ה'תנא' שקדם לתנאים (לא מא"י ולא מבבל)

בדיוק נתקלתי בזה:

'ושלחה ידה והחזיקה במבושיו וקצותה את כפה' (דברים כה יב).

פילון מפרש כי מגמת הפסוק ליצור חייץ בין עולמם של הגברים לבין עולמם של הנשים. מבחינת פילון אותה אישה שביצעה את המתואר בפסוק חצתה את מפתן הבית שזהו התחום השמור לה, לעולם ששייך רק לגברים. עולם שבו לא היתה אמורה להתערב בשום דרך.

פילון מסביר את מקומה של האישה בבית, ולאחר שהגדירו מסביר שמכיוון שכך, אסור לאישה לצאת מהבית, וכל יציאה כזו חורגת מהגבולות שהוגדרו.

גם אריסטו בספר שנקרא פוליתיאה כותב כדברי פילון.

http://www.maly.co.il/ko/word/hebrew/heb_tirgul_4.doc

פילון לא חידש ולא פירש, ולא התיימר לעשות זאת, הוא היה סופר ופילוסוף והצליח להציג בצורה סבירה (על פי רוב) את תורת ישראל בסגנון חכמי יוון, ובמידה מסויימת השכיל למצוא דברים משותפים. כרוב יהודי אלכסנדריה בתקופתו קיבל חינוך יהודי והשכלה יוונית והושפע משניהם רבות. המובא בכתביו אינם המצאות שלו אלא פירושים ומסורות (תושב"ע) שהיו נפוצות וידועות כבר בימיו אכן רובם נמצאים גם בכתבי חז"ל.

פילון היה בזמן הלל שהיה מהזוגות.
ניתן לראות כל אימרת חז"ל ע"פ אומרה, האם היה מהזוגות או מהתנאים. 99% מאימרות חז"ל הן מאחרי הלל, אז מי קדם למי, הביצה או התרנגולת?
ומה לגבי 90% מכתביו שלא נמצאים בשום חז"ל? גם זה 'לא חידש ולא פירש'?

הלל ורבותיו לא היו תנאים?
שאצטט אותך שוב:
קדם לכל התנאים.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

אלימאיר,
בקישור אותו הבאת בראשונה, נאמר כסיכום:
השפעתו של פילון על הספרות היהודית היא מצומצמת מאד. חז"ל כפי הנראה לא קראו את דבריו כי לא ידעו את השפה היונית, וגם מפאת רחוק המקום. פילון השפיע על הנצרות יותר מאשר על היהדות.
אם כך, כיצד תטען שחז"ל היוו ממשיכי דרכו, או נשענו עליו בדרך כלשהי?

לאור הפירוש שהבאת מפיו לענין "וקצת את כפה", אני מבינה מדוע אתה מתלהב מדבריו - אכן פירוש מבריק, שחבל שלא התבסס יותר בתרבותנו.
אגב, בקישור הדן בפירוש זה (אותו הבאת בעצמך), נאמר במפורש, שדברים אלה סותרים את הפרשנות החז"לית, ושפילון אינו חלק מחז"ל, גם בגלל שלא ראה את עצמו ככזה, ושקרבתו למחשבה היהודית בת זמנו והכרותו איתה מוטלת בספק גדול.

*******

האם מישהי תוכל להאיר את עיני בנושא תקפותו המחקרית ואמינותו האקדמית של המאמר מ"דעת" ומחברו, לאור משפט הסיום:
בין כך ובין כך חטא פילון שלא כתב את דבריו בעברית ולא בא זכרו בספרות היהודית. כך הוא עונשם של כל אלה הכותבים את מחקריהם בשפות לועזיות.

ההבדל בין פילון לבין אחרים שדרשו את התורה כמותו הוא שהאחרים נתקבלו כחכמי התושב"ע שמהם יוצאת תורה לישראל, ופילון לא.

ממילא, אם יורשה לי להשתמש בטרמינולוגיה של רבנו מיכי, הוא הופך להיות לא רלבנטי מבחינה הלכתית אלא רק היסטורית.

הסיבה לכך, נעוצה לדעת פרופ' שביד בכך שהמרכז שבו פעל פילון, אלכסנדריה-מצרים, "היה מרכז קצר ימים, שלא זכה להשפעה קיימת, לא בזמנו ולא בדורות הבאים. חורבנו המהיר והטוטאלי, שלאחריו הועתקו מרכזי היצירה היהודית מזחרה אל מעבר לתחום ההשפעה הישירה של תרבות יון, גרמה ליצירתו שתהיה בבחינת אפיזודה גרידא, ללא השפעה על המשך היצירה היהודית לדורותיה" (א' שביד, הפילוסופים הגדולים שלנו, ע 12).

העובדה ש"אין דתיים שמכירים את פילון" כביכול, היא בדיוק הסיבה לכך שלא מכירים אותו, או ליתר דיוק - בו.

'הלל ורבותיו לא היו תנאים?' - לא.
ראה באנציקלופדיה אלמנטרית שהיתה תקופת הזוגות ואחריה התחילה תקופת התנאים. הלל היה מהזוג החמישי והאחרון (משנה חגיגה ב ב), ואולי ראשון התנאים, בוודאי שלפניו לא היו תנאים, וכפי שכתבתי פילון אכן 'קדם לתנאים'.

'השפעתו של פילון מצומצמת'
בקישור הראשון שהבאתי מובא מחקרו של ד"ר בלקין המוכיח באריכות עד כמה השפעתו היתה רחבה.

'חז"ל לא ידעו מפילון'.
שטות. אלכסנדריה היתה קהילה גדולה וידועה במדינה שכנה שהתלמוד מספר באריכות עליה שמנתה שישים ריבוא ועל בית הכנסת המפואר שלה שהיו בו שבעים ואחד תדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרין גדולה (סוכה
ומוזכרת במשנה (חלה ד י) שהביאו ביכורים מאלכסנדריה (עד כדי כך היו קרובים שראו עצמם כחלק מהארץ) אך חכמים פסקו שאינה נחשבת כארץ ישראל לגבי הבאת ביכורים.
וידעו כיצד נוהגים בבהמותיהם באלכסנדריה לעניין בכורות (משנה בכורות ד ד).
היה קשר רצוף ותנועה מתמדת בין אלכסנדריה לארץ ישראל.
הם היו מביאים את הקרבנות לבית המקדש כמו כל אנשי הארץ (מעין סניף).
'קרב קרבנו של אחד מהם ומת אחד מהם זו ששאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע' (משנה נגעים יד יג).
ראה יומא סו ב ומנחות ק א שהאלכסנדריים היו משתתפים בטכסי החג בבית המקדש.
ובתוספתא שבת פרק שני: 'מה יעשו אנשי אלכסנדריה שאין להם אלא שמן צנונות'.
לא יתכן שלא הכירו את אחד הרבנים הבולטים שם שהיו נושא את הדרשה בבית הכנסת ואף ביקר בירושלים והוא זה שנבחר לצאת לשליחות לקיסר כדי שיבטל את הגזירה להעמיד צלם בהיכל.

ובבא מציעא (קד א) מוצאים שאנשי אלכסנדריה היו מתדיינים בבית דינו של הלל.

ובמאמר זה על הלל:
http://www.daat.ac.il/daat/history/hilel-2.htm
כותב המחבר: מצינו למדים שהלל חי ושימש כדיין באלכסנדריה, שבה, לפי מסורת אחרת, ישבו לפנים גם שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי, ויש משערים כי גם שמעיה ואבטליוון ישבו בה.

לפי פירושו של פילון אפשר לומר שהנקבות היום חרגו הרבה מעבר למקומם ו'אוחזות במבושיו' של הגבר עד כדי סירוסו וצריך 'וקצותה', ושלא יקפצו פה כל הנקבות במכנסיים שחושבים שלהיות פמינימיסטים מוצהרים עושה אותם 'משכילים'. אני אנטי פמיניסט בהמשך למסורת אבותינו הנאמנה כמו התורה וחז"ל ואני אומר זאת בקול רם, תעשו לי משהו.

כמו שהרב סולובייצ'ק מארה"ב לא יוכר בהמשך הדורות כ'רב' כי לא היה מהחונטה (או מהג'ומעה) של חרדי בני ברק.

לאלימאיר

בחלק המילואים של אחד מכרכי "תורה שלמה" ישנו מאמר על "דרשות פילון" או כפי שהוא ידוע בין ה"דתיים" כידידיה האלכסנדרוני, ואל יחסם של חז"ל לדרשותיו.

כששמעון בן שטח ברח מהצדוקים הוא ברח לאלכסנדריה ולא לבני ברק.

חג שמח



תוקן על ידי - נישטאיך - 06/10/2004 16:26:53

ואולי פתאום נמצא על לוחות המודעות של בני ברק מתנוססות מודעות: 'קנה את הספר החשוב והיקר דרשות הרה"ג רבי ידידיה', בדיוק שביום בהיר צצו ספרי יוספוס שתמיד היה מספרי החיצוניים והס מלהזכיר ופתאום נהיה ספר חובה.

תנאים (המילה תנא בארמית פירושה בעברית שנה, למד. ממנו נגזרה המילה "משנה") – חכמים שחיו בארץ ישראל עד שנת 220 לספירה. דבריהם ומחלוקותיהם השתמרו במשנה ובמדרשי התנאים.
המפורסמים שביניהם : הלל ושמאי, ר' עקיבא, ר' יהודה הנשיא – עורך המשנה.

תנאים - כינוי לחכמים בתקופה שמימות הלל הזקן ועד לחתימת המשנה, כלומר במאה ה-1 וה־2. הכינוי תנא (שפירושו למסור בעל פה, ללמוד או ללמד) מורה על חכם הנזכר במשנה או חי אותה למשך תקופה.

איך יכול משהו שחי בתקופתו להיות קודם לו?




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

ראשית אני באופן כללי נגד צנזורה.

אבל דומני שבפורום זה נמחקו דברים פחות מעליבים מהקטע האחרון של אלי מאיר.
וזאת שבפורום זה כותבות נשים ת"ח ומשכילות יראות שמים.
רק מה לעשות לא אורדוטקסיות [חלקן] ולכן מותר להעליבן ולהשפילן.

כה לחי

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

אלי מאיר

ספר "יוסיפון" היה תמיד קדוש, כי כל המצטטים ממנו חשבו שהוא מקור היסטורי נאמן שנכתב ע"י *יוסף בן מתתיהו הכהן*, והרי לא ייתכן שכהן ישקר, (ראה ההקדמה למהדורת הומינר), אף שכיום מקובל בין החוקרים שהוא לא נכתב על ידו, אלא ע"י מי שליקט את את האינפורמציה שלו מספרי ג'וזפוס, וכתב "אני יוסף בן מתתיהו הכהן", ראה הקדמת מהדורת ד. פלוסר.

איני חושב שספרי פילון יהיו רב מכר בבני בברק, בשביל להבין אתם צריך את מה שאין בבני בשפע.

באשכול זה הזכרתי את מאמרו של הרב מנחם כשר במילואים לתורה שלמה, אך לא ציינתי את הכרך והדף, והרי הוא לפניכם:

חלק ארבע עשר עמוד רצג.

במאמר זה הוא מציין למאמרים רבים המשווים את דברי פילון עם דברי חז"ל:

ר"א אמזיג בספרו "אם למקרא".

עזריה מן האדומים בספרו "מאור עיניים", פרקים ד, ה, ו.

ר"ח אלבק בהקדמתו לבראשית רבה.

צונץ ב"ספר הדרשות" פ"י.

ר"ל גינצבורג במפתח לספרו "אגדת היהודים".

מ. שטיין בספריו "פילון והמדרש" ובספרו "פילון האלכסנדרוני".

"כתבי פילון האלכסנדרוני" עם מבוא מאת משה שובה.

יצחק היינימן בספרו "דרכי האגדה", פט"ז הערה קכ"ג.

ועוד ציונים למאמרים רבים אחרים.

ר"מ כשר מציין שם, שבמקום אחר הוא כתב על השוואות בין כתבי פילון והזוהר.

מדברי הרב כשר אודות פירושי פילון .

שמות פרק כא, פסוק לג:

"וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר".

רש"י שם:

"ולא יכסנו - הא אם כסהו, פטור, ובחופר ברשות הרבים דבר הכתוב".

יש לשאול: מי נתן לו רשות לחפור בור ברשות הרבים, האם בשופטני עסקינן, החופר בור ברשות הרבים ולאחר שחפר אותו הוא מכסה אותו?

משנה, בבא קמא פרק ה משנה ה:

"החופר בור ברשות היחיד ופתחו לרשות הרבים או ברשות הרבים ופתחו לרשות היחיד ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחר חייב החופר בור ברשות הרבים ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב".

רש"י, בבא קמא דף מט עמוד ב

פתחו לרה"ר - *וכ"ש אם חפר ברה"ר ופתחו לרשות הרבים* ולא תימא דוקא חופר ברשותיה דהוה ליה בור דאית ליה בעלים אבל חפר ברה"ר פטור דהא תני סיפא החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו כו'.

???

וכי מה איכפת לי היכן הוא הפתח והיכן הוא הבור, והרי הבעיה היא היכן נפל השור או החמור?

פילון, (על המשפטים המיוחדים, בפירוש הפסוק כי יפתח איש בור):

"יש אנשים הרגילים לחפור בורת עמוקים מאוד, אם בשביל לפתוח בארות נובעות, או כדי להכיל מי גשמים, ובזה הם מרחיבים תעלות תת קרקעיות, ואז עליהם או לבנות גדר מסביב לפיותיהם, או לשיםעליהם כיסוי".

ג'וזפוס, (קדמוניות היהודים, ספר רביעי, בתרגום שליט, עמוד 136):

"החופרים באר או בור, יקפידו ע"כ שיהיו סגורים בקרשים מוטלים עליהם, לא כדי למנוע אנשים לקחת מים, אלא שלא תהיה סכנה, שלא יפלו אנשים לתוכו,מתו של מישהו לבור לא סגור כזה, השייך לאחר,ותיהרג, ישלם זה את מחירה לבעליה".

הרב מנחם כשר (מילואים לתורה שלמה חלק יז עמוד רעח), הבין מדברי פילון שהיה דרכם לחפור תעלות תת קרקעיות כדי לחברם עם הבור של מי גשמים, ועפי"ז הוא מבאר את דברי התוספתא (בבא קמא פרק ו הלכה ד: "חפר ברשות הרבים ופתח לרשות הרבים אפי' הוא של רבים חייב עד שימסור לרבים...".

"וע"פ הנ"ל יש להבין יפה מה שציירו המשנה, והתוספתא, החפירה והפתיחה בשני מקומות, מכיוון שבור סתם האמור בתורה מיירי בבור של מים, וכן היה הדרך בחפירות בורות של מים, לחפור גם תעלות ולהמשיכם ולחברם אל הבור. יהיה ג' מיני בורות:

א). היה בור של רבים באמצע הדרך, שהיה הפקר לרבים והיה מכוסה, ומי שבא ורצה לשאוב ולשתות היתה הרשות בידו, ואם פתח ולא כיסה הוא חייב בנזקו.

ב). היה בור ברשות היחיד, שהיה בור פרטי לבעל הבית.

ג). היו כאלה שעשו להם בור בחצר שלהם, ונתנו רשות לכל מי שירצה ליכנס, שיכנס ע"מ לקנות מים אצלם.