|
|
| נשלח ב-25/7/2005 15:41 |
 |
| |
"אפשר להיות רגוע"
כך מסכם אדם שציפה להיכנס ללחץ היסטרי, משיוכח שעלילת הדם היא עלילת דם.כאשר הסיק לפי דעתו שאין בדברים משום הפרכת העלילה, נשם לרווחה. "אפשר להיות רגוע".
הנה כי כן,
המניע של מפריכי העלילה רבת השנים, תומכיה ומפיציה הוא שנאה, שנאה ועוד הפעם שנאה. לא, חלילה וחס, נסיון להגיע לחקר האמת.
חכמים שבהם השכילו ומשכילים להסוות זאת, אחרים קצת מתקשים.
תוקן על ידי - ז_ד_חבריא - 25/07/2005 15:43:33
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 15:50 |
|
| |
כדאי שאת המושגים המתלהמים של 'עלילת דם' ו'שנאה' תשמור להאשמות קשות יותר. סיסמאות הם הנשק החלוד של מי שלא בטוח בצדקתו.
למה ניסיון לברר אמת לא נעימה על החסידים הוא תמיד 'עלילת דם' שמקורה בשנאה לשמה; אבל לחסידים עצמם מותר תמיד להאשים את כל העולם - את הליטאים-המתנגדים, וכמובן את ה"חוקרים" - כי אצלם גם אם ההאשמות טבולות בארס - הרי זה תמיד מתוך אהבת ישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 15:54 |
|
| |
פטשוקי,
לפי תגובותיך נראה שיש לך קשר 'כלשהו' עם דוד אסף.
לא מתאים לך לכתוב שטות כזאת: "למה הרוסים נטפלו למשה המסכן".
ועכשיו אני אציג לך מספר שאלות:
א. האם ידוע לך מי היה נטע נטקין וקשריו עם אנשי מימשל?
ב. האם ידוע לך מה הקשר בין נטע נטקין לאברהם פרץ, חתנו של ר' יהושע צייטלין?
ג. האם ידוע לך מדוע נסע אדמו"ר הזקן לאחר מאסרו לביתו של צייטלין האמור?
ד. האם ידוע לך מה הקשר בין ביקורו של אדמו"ר הזקן בביתו של ר"י צייטלין, להתנצרות חתנו?
ושאלה כללית: האם בעיניי הרוסים היה אדמו"ר הזקן דמות מרכזית בעם היהודי?
אם תשובותיך לשאלותי הם חיוביות, הרי לא יתכן שלא תדע מי היו הגורמים שהיו מעוניינים לזייף מסמכים על התנצרותו של ר' משה.
באשר למה שכתוב ב'בית רבי':
זאת היתה טרגדיה איומה: האיש נכלא בבית סוהר. לחצו עליו להתנצר. הוא ברח משוביו והלך לגלות. הוא לא יכול היה לחזור לביתו ולמשפחתו. לא ידעו אנה נעלם.
בנוסף לצרות דלעיל, "שונאי חב"ד" הפיצו שמועה ברחוב היהודי שר' משה התנצר!
האין זאת מספיק טרגדיה?!
כמדומני שאסתפק בדברים אלו.
תוקן על ידי - מישקי_חבד - 25/07/2005 16:06:51
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 16:07 |
|
| |
זאת עלילה לא פחות חמורה מעלילת דם.
אם האשמה כוזבת ברצח היא עלילת דם,
האשמת שווא בהתנצרות (ע"ז) אף היא עלילה מרושעת לא פחות.
ההבדל הוא שהמעלילים הפעם הם יהודים,
לפחות משמרי העלילה ומפיציה.
התלהמות לא ממש תופסת במקרה הזה,
סב סבי כבר שמע את הבדותא הזו,
יש להניח שהאמוציות, לו היו, התמסמסו להן במהלך השנים הרבות שחלפו.
הדברים נכתבים בקור רוח מלא.
אתה שוב לועס את הקלישאה של 'חקר האמת' בעוד רשמי אנחת הרווחה שלך לרגל מה שדימית ככשלון להפריך את העלילה, טרם התפוגגו.
*
לענ"ד טוב היו עושים חבריי לו היו נותנים למשמיצים להתפלש לבדם ברפש שיצרו.
הנסיונות לבדוק אם בכלל קיימת נכונות או אפילו יכולת אינטלקטואלית לשמוע משהו שסותר את התזה, הוכיחו שחבל על הזמן והמאמץ.
תוקן על ידי - ז_ד_חבריא - 25/07/2005 16:57:01
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 16:11 |
|
| |
מישקי
שמעתי על אברהם פרץ שהתנצר בראשית המאה הי"ט, ושמעתי גם על נטע נוטקין משקלוב ושמעתי גם על האדמוה"ז - מה הקשר בינם לבין התנצרותו של משה שהיתה בשנת 1820 - שמונה שנים אחרי שאביו ר' שניאור זלמן נפטר?
ואם את ה בקי כל כך בכתבי שאול גינזבורג - האם גם הסיפור על התנצרותו של חסיד חב"ד ישראל לנדוי, שהיה צנזור בפטרבורג - גם הוא בדוי על ידי הליטאים והמתנגדים? וגם הוא מקורו בעלילת דם ובשנאה?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 17:04 |
|
| |
אוי, וויי, מתברר שאתה חסר ידע בסיסי באירועים שהיו באותם השנים.
מכיון שאינך יודע את הקשר בין ביקורו של אדמו"ר הזקן בבית ר"י צייטלין להתנצרותו של אברהם פרץ, אינך יודע מה הקשר לעלילה על ר' משה!
עכשיו הכל מובן. הכל נובע מחוסר ידע מינימלי בתולדות עם ישראל בדור ההוא.
הייתי מעלה את כל הסיפור, אבל הוא ארוך ומפותל, ואין כוחי במותניי בימים חמים אלו.
באשר לישראל לנדו, ידעתי גם ידעתי. אין זו עלילה.
האיש לא היה ממש חסיד חב"ד. הוא בא מגזע חב"ד. בנוסף לכך הוא לא התנצר ממש, הוא רק עשה מעשה כלפי חוץ כדי לזכות במשרת הצנזור. הוא הרי המשיך להיות ירא שמים.
במשרתו הוא עשה דברים טובים למען עם ישראל. כגון אישור הדפסת השולחן ערוך של אדמו"ר הזקן.
הוא גם מחק שורה מהפואמה של ביאליק שהיו בהם דברי אפיקורסות.
ולבסוף, הוא לא היה שייך לחסידות ליובאוויטש, הוא השתייך לפלג קאפוסט שהתפלג מליובאוויטש.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 17:48 |
|
| |
מישקי_חבד
<ולבסוף, הוא לא היה שייך לחסידות ליובאוויטש, הוא השתייך לפלג קאפוסט שהתפלג מליובאוויטש.>
מישקי המתגאה בידענותך, כיצד שכחת שגם משה לא היה חסיד ליובאוויטש? והלא עד בני הצ"צ לא היתץה ליובאוויטש ולא היו כלל חסידי ליובאוויטש?!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 23:33 |
|
| |
I wonder why nobody paid attention to אמשלום's rather smart suggestion, to delve into the social and religious dynamics of the Jewish/Chassidic community in Russia/Ukraine of that period, plus the connection between mental illness (a term that needs some clarification itself) and the link to conversion.
The story of ר' משה , as well as the story of ר' ברניו מליוע, the son of ר' ישראל מרוז'ין and his supposed (almost) conversion, are interesting topics for the historian of early Chasidic dynasties. There were other cases of odd behavior amongst some the early ''princes'' of Chasidus, although not with the same sad endings.
Perhaps (if the stories can be proven to be based on a kernel of truth) it pays to evaluate the relationship between Jews and Christians and whether a possible Jewish inferiority complex contributed to an attraction to Christianity once the conventional defenses of ''normalcy'' were lowered.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 23:40 |
|
| |
ארי'
הליאובר כמעט התנצר? מעולם לא שמעתי גריסא כזאת, הליאובר כתב מכתב נגד החסידות ובעד הצטרפות למשכילים, אך לא לנצרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 00:48 |
|
| |
אתנחתא,
ראה "על חסידות וחסידים" של יצחק רפאל. אתה מדבר על הגלגול השני של הפרשיה, בעוד אריהשאג מדבר על גלגולה הראשון.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 00:53 |
|
| |
אריה,
ברוך השב!!!!!! 
תוקן על ידי - אמשלום - 26/07/2005 0:52:52
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 12:36 |
|
| |
<"פנחס, אביו של יעקב שניאורסון בעל המצבה, הוא אחיו הצעיר של ר' חיים צבי שניאורסון, שעליו כתב ישראל קלויזנר את ספרו: רבי חיים צבי שניאורסון ממבשרי מדינת ישראל">
בשנת תרכ"א-1861 הגיעו לעיר מלבורן אשר באוסטרליה, שני משולחים מא"י, האחד הרב יעקב ספיר, מחבר ספר המסעות "אבן ספיר", שאסף תרומות עבור הפרושים של ירושלים, והשני, ר' חיים צבי שניאורסון, שיצא בשליחות "בתי מחסה", שהיה בעל כשרון ביחסי ציבור ציבור, הגיע בלבוש מזרחי.
הוא גייס כספים לא רק בין היהודים, אלא גם בין הנוצרים. בכל אחת מאסיפותיו נאמו אחריו כוהני דת נוצריים.
כשהחלה תחרות בין השניים, ובפרט שהפרושים התנגדו לבניית בתי מחסה, פרסם הרב יעקב ספיר האשמת שוא, כהודעה בעתונות מלבורן, שר' חיים צבי שניאורסון, אינו שליח "אמיתי" וכי הוא מקבץ לעצמו, לאחר שהראשון לציון הרב חיים דוד חזן פרסם מכתב ב"המגיד" בו הוא מהלל את שניאורסון, זייפו הפרושים מכתב בשם הראשון לציון הרב חיים דוד חזן, שבו הוא מכחיש את כתיבת המכתב ל"המגיד.
הרב יעקב ספיר אינו מזכיר את הדברים בספר מסעותיו.
ר' חיים צבי שניאורסון עזב את אוסטרליה כשהוא עטור הצלחה כספית רבה, (נדמה לי שהוא אסף 3000 לירות אנגליות), ומצוייד במכתבי המלצה מראשי הכנסיה שם.
מזכרוני:
גם הופצו עליו שמועות שוא כי השתמד.
(אברהם יערי, "שלוחי ארץ ישראל", מוסד הרב קוק, תשלז, עמודים 816-818/ישראל קלויזנר, "רבי חיים צבי שניאורסון ממבשרי מדינת ישראל", מוסד הרב קוק, תשל"ג).
תוקן על ידי - נישטאיך - 26/07/2005 12:47:33
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 15:07 |
|
| |
בס"ד
בדקתי את הנושא עם חסיד חב"ד ומסתבר שרבנו שלח אותו לגלות כדי לכפר על כך שהתווכח עם הכמרים ונפל באמונתו.
ואולי לזה התכוונו שהעלה ניצוצות קדושה ולכן כינוהו
הרה"ח ר' משה ז"ל.וזה דומה קצת למה שראיתי בס' מורה הנבוכים ח"א (פע"א)שכתב:בענין אותם חכמות שאבדו לישראל עש"ה וע"ע בס' שער הניקוד למהר"י גיקטיליא זצ"ל שהביא בענין חכמות פנימיות שאדבו מאתנו ונפלו בידי הגוים.עש"ה.
בברכה הצ' שי בוארון
תוקן על ידי - shay98 - 26/07/2005 15:08:30
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 16:27 |
|
| |
תשאל את אותו חסיד חב"ד, שבדקת אצלו, מי הוא 'רבנו' שצוה עליו ללכת לגלות?
תוקן על ידי - מישקי_חבד - 26/07/2005 16:39:49
|
|
|
|
|
