לקיים שמיטה, אין מקיימים אותה, ואל להם לבעלי הקרקעות לרמות את עצמם וכביכול את השם בהצעות תחכום חלופיות.

ומה פירוש הדבר שבתנאים מסוימים – אין אפשרות לקיים את המצוות?

האפשרות מותנית תמיד במחיר שהאדם מוכן או לא מוכן לשלם תמורת קיומה של תורה, ואם נעמוד על מושגה של 'חוסר אפשרות', ולא רק לגבי 'דיני שמיטה', כי אם לגבי הרבה ממצוות התורה שקיומן כרוך בקשיים, במציאות הטכנית או החברתית בחיי היום יום.

הניסיון מלמד כי הרבה דברים הופכים להיות אפשריים, כאשר קיימת נכונות כנה להשקיע את המתבקש למימוש האפשרות. נכון הדבר שלפעמים קיימת גם סיטואציה בה באמת אין כל אפשרות בפועל, כגון אותה סיטואציה בימי ר' ינאי, ובמקרה הזה יש להכיר בעובדות, אולם אסור להתעלם מכך כי ברוב המקרים, משמש הביטוי 'אין אפשרות' חיפוי שקרי לחוסר רצון ונכונות לתשלום המחיר הנדרש

ואם יעלה על הדעת לומר כי אין אפשרות כלכלית לקיים במציאות החברתית שלנו את שמיטת הקרקע, ה'אין אפשרות ' חסר כל מובן
הממונים על הכספים במדינת ישראל המופיעים בטענה הידועה 'אין לי', אם יש כספים למטרות שאינן בגדר קיום מצוות התורה, כגון הקמת מבנים על אדמות ערביות למען אינטרסים יהודיים, הרי בכספים ניתן היה לתת סובסידיות לחקלאים יהודים על אדמה יהודית, כדי שיוכלו לקיים את מצוות השמיטה.



חג שמח

זאת לא תשובה, זאת התחמקות.
לא הבהרת את דברייך בקשר לרב גורן זכרונו לברכה.