נח-אבולוציה

זהירות בכבודו של נורת אזהרה שיחי'

איני מבין מדוע אתה תוקף את נורת אזהרה באופן אישי (ולא בפעם הראשונה) הוא בס"ה מממש את זכותו וחובתו לדבר לענין. גם אם דעתך שונה, הוא לא תוקף אותך, ולא את התורה, אלא רק את מי שמנסה ליצור מצג שוא שתמיד הכל חייב להיות בסדר. כפי שכתב מקסמן מי שמאמין שמה שכתוב בתורה חייב להיות נכון לא צריך את כל הדיון הזה, כי גם אם נראה לנו שלא האמונה חזקה יותר. הבעיה היא במי שאמונתו בתורה תלויה בתוצאות של המכון לחקר הבריאה, הוא חייב שהתוצאות יהיו לצד אחד..

ייתכן שהמבול היה מקומי

בפרט כשהדעה שהמבול היה מקומי נאמרה על ידי רבים מגדולי ישראל, ומגובה היטב בדעת חז"ל שבארץ ישראל לא היה מבול, ומבואר בגמרא בזבחים שכך שרדו חיות שהיו בארץ ישראל, וכן בתורה עצמה כתוב שעוג וסיחון הם מיתר הרפאים, דהיינו שהם שייכים לעמים שלפני המבול ואינם בני נח, וכן במדרשים דובר שעוג וסיחון שרדו את המבול (באוצר מדרשים (מדרש משה עמ' 367) מפורש כי סיחון ועוג היו במבול ולא מתו, שמתפאר שם משה ואומר: "עשיתי מלחמה עם ב' מלכים ילידי הענק (סיחון ועוג) שבשעת המבול לא הגיע המים לקרסוליהם".). ולכן ייתכן שעוד אנשים וקבוצות שרדו את המבול. ומקורות רבים סוברים כך. (כמו שכתב גם רש"י במדבר יג' לג' ורמב"ן שם כי כל ה'נפילים' שהיו בכנען הם עמים מלפני המבול שאינם בני נח).

ואין לתמוה בשביל מה היה כל הטררם של התיבה, כי בדרך הטבע, גם אם יכלו לשרוד עמים ואנשים ובעלי חיים, צריך היה להבטיח את מקומם של החיות החשובות, בפרט הבהמות הטהורות שהם חיוניות מאדם מאד, וגם האחרות לא היה שום הבטחה שישרדו, לכן נח עשה כל מה שיכל.

המסורות העממיות על המבול

אמנם דוקא המסורת היא קיצונית כאן יותר מהפרשנות, המסורת היהודית ניתנת אמנם לפרשנות כאמור, אבל המסורת העממית על המבול היא משותפת לכל העולם, לא כפי שאמר כאן מישהו לחסידים ולליטאים, אלא לכל התרבויות העולמיות, כל השבטים בדרום אמריקה, כל השבטים הנידחים במזרח, באפריקה, ובכל מקום (כמעט, כמובן), כולם מספרים על מבול גלובלי שכיסה את כל העולם (בספרם של למברט ומילר ובעוד מקורות). אזי גם אם כל אחד ניתן לפרשנות על מקומו, הרי לנו מבול מכובד ביותר. (אמנם לקיים את דברי חז"ל שבא"י היה מבול, דוקא לכנענים אין שום מיתוס על מבול, באופן מפתיע. ואולי אז היתה באמת ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות..).

ואיני מבין כאן את הקשר להלכות שנשתכחו וכדו' לא מדובר כאן על משניות של ד' מאות פרקים, אלא על הסיפור הקדום שבעבר היה מבול שכיסה את כל היקום, אין כאן מה להתבלבל ולא מה להשתכח. המסורת והמיתוסים של התרבויות בראשיתן היו ערש לידתו ומיתתו ומחשבתו של כל אחד, כולם ידעו אותם ולכולם היה ברור מה המיתוסים שלהם. עובדה שנשתמרו לנו המיתוסים של רוב התרבויות. וכולם כולם ספרו על מבול. זה לא מחייב כמובן, אבל ההגיון אומר אחד מהשניים: 1) יש איזה מנגנון פסיכולוגי בסגנון ק. יונג שפועל על כל בני האנוש וגורם לעמים להמציא סיפור על מבול בעל פרטים דומים, מלבד המבול אין עוד שום סיפור משותף לכל האנושות. 2) היה באמת מבול.

זה כמובן על עצם הסיפור ולא על הפרטים, שאותם כל עם כתב כפי הבנתו. אף שמהנסיון המסורת היהודית מדוקדקת ומהימנה מאד. זה לא נוגע לעצם הדיון.

הפרטים הטכניים

לגבי הקשיים הטכניים, הם אכן רבים. רציתי רק להעיר שהעובדה שקומה אחת ניתנה לחיות, לא אומרת מה גובה הקומה של החיות, סביר שלבני אדם היתה קומה של 2 מטר, וקומת החיות היתה ענקית ובה כלובים זה על גבי זה כאמור קינים תעשה את התיבה, וייתכן בהחלט שבין קרני השור היו קיפודים, אם כי אני שוקל גם את האפשרות של עכברים. הסבר נפוץ אומר שחלק גדול מהחיות נכנסו לשנת חורף, ונח הכניס כמובן גורים ולא בוגרים. (שנת חורף אמנם נפוצה במינים מסויימים, אבל בתנאי אקלים ייתכנו שינויים, לפני מספר שנים נכנס אדם ביפן לתרדמת חורף למשך מספר שבועות מבלי אוכל ושתיה, ולאחר מכן חזר לחיים. ראה: 1 2 3 ).

לגבי כמות המים, מקובל לדבר על המים שבקרחונים היבשתיים, ועל כך שאררט היה הפסגה הגבוהה באיזור המיושב, או ששינויים טופוגרפיים באו גם לאחר המבול (כדעת חז"ל בילקוט שמעוני בראשית מד: "היה כל העולם כולו מישור וערבה ונעשה הרים וטרשים וגומות", וכ"כ הנצי"ב בהעמק דבר ז' יט' מכח העובדה שאררט מצוין כגבוה ביותר). ומכאן לדברי צדיק אחד שכתב שנדידת יבשות אינה אפשרית ב5000 שנה, כוונתו כמובן בתהליך איטי. אבל בדרך של קטסטרופה הכל יכול להיות, בכל אופן בתורה מתוארת התפלגות הארץ לאחר המבול: "פלג, כי בימיו נפלגה הארץ". הקדמונים תמיד דברו על יבשת שנעלמה ממערב באסון טבע, ועובדה היא שאכן ישנה יבשת במערב. הכל פרשנות והכל בערבון מוגבל, אבל זה אפשרי. (מלבד סולון ששמע מכהני מצרים, הרבה מלומדים הלניסטיים סיפרו על מקורות שונים לפרשיה זו, קראנטור (המאה ה4 לפנה"ס) דיווח שגם הוא ראה את הטורים שעליהם היה חקוק סיפור אטלנטיס. פלוטארכוס (המאה ה1-2 לפני הספירה) סיפר על יבשת הקרויה סאטורניה. מרקלינוס (מאה ה4 לספירה) מספר כי בים האטלנטי לחופי אירופה נבלע אי גדול. פרוקלוס (המאה ה4) כותב שכמה היסטוריונים מספרים שאי גדול ועצום היה קיים בים החיצון).

קטסטרופות או איטיות

קשה לנו לדבר על קטסטרופות כאלו בתקופה ההיסטורית, משום שכיום מקובלת כל כך הדעה של תהליכים איטיים, שכל התמונה נפרשת לפי זמן ההיווצרות האיטי, כשמדברים על הגרנד קניון, באופן אוטומטי מדברים על מאות אלפי שנים, כי זה הזמן שלוקח לקרחונים ולמים לעשות מלאכה זו. למעשה, הדרך היחידה ליצור תורת גיאולוגיה היא הדרך האיטית, שהרי אם נביא בחשבון קטסטרופות לא נוכל לעולם לתאר ולהסביר, תמיד תוכל להיות קטסטרופה שתעשה כל דבר, ואין לדבר סוף (כפי שאמר מרצה אחד, בעת ויכוח על אבני הגזית הגדולות שבפירמידות: הסטודנט טען שאי אפשר להרים אותם בלי חייזרים, שאל המרצה: אלף עבדים יכולים? לא!  השיב הסטודנט, אלפיים עבדים יכולים? לא! אז מה אתה מייגע אותי, הפטיר המרצה, תמשיך לבד עד הסכום של עבדים שכן יכולים).

וכך מנוסח עיקרון זה באנצ"ע (ערך גיאולוגיה): הגיאולוגיה בנויה על השיטה של "הרחקת כל סברה לגבי העבר שאינה ניתנת להיבדק ע"י התהליכים הקיימים בהוה. בהתאם לכך הורחקו גם התיאוריות של מהפכות וקטסטרופות שאינן כדרך השינויים האיטיים שאנו מוצאים בטבע בימינו. לדעות אלו בגיאולוגיה היתה השפעה מכרעת על דרוין".  עד המאה ה19 באופן טבעי דברו על המבול ועל קטסטרופות ובזה פטרו את עצמם מכל נסיון להסביר, כפי העיקרון הקטסטרופה הכל יכולה. אמנם הקיצוניות לצד השני גם היא חסרת הגיון, ברור שהיו קטסטרופות ויש להן עדויות, והעובדה שאיננו יכולים לכמת אותן ולהגיע למסקנות מה נוצר איך וכיצד, היא בעיה גדולה שלנו, אבל לא קובעת שנסדר מתחת הפנס את מה שנאבד לנו בחושך.

מכיון שכך יש צורך בעבודת נמלים אינסופית בכדי להסתדר עם כל מה שידוע ומקובל היום, עשרות אלפי מלומדים יצאו מתוך הנחות של תהליכים איטיים ולפי זה מיינו את החומר. כשאנו קוראים באנציקלופדיות או בספרים פופולאריים על ממצאים ועל שכבות וכדו' מדובר בממצאים לאחר פרשנות ואידיאליזציה. כשאין שום דרך אחרת מתאימים אותם לדרך המקובלת. כשמישהו מלנקק לאנציק' שמספרת על דנדרוכרונולוגיה של התאמות גזעי עצים זה לזה, היא מתארת משהו אידיאלי. במציאות זה לא כל כך אידיאלי, מדובר בהשערות פרועות המבוססות בעיקר על דמיון. הרי כל עץ מגיב אחרת ואין טבעות של עץ זה זהות ממש לשל חברו, אחד נמצא קרוב יותר למים אחד רחוק, אחד התפתח עבה ואחד דק, אחד גודל בראש הגבעה ואחד באפיק הנחל. העצים לא משתמרים בצורה האותנטית בדיוק, מוצאים אותם ברדיוסים גדולים מאד, ומנסים לחבר ביניהם. הקורלציה בין העצים אינה משהו מדוייק באמת, מדובר בדמיון בעלמא, שמי שעשה את המחקר התיימר ליצור, ואולי לפי הנחות היסוד שלו זה לא מופקע. אבל לא מדובר במשהו באמת בעל ערך מכריע. וכך לגבי עוד מחקרים רבים המדברים על ממצאים בשכבות וכו' כולם מבוססים על פרשנות של קבוצה מצומצמת מאד של אנשים שביצעו את המחקר ומציגים את הנתונים. משתדלים עד כמה שיותר לשקיפות, אבל לא כל דבר ניתן להנחלה ולחשיפה. (כך פינקלשטיין יצר תיאוריה ארכיאולוגית חילופית, ירד למחסנים ופשפש בארגזי הממצאים עצמם, והגיע למסקנה שאפשר לפרש אותם אחרת).

עד כמה שזה מוזר, יש נתונים שכן תומכים בקטסטרופות בזמנים הלא רחוקים, ואין שום דרך לסתור זאת. לגבי התרוממות הרים בתקופה ההיסטורית, נמצאו למשל בהרי ההימלאיה (שאפילו נשרים אינם מסוגלים להגיע לפסגותיהם), שרידי אוכלוסיה ימית, וגם שרידי תרבויות אדם (Heim a. & A. Gausen: "Tha Therone of the Gods - an Account of the First Swiss Expedition to the Himalayas". P. 218. 1939). בשנות ה90 צמח הר לגובה 500 מטר בשדהו של איכר (יש על הסיפור סרט של נשיונל גיאוגרפיק – פלאי עולם).

באופן מפתיע הפליאונטולוגיה קובעת כי תהליכים זיאולוגיים התרחשו במקביל בשלשת גושי היבשה שהיו מנותקים לפי התיאורית המקובלות בזמננו: הדינוזאורים נכחדו בבת אחת באירסיה, אמריקה, ואוסטרליה, "הדפוס הכללי של האבולוציה בכל שלשת המקומות היה זהה. היונקים שנקלעו במקרה לכל איזור החלו להתבדל באבולוציה, והפיקו מומחה לכל משלח יד שנעשה במקרים רבים דומה להפליא למומחה המקביל לו בשני האיזורים האחרים", (השען העיור עמ' 119). ואולי, נפלגה הארץ בתקופה ההיסטורית, לאחר כל האירועים האלו?

[לגבי הסלעים התועים שהוזכרו כאן, מדובר במחקרו של אווינג (1949) על סלעי גרניט וסלעי משקע שנמצאו בקרקעית האוקיינוס ובהם חריצי גרירה בדומה לאלו שנמצאו על הקרחונים. המפורסם שבהם הוא הסלע התועה 'איירס רוק' שבאוסטרליה, גוש גרניט בגובה 350 מ' והיקף של 9 ק"מ, ההערכה היא שעוד שני שלישים ממנו קבורים באדמה, עשוי מגרניט אדום שאינו בנמצא בכל הסביבה הגיאולוגית. מקובל לומר שהוסט על ידי קרחונים, אבל לא מדובר בפעילות שגרתית של קרחון אלא בבלגן רציני].

 לפני שקנתה האיטיות שביתה מוחלטת בעולם הסדר המלאכותי, היו עדיין ספקות בדבר. ומפורסמים דברי הגיאולוג הוותיק לאייל:

"תצפיות הראו שכאשר אנו מסדרים את התצורות המכילות מאובנים בסדר כרונולוגי הן מהוות סדרה מקוטעת ופגומה.. קיים מעבר חד ללא כל הדרגתיות, ממערכות של שכבות אופקיות לכאלה הנוטות באלכסון, מסלעים בעלי הרכב מינרלי מסוים לכאלו הנבדלים מהן באופן מובהק, מצירוף אחד של שרידים אורגניים לצירוף אחר, שבו לעתים קרובות כל המינים וחלק גדול מן הסוגים הם שונים. הפרות אלו של הרציפות כה נפוצות עד שברוב המקומות הן מהוות את הכלל ולא את היוצא מן הכלל והן נחשבות על ידי גיאולוגים רבים  להוכחה המכריעה לטובת ההשערה הדוגלת בתהפוכות פתאומיות בעולם הדומם והחי כאחד". 

בנושא זה של ליקוט עדויות שכן תומכות בקטסטרופיזם עסק גם וליקובסקי. לכל מי שמקבל ממנו בחילה זעזוע מח והתקף היסטרי, לא מדובר בתיאוריות שלו, אלא בליקוטי העדויות שהוא מביא כרקע לבעייתיות של התיאוריות המקובלות. פשוט ציטוטים ממחקרים שונים שנעשו לפניו:

"האבולוציה אינה מסבירה כלל איך נמצאו שלדי לויתנים באמצע היבשה, עד 180 מטרים מעל פני הים, סלעים תועים למאותיהם, כל הדברים האלו קרו באלפי השנים האחרונות לאחר תקופת הקרח, עצמות לוייתנים כיסו את השדות באיזור מכסיקו במספרים עצומים "והיוו מטרד כה גדול עד שאיכרים ערמו אותם והשתמשו בהם כגדרות", (עמ' 204 Price , גיאולוגיה של השכל הישר), ("ארץ רעשה" עמ' 38).

"החיות הכחודות המתוארות בציורים אלה מרמזות שהציורים נעשו בזמן כלשהו בתקופת הקרח (רק בה יכלו לדעת עליהם, אולם המוטיבים המצריים באותם ציורים עצמם מרמזים שהם נעשו בזמנים היסטוריים)", (ארץ רעשה, עמ' 76).

על החוף האטלנטי של פלורידה בוורו באיזור הנהר האינדיאני נמצאו ב1915 וב1916 שרידי אדם יחד עם עצמות בעלי חיים מתקופת הקרח (פליסטוקן), רבים מהם ממינים שנכחדו, כגון הנמר בעל שן החרב, או כאלה שנעלמו מיבשת אמריקה, כגון הגמל.

הממצא גרם להתרגשות מיידית בין הגיאולוגים והאנתרופולוגים. ליד עצמות האדם נמצאו כלי חרס, כמו גם כלים מעצמות ואבנים מעובדות. אנתרופולוג מפורסם, הרדליקה מהמכון הסמיתסוני בושינגטון (שבדרך כלל התנגד לדעה שהאדם היה קיים בתקופת הקרח באמריקה) כתב:

"המצב המתקדם של התרבות כמו זה שרואים בכלי החרס, בכלי העצם, ובאבן המעובדת, אבן שהובאה ממרחק, מורה על אוכלוסיה גדולה המפוזרת על שטחים נרחבים, המכירה היטב את האש, את בישול האוכל, ואת כל האומנויות הפרימיטיביות הרגילות". שרידי האדם וכליו לא יכולים להיות עתיקים "כמו השרידים המאובנים שאיתם נמצאו", (Herdlicka, דו"ח מקדים על ממצאי שרידי אדם קדומים בוורו פלורידה, XXV, JG), הוא גם פירסם את דעתו של הולמס.. שאין בסיס כלשהו להניח מתוך עדות הדגמים עצמם שכלי החרס משתייכים לבני אדם אחרים מאשר לשבטים האינדיאנים בוני התלים בפלורידה מהתקופה הטרום קולומביאנית.. על כך שמאובני עצמות האדם הם מאובנים הנורמלים לשכבה זו ובני זמנם של בעלי החוליות שנמצאו איתם נקבע מתוך מיקומם בפורמציה מצורת הימצאותם מהקירבה שלהם לעצמות של בעלי חיים אחרים ומדרגת המינרליזציה של העצמות.. גולגלות האדם אם כי היו מאובנות לא היו שונות מגולגלות האינדיאנים של היום.. בשנים 1923-2929 במלבורן פלורידה נמצאה סמיכות דומה נוספת של שרידי אדם ובעלי חיים שנכחדו, מצבור מדהים בגדלו של עצמות בעלי חיים רבים מהם מייצגים מינים שנכחדו בסוף  תקופת הפליסטוקן (הקרח) או לאחריה.. ראשי החץ המרצעים והסיכות שנמצאו עם עצמות האדם במלבורן הם בעלי אותו סוג עיבוד כמו אלה שנחשפו באתרים אינדיאנים מוקדים שמהם ידועים כאלפים באיזור זה.. אין דרך נאותה לצאת מן הדילמה הזאת פרט להנחה שמיני בעלי חים שנכחדו היו עדיין קיימים בזמנים היסטוריים וכי תהפוכת הטבע שהממה את האדם ואת החי והכחידה מספר רב של מינים אירעה באלף השני או הראשון לפנה"ס". (ארץ רעשה, עמ' 133-4).

נורת כתב עוד:

"גילוי של אבות ואמהות משותפים קדמוניים הרבה הרבה מעבר ל-6,000 שנה".

זה לא נוגע למבול כל כך, גם אם היה מבול, ברור שלכל בני האדם יש אבות קדמונים משותפים. אולי כוונתך הייתה שהאב המשותף האחרון הוא לפני 6000 שנה ולאחריו כבר יש פיצול. שגם הוא קדום בהרבה למבול.

דוקא לאחרונה יצא לי לדבר על כך עם מלומד מסויים, שבאותו הזמן עסק בדיוק בנושא זה. לפי מה שהבנתי ממנו כל הפיצולים האלו הם פיצולים מתים, דהיינו שיש להם שרידים מתים, שייתכן שמתו לפני חצי מליון שנים, ואין זה סותר את הרעיון שבאיזה שהוא שלב רק ענף אחד מכל הפיצולים נכנס לתיבה. ואדרבה, האיחוד האחרון, לפי מה שהוא טען באזני התרחש לפני כמה אלפי שנים, ייתכן שאחרי המבול. (עוד יש להעיר לדברי הנצי"ב שבלי ספק נח הכניס לתיבה גם את עבדיו, שייתכן שהיו בני גזעים שונים, וכן נשות בניו מי יודע מאיזה גזעים הגיעו. מלבד מה שמוזכר בכמה מקורות דלעיל שהיו עוד אנשים ששרדו את המבול).

כתב עוד:

"אתרים ארכיאולוגיים רבים מספור מהתקופה הזאת המראות יישוב סדיר של בני אדם בכל העולם (סלח לי, אבל אני לא עומד לתת כאן רשימה של כל האתרים מהתקופה הכלקוליתית)".

לא הבנתי את המופת, האם הכוונה לישוב סדיר ורצוף עד זמננו? ברור שגם לפני המבול היה ישוב סדיר, אלא שלאחר מכן התרחש מבול, האם כוונתך שמן הסתם המבול מחק כל זכר למה שהיה לפניו? אמנם יש במדרש דעה כזו, שעצמותיו של אדם הראשון לא נשארו אלא נמחו במבול, אבל עובדה היא שהמסורת מדברת על מערת המכפלה ששרדה את המבול (שוב ארץ ישראל) ועל גן עדן שנשאר גם אחרי המבול וכו'. בכל אופן לפי המסורת הבבלית נשארו טקסטים מלפני המבול: "עובדה היא שהטקסטים השומריים חוזרים ומפנים ללוחות כתובים מלפני המבול, המלך האשורי אשורבניפל התפאר שהוא בעל ידע כמו אדפה וכי הוא מסוגל לקרוא לוחות מלפני המבול", (בחזרה לבראשית, ז. סיטשין מהד' מתורגמת הוצ' לשני תשנג', עמ' 214).

לגבי עדויות לקטסטרופות וירידה בכמות בעלי חיים, דוקא יש הרבה חומר על כך, אלא שאין באפשרותי לבדוק אלו הנחות יסוד של תיארוך ופרשנות משוקעים בו.

אני לא טוען שאפשר להוכיח בכך את המבול, בדיוק מהסבה שנתבארה לעיל שהקטסטרופה היא כל יכולה ואין סוף לדברים שניתן להסביר בה, אבל אני גם לא רואה שום תופעה מהותית שסותרת את האירוע של המבול.

ולקינוח ליקטתי פעם כמה מקורות בנושא הנ"ל

הוכחות שהשכבות נוצרו במבול ולא בתהליך איטי

המאובנים אינם תומכים בגיל הארוך של העולם, הזמן הוא האוייב של הגיאולוגים, הרבה יותר נח לפרש את השכבות כצעירות יותר (Albert W. Mehlert, Diluviology and Uniformitarian Geology A Review, Creation Research Society Quarterly, Vol. 23, No. 3 (December 1986), pp. 104, 106 (emphasis added).]).

הוריקן, מבול או צונאמי יכולים לעשות תוך שעה או יום יותר ממה שהתהליכים הרגילים של הטבע עושים במשך אלף שנה, (הגיאולוג דרק אייגר, Derek V. Ager, The Nature of the Stratigraphical Record, 2nd edition (New York: John Wiley & Sons Publishers, 1981), p. 54).

המאובנים מוכיחים על קטסטרופיזם:

§         H.S. Ladd, Ecology, Paleontology, and Stratigraphy, Science (January 9, 1959), p. 72.]

Also see: David S. Jordon, A Miocene Catastrophe, Natural History, Vol. 20 (1920), pp. 18-22

J.M. MacFarlane, Fishes, The Source of Petroleum(New York: Macmillan, 1923), p. 400 (emphasis added

גיאולוגיה וקטסטרופיזם:

§         Steven A. Austin, Catastrophes in Earth History (El Cajon, California: Institute for Creation Research, 1984), 318 pp. (includes large bibliography of recent secular geology books and papers supporting catastrophism), and Depositional Environment of the Kentucky No. 12 Coal Bed (Middle Pennsylvanian) of Western Kentucky, With Special Reference to the Origin of Coal Lithotypes, doctoral dissertation (Pennsylvania State University, 1979), 390 pp. (University Microfilms International, Ann Arbor, MI, Order No. 8005972.)

§         Steven A. Austin (a.k.a., Stuart E. Nevin, The Origin of Coal, Impact Series No. 41, Acts & Facts (El Cajon, California: Institute for Creation Research, November 1976).

כאן בעיקר בסעיף 309 והלאה רשימת מחקרים המוכיחים את הקטסטרופיזם כגורם עיקרי לעיצוב כדוה"א: (ובהמשך אריכות בענין מקורות גיאולוגיים למבול).