מה בדיוק אנו חוגגים ב'שמחת תורה'?

לאיקא.

נישטאיך

מספיק להפעם ועוד פעמים.

אני מבקש את סליחתך

גם אין עליך, וא"כ איך אוכל לדבר מעלייך !

הרמב"ם אינו בכיס הקטן שלי או הגדול, דברי אינם נבנים על התניא, כבר מזמן שכחתי את הנאמר בו.

ס ל י ח ה.

שמחתי לראות שמהקוראים התחילו כבר לקרוא לזה שמיני עצרת, אם כי לא עקרו מראשם לגמרי את 'שמחת תורה', ואשרי חלקי לעולם הבא שקירבתי מעט יהודים לתורת האמת, אך גם 'שמיני עצרת' לא קוראים לזה. זה עוד טעות של הרבניים, התורה אומרת שבשמיני, היינו היום השמיני הבא אחרי שבעת הימים, יהיה 'עצרת'. עצרת גם פסח נקרא
(דברים טז ח), וכן 'קדשו עצרה' (מלכים ב י כ), ועוד, כמו שלא קוראים ליום הראשון של סוכות 'ראשון חג', זהו רק התאריך שהתורה מציינת לעשות בו את החג ולא שם החג עצמו, כך שהנה קירבתי אתכם לתורה צעד נוסף.

בנוסף לחגי התורה שלא מקיימים כמצוות התורה, שמיני עצרת, שבועות וראש השנה, ומה שמקיימים בימים אלה אינם חגי התורה, ישנם גם חגים שהתורה ציוותה עליהם ולא עושים כלום בימים האלה, אלו בימינו ימי חול לכל דבר, אף שבתורה כתוב עליהם לשון שכתובה על חגים אחרים שכן מקיימים. האם למישהו יש מושג מהם חגים בלתי-מקויימים אלו?

בנוסף, היתכן שחנוכה הבעל"ט בחודש הבא הוא חג דאורייתא? אם כן, היכן בתורה אנו מצווים עליו, ומי מראשוני הראשונים כותב כך? (חנוכה זה לא מהחגים הנ"ל ששאלתי)

שמחת הש"ס

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/772217.html

אלימאיר,
נדמה שאתה רגוז במקצת או בהרבה, ודומני שנעלם מעיניך הכלל שכיון שבא לכלל כעס בא לכלל טעות. אולי אילו היית מגיע לדיון בעיניים מפוייסות היית מוצא טעם גם בגירסה" הרבנית" של החגים כיום.

לענין דבריך:
א.
לענין שמחת בית השואבה, נעלם מעיניך דעת הרמב"ם וראשונים נוספים, שסוברים שאין קשר בין השמחה ובין ניסוך המים, והשמחה הזו היא במקום מיוחד במקדש שנקרא כן, ועניינה משום שנאמר שמחה מיוחדת לפני ה', במקדש. כך שגם בימינו שאין ניסוך המים יש מקום בהחלט לעשות שמחת בית השואבה כזכרון למצוות השמחה בחג לפני ה', וכזכר למקדש שעשה רבן גמליאל בנטילת לולב כל ז' בגבולין.
זאת ועוד, הרי ניסוך המים הוא חלק מתחילת התפילות על המים, שמתחילות בתקופה זו, וכמו שמוזכר בגמ' ובמדרשים, ואם כן אף אם השמחה במקדש היתה על מצות ניסוך המים שאיננה היום, הרי היא מתקשרת לעניין הגשם, וכלשון הגמ' "נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה", ומה רע לחגוג את הענין גם היום?

ב.
לענין קריאת החג "שמחת תורה",לא שינו את שמו של החג עצמו, וכל הרבניים ששנו במקצת יודעים שהחג אינו שמחת תורה אלא חג העצרת, או שמיני עצרת, שזה הרי עניינו המרכזי המוזכר בתורה, ביום השמיני עצרת תהיה לכם, וכמ"ש רש"י שהעיקר הוא שלאחר החג של שבעה, יבוא עוד חג, ונעצור גם בשמיני.(ולכן יש טעם לקוראו כן, שאינו רק קביעת זמן, ודלא כדבריך).
החג קרוי "שמיני עצרת" (נוסח ספרד) או "יום השמיני חג העצרת" (נוסח אשכנז), אתה מוזמן לבדוק בלשון התפילה והקידוש שהם העיקר, ולא תמצא בשום מקום רשמי את הביטוי "חג שמחת תורה".

ולענין שאלתך מצד בל תוסיף - עיקר קיום החג ע"פ התורה הוא עצרת, עצירה ממלאכה, ואם התורה לא חייבה תוכן מסויים למעט הקורבנות, הרי שדי לנו בקיום החג במצוותיו הקבועות, כגון מה שאמרו חז"ל שמיני רגל בפני עצמו לעניין פז"ר קש"ב, ולעניינו היום בברכת שהחיינו וקידוש היום, והלל, ותפילת מוסף, וכמובן איסור מלאכה.
להכניס תוכן יהודי כלשהו, לתוך חג, אין בכך כל פסול. אדרבה. אפשר בחג מסויים לעשות סיום מסכת, ואפשר בחג אחר להתחזק במצוות כיבוד אב ואם וכדומה.אין בכך שום סתירה למהות החג, כפי שאתה מתעקש לראות משום מה, וע"זהערתישבאתלכללכעסובאת לכלל טעות.(שלא לדבר על גערותיך באלו ששמחים בחג באכילה ושתיה שהם חלק משמחת חג בכל מקום).
ע"פ כל כללי ההלכה הידועים לנו אין כאן שום איסורבל תוסיף, ואין זה דומה אלא למי שמחליט בחג הפסח למשל להוסיף וללמוד כמה דפים גמרא א  ושו"ע. אדרבה בדוק בספרי השו"ת ותראה שכבר הזכירו את נושא שמחת התורה בשמיני עצרת.

אתה יכול לשאול מפני מה מצאו גדולי ישראל להכניס דווקא את נושא סיום התורה לחג שמיני עצרת, עד כדי כך שהצעירים(בגיל ובשכל) עלולים לחשוב שזה עיקר החג מדאוריתא. אבל על שאלה זו כבר ענו תשובות לפניי ותוכל למוצאם בספרות החל מתקופת הגאונים שבה התחיל המנהג, ועד לימינו. ובכל אופן הרעיון הכללי מובן ביותר, שהרי איך שמחים עם הקב"ה, "כמ"ש חז"ל, "קשה עלי פרידתכם", אם לא ע"י הוספה בתורה ושמחה בתורה, והקב"ה ואורייתא חד הוא.

ג.
גם לגבי חג השבועות - עיין בראשונים על התורה, בפסוקי החג, ותמצא שכבר קדמוך, ועיין היטב ברמב"ן שעושה את החשבון, וכבר הראשונים דנו מדוע לא הזכירה התורה את נושא קבלת התורה, ויש מהם שכתבו מפורש שאכן החג הוא חג הקציר, ולא חג קבלת התורה, והם עצמם באותה נשימה הוסיפו שאין כל פסול בכך שאנו מיוזמתנו מוסיפים רעיון חיובי לחג והוא לזכור ולהודות ולשמוח בקבלת התורה.

חג שמח - תשס"ח

_________________

בברכה

מה המקור לעשות בארץ ישראל בשמיני עצרת -שמחת תורה
לפי הידוע לי המנהג התחיל דווקה בחו"ל ביום טוב שני של שמיני עצרת ולא העלו על דעתם חס ושלום לשנות את מהותו של יום  טוב ראשון
(אגב צריך לעשות אשכול אחר בעניין מהותו של שמיני עצרת לפחות לבני חו"ל שיש להם חג עם שם כזה וגם לבני א"י לפי נוסח התפילה

לדעתי חלה כאן טעות מצערת. מנהג 'שמחת תורה' המקורי מובא ברמ"א (שו"ע או"ח תרסט) בזו הלשון:
וקורין יום טוב האחרון שמחת תורה, לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה; ונוהגין שהמסיים התורה והמתחיל בראשית נודרים נדבות וקוראים לאחרים לעשות משתה. ככל הידוע לי מנהג זה אינו נהוג היום ולכל הפחות אינו רווח כל כך ולא עליו מלמדים בגן. המנהג שאנו נוהגים היום הוא המשך דברי הרמ"א שם:
 ועוד נהגו במדינות אלו להוציא בשמחת תורה ערבית ושחרית כל ספרי תורה שבהיכל ואומרים זמירות ותשבחות, וכל מקום לפי מנהגו. ועוד נהגו להקיף עם ספרי התורה הבימה שבבית הכנסת, כמו שמקיפים עם הלולב, והכל משום שמחה. אין לזה שום שייכות לסיום התורה, אלא שבמקום ההקפות עם הלולב עושים הקפות עם התורה משום שמחה, והיא השמחה שבאה מתוך עיצומו של החג, זמן שמחתנו, והיא התוכן האמיתי של החג, ולא סיום התורה.

 האם ידוע לך על הקפות במנהג ארץ ישראל הקדום משום שמחה?

איני בקי במנהגים, אך מלשון הרמ"א נראה שזה מנהג שהתחדש בארצות אשכנז, כך שגם במקומות שהיו מסיימים את התורה בשמיני עצרת לא תמיד היו מקיפים. 

בספרו של פליישר על מנהגי תפילה ארץ ישראלים בתקופת הגניזה מתוארות כבר הקפות אחר קריאת התורה.
אותי זה ממש הפתיע.