האם בנו של "בעל התניא" השתמד?

אולי באמת משקי חב"ד יביא הוכחה חד משמעית אחת (נסתפק באחת ולא בהוכחות הרבות שיש לו).
אולי יספר לנו למה היה דחוף לכנסייה הרוסית לזייף מסמכים - וכי היו חסרים משומדים אחרים? למה נטפלו דווקא למשה המסכן.
ואם הכל כל כך פשוט וטוב, וכלום לא קרה, מדוע כתב בעל בית רבי - "הנעשה עמו ידוע והיתה עגמת נפש רב לרבותינו ואנ"ש" - על מה היתה עגמת הנפש הרבה? על שנכשל במצוות מים אחרונים?

בס"ד
למה מנסים בחב"ד להסתיר את האמת ולדחוק אותה לפינה ?
ידוע הדבר שבנו של הר"מ אלשיך זצ"ל השתמד,וייתכן שגם בנו של בעל התניא ר' משה השתמד מבלי דעת ופשוט לא נח להם להזכיר עובדה זו,לכן זה נדחק לפינה כי שמו לא מוזכר אחרי פטירת בעל התניא,וענין העלאת ניצוצות כל מצוה שאדם עושה כולל אכילה ושתיה מעלה משם ניצוצות-קדושה כמ"ש "כי לא על הלחם לבדו יחיה כי על כל מוצא פי הוי"ה יחיה האדם".והסבירו המקובלים ז"ל שאדם חי בזכות אותם ניצוצי קדושה הנקראים "פי הוי"ה" שנמצאים בלחם.עכ"ד.

שעי'
קשה לי לעכל את דבריך עם הסגנון הבוטה והדוגמאות המוזרות, בשעה שבאופן הכי גרוע מדובר באחד שירד מדעתו והרופאים לא הצליחו לרפאותו.
ובאופן הכי גרוע החליטה הכנסיה להעמיד עדים נאמנים שלהם להעיד שעשה מה שעשה בדעה צלולה, אף שמיד אח"כ הוכרחו לשלחו חזרה לביתו לטיפול אצל רופאים.
ובאופן הכי גרוע איננו יודעים בדיוק מה קרה, בשעה שהכנסיה החליטה לספר כאן סיפורים במגמתיות לא הוגנת ולא אמיתית.

קשה לי להתאמת עם סגנון כזה. קשה לי גם עם הנסיונות לתת לזה דימוי של עבירה לשם מצוה ע"י בירור הניצוצות. ובגלל הקושי לשדר על אותו גל, לא אוכל להגיב יותר לנושא. ואתכם הסליחה.

בס"ד
הלבן
מנין לך שהכנסיה סיפרה את זה בצורה מגמתית יש לך הוכחות
לזה,אם המסמכים מזוייפים אפשר לבדוק את זה,אבל לענ"ד על פניו נראה שמדובר בסיפור אמין,כל עוד שלא הוכח להפך.
הסגנון שלי פשוט ומובן יש בכל דבר ניצוצות של קדושה
גם בדומם צומח חי מדבר.ואם יוכח להפך שר' משה לא התנצר
והמחקר מגמתי,נקבל את האמת ממי שאמרה.כפי שלימדנו להועיל רבנו הרמב"ם זצ"ל,לא באתי כאן אלא רק ע"מ לברר את האמת.
והרבה פעמים כתבתי דבר ואחרי כמה זמן מצאתי אותו כתוב
באיזה ספר שלא היה תחת ידי באותו זמן שכתבתי את הביאור.

מצורף קובץ

הגיעה לידי צילום מצבה זו, האם מישהו יודע פרטים נוספים על האמור במצבה זו?

פנחס, אביו של יעקב שניאורסון בעל המצבה, הוא אחיו הצעיר של ר' חיים צבי שניאורסון, שעליו כתב ישראל קלויזנר את ספרו: "רבי חיים צבי שניאורסון ממבשרי מדינת ישראל" (מוסד הרב קוק, תשל"ג).שניהם (היה בן נוסף ושמו שניאור זלמן) היו בניה של הרבנית שרה-רבקה, בתו של משה, שעלתה לארץ בשנת תר"ד - עשרים וארבע שנים לאחר ההמרה של אביה! היא גרה תחילה בחברון, אחר כך עברה לירושלים, נפטרה בשנת תרכ"ד ונטמנה בהר הזיתים.
הידיעה האחרונה על פנחס היא משנת תרמ"ב - אז נסע לדרום אפריקה להעלות משם את עצמות אחיו שנפטר שם באותה שנה.

כפי שהבטחתי, הנה לפניכם הוכחה ראשונה שכל הסיפור הוא בדותא:

הדבר 'החזק' ביותר במחקרו של אסף היא כתבה שפירסם גדול חוקרי יהדות רוסיה שאול גינזבורג. גינזבורג פירסם בשנת 1931 בכתב העת "די צוקונפט" (שיצא לאור בנ.י.) את כל הסיפור עם ר' משה. הוא כתב זאת במסגרת סידרה על משומדים ברוסיה. (מאוחר יותר, בשנת 34, פורסם הסיפור בעיתון האידי 'פארוועטס')

בשנת 46, לאחר מותו של שאול גינזבורג, ליקטו תלמידיו את כל כתביו על המשומדים והוציאו אותם לאור, בספר גדול שנקרא "משומדים אין צארישן רוסלאנד".

לכאורה היה צריך להיות סיפורו של ר' משה הסיפור המרכזי באותו ספר, כי הרי הוא היה המפורסם ביותר מכל המשומדים שכתב עליהם גינזבורג. אך הפלא ופלא, הסיפור על התנצרותו של ר' משה נעלם מהספר.

בספר מופיעים סיפוריהם של משומדים רבים, (ביניהם סיפור התנצרותם של חתנו ונכדיו של הגאון ר' יהושע צייטלין משקלוב (תלמידו של ה'שאגת ארי'ה')). רק הסיפור הפאנטסטי על ר' משה נעלמו עקבותיו.

וכאן הבן שואל למה ומדוע?

כשנשאלו עורכי הספר, מדוע השמיטו את 'סיפורו של ר' משה', הם השיבו כי שמעו ממורם ורבם שאול גינזבוג, שהסיפור אינו מבוסס דיו, הוא מלא סתירות, וכי הוא לא בטוח שהסיפור אכן היה.

אשר על כן החליטו עורכי הספר להשמיט את הסיפור מהספר.

החוקר אסף, במכוון, מתעלם מספר זה. כי הרי לא יתכן שבמסגרת מחקריו לא הגיע לספר זה, שהיה בזמנו רב-מכר.

עד כאן הוכחה א'.

מאוחר יותר, לכשאתפנה, אביא הוכחות נוספות לאי אמינותו של הסיפור. כמו-כן אביא בפני הגולשים את מניעיהם של המזייפים השונים, ולמי היה ענין "גדול מאד" להפיץ ברבים שבנו של בעל התניא "גם השתמד".

אם אלה ההוכחות של משקי חב"ד - אפשר להיות רגוע.
קודם כל, כיצד בכלל אפשר ללמוד מן השתיקה ובמיוחד משמועות אנונימיות שהופצו לאחר מותו של שאול גינזבורג?
שנית, גינזבורג עצמו חזר ופרסם מאמר שלישי על משה גם בשנת 1940 ושם הביא חומר חדש.
שלישית, לא כל מאמריו של גינזבורג על משומדים נדפסו בכרך שהוציאו לאחר מותו.מאמרים רבים אחרים שלו, לא פחות מעניינים, נותרו בחוץ. רק לאנשי חב"ד נדמה שמשה היה המשומד החשוב ביותר בעולם, אבל לצערנו היו מומרים לא פחות "חשובים".
והעיקר, עצם ההתנצרות איננה שנויה במחלוקת בכלל, והתעודות החדשות כנראה מוכיחות זאת בצורה חד משמעית. מה שלא ברור הוא מה קרה אחרי שהתנצר.

מישקי חבד

איני מתענין בנושא הזה ואני מתפלא איך מצא אשכול כזה מקומו בפורום זה ללא קשר לשום דיון הגותי.

בכל זאת בקריאת הוכחתך שע"פ שמועה, אני מתפלא איך תראה אותה כהוכחה כאשר ישנה סבירות חזקה שיימצאו משתדלים רבים למען השמטת פרק כזה.

א. אלו לא שמועות אנונימיות. עורכי הספר סיפרו על כך בראיון לעיתון 'פארוועטס'.

ב. כל המשומדים 'שזכו' להכלל בספר, פחות ידועים מר' משה.


ג. אנחנו משתדלים ללכת מן הקל אל הכבד. התחלנו בקל.

תשאירו קצת אנרגיה לכבד.



תוקן על ידי - מישקי_חבד - 25/07/2005 13:20:09

במטותא ממך מישקי, ילמדנו מר מתי בדיוק התפרסם ראיון זה בפורווערטס?

מישקיי,

למה שלא תביא מיד את ההוכחה העיקרית?

אני הייתי מיעץ לחדול מלהתנצח, אין כאן המקום להוכיח מאומה. אם יש לך ראיות חזקות, למה שלא תכתוב מאמר מפורט ומנומק עם כל המקורות ולפרסם אותו בבימה רצינית, כי מחצאי דברים וקטעי דברים אי אפשר לבנות שום תיזה.

הגרף *פטושקי* שעשה ניק חדש רק בשל ענין זה, נראה לי כפרופסר ומומחה הכותב ספר על חב"ד, שרק שמע שיש נושא זה, בא מהר לדוש בזה, ונראה שהוא אותו בעל ניק שכבר הי' כאן בעבר *מעיין חתום*, ואם לא, הוא אחר. בכל אופן אין כדאי להתווכח אתו, פשוט חבל על הזמן.