ג' פעמים-ג"פ

איכה.

כנגד שלשה אבות. לאדם לאלהים ולעולם. וכנגד האב הבן ורוח הקודש.

זעירא,

נו במת נו במת נו במת

אולי כנגד שלשה בסירה אחת???שלשה מוסקטרים???או אפשר השלשה של שארפ???

נו ברצינות נו ברצינות נו ברצינות.





"כל לא ידענא,
פשיעותא היא"
[ב"מ לג. מב.]

איכה

אני משער שיש לתופעה שני הסברים, ושניהם נכונים.

א. ראשית, כאשר אנו חוזרים על דבר יותר מפעם אחת, אנו מרגישים שעשינו אותו בצורה מוצלחת. סוף סוף, אולי בפעם הראשונה לא היינו שקועים מספיק בעשיה, מה שמהווה חסרון כוונה. או שמא לא ביצענו את העשיה כראוי, ולא דייקנו בפרטים, שאולי הם משמעותיים ומעכבים.

למשל, די לטבול במקווה פעם אחת כדי להיטהר. בפועל, נוהגים לטבול שלוש פעמים. מדוע? הלא אין צורך בכוונה- להיטהר כדי להיטהר בפועל? מה שנקרא, בלשון טכנית, שאין טבילה צריכה כוונה, ואפילו מי שנפל למקווה בטעות ושקע בו כולו - נטהר?

מסתבר שיש כאן משהו פסיכולוגי-אנושי כללי. כאשר אנו חוזרים על משהו שלוש פעמים, אנו מרגישים שעשינו אותו היטב, בצורה בולטת.

חז"ל היו ערים לכך, וקבעו במקרים מסויימים לעשות דברים שלוש פעמים. למשל, הקוצר את העומר בשבת היה פונה שלוש פעמים לכל הנוכחים כדי להבליט בפניהם שהיום שבת, שהוא קוצר את העומר, במכשיר המסויים שבידו, וכן על הדרך הזו.

מצאנו, אם כן, שחזרה משולשת מבליטה את העשיה, ומגינה עלינו מפני החשש שעשינו משהו לא מספיק טוב.

כאשר מדובר בעשיה חשובה, ברור שנטית הנפש היא להקפיד לעשותה לפחות שלוש פעמים, גם אם לא היתה תקנה כזו מצד חז"ל...

ב. בעולם הקבלה, כל דבר ניתן לדרשה. כל דבר ניתן להיות מכוון כלפי ספירות, חיבורן והתנתקותן, ועוד.

לפיכך, לא קשה למצוא מיתאם בין עשיה או אמירה משולשת לבין ספירות מסויימות. עד כמה שידוע לי, זו הסיבה, למשל, לנוהג לחזור שבע פעמים על "ה' הוא האלקים" במוצאי יום הכיפורים. כך מלווים את הקב"ה העולה לרקיעים, ספירה אחרי ספירה.

יש מי שיראה בכך שעשוע דמיוני אופייני. יש מי שיראה בכך פעולה רבת עוצמה שמכוונת נגד סודות הבריאה העמוקים ביותר.

האם העשיה המשולשת קדמה, ואז היא קיבלה פרשנות קבלית, או שהפרשנות הקבלית יצרה את המנהג לחזור? אני משער שלפעמים כך ולפעמים כך. כמובן, בעיני המקובל, ייחוס הטעם הקבלי אינו תוספת מבחוץ אלא גילוי הכוונה האמיתית, האלקית, החשאית.


לעומת אלו, השימוש במנטרה, עד כמה שידוע לי, נועד ליצור השפעה על הנפש באופן מכוון. חזרה על מילת מפתח נועדה ליצור שינויים ברמת ההכרה כדי לפתח חוויה טרצנדנטלית, או לכל הפחות כדי לשבור את רמת המודעות האופיינית של האדם. זה שימוש שונה לחלוטין.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מספרים מסוימים, ובפרט מספרים ראשוניים כמו 3, 7 או 13 קיבלו לאורך הדורות משמעויות מיסטיות בתרבויות רבות. מתמטיקאים העוסקים בתורת המספרים מצאו גם יחוד במספרים שבמבט ראשון נראים לנו אקראיים בתנ"ך כמו גם בכתבי הקודש של דתות אחרות. דומני, למשל, שלמספר 613 יש יחוד כזה. התפתחותן של תפיסות כאלה ותפקידן הפסיכולוגי הם נושאים לדיון היסטורי יותר מאשר דתי, לטעמי.

מיימוני,
אמירת ז' פעמים ה' הוא הא-לוהים אינה נובעת ממקור קבלי. היא נמצאת כבר במחזורים אשכנזייםוצרפתיים קדומים, עיין במחזור גולדשמידט.

אריק

תודה. המחזור של גולדשמידט אינו מצוי בידי.

אם כדבריך, אזי ההסבר הקבלי הופיע אחר כך. כמובן, מי שמאמין בקדמותו, יטען שהוא רק התגלה מאוחר יותר. או שזו המשמעות של עלית הקב"ה בחזרה בכל הרקיעים.

אני משער שעלייתו של הקב"ה בחזרה קשורה לרעיון שה' יורד כלפי מטה, ומתקרב אלינו כדי להקל עלינו על התשובה - כאשר מבינים את הרעיון הזה כירידה גיאוגרפית על דרך הכביכול. האם ידוע למישהו על התפתחותו של הרעיון הזה?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

וירד ה' בענן?

לפום חורפא.
ראשית לא התכונתי בכלל לצחוק על השאלה שהיא חשובה מאד.
אלא ניסתי להצביע על העובדה שבשאלות אלו, כל אחד מוזמן להביע את הסימול הנכון בעיניו.
אני בחרתי כדוגמא שלשה דברים שהקשר שלהם ברור למיסטיקה וליהדות, משא"כ השילושים הטריויאלים שאתה הבאת יכול להיות שהם קשורים למספר שלוש כמספר חזק או לכל הסבר אחר.


מימוני .

מהו ההסבר ע"פ קבלה ל קדוש קדוש קדוש....

הקדוש הראשון פירושו: קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה - קדוש הוא הא·ל המלך היושב על כסא כבודו בשמים ממעל.
הקדוש השני פירושו: קדיש על ארעא - רצון הא·להים הוא שגם על הארץ מתחת יתקדש שמו. ודוקא זה עובד גבורתיה: (אין זה "עושה", אבל -) מוכיח את היכולת הא·להית הבלתי מוגבלת, שגם בני האדם החלשים ילודי עפר ושוכני בתי חומר יכולים להתרומם אל האידיאלים הנשגבים והמקודשים ביותר ולהלל ולשבח את שם הא·ל הכל-יכול, הבלתי-נראה, היחיד והמיוחד.
ומה עניינו של הקדוש השלישי? אחרי שהודיע א·להים אותנו כל זאת, הועיד אותנו לייעוד כזה והציב אותנו על משמרת חשובה כזאת ביחד עם המלאכים, השרפים, האופנים וחיות הקודש מעתה מובטח גם קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, שגם לעולם הבא יתקדש על ידינו שמו יתברך לנצח נצחים.

מתוך :http://www.geocities.com/proppentrecker/barnascha22.html


תוקן על ידי - בדד16 - 11/10/2004 10:51:43

עלתה כאן שאלה מענינת - מה הפשט בדברים שנאמר שהם "כנגד". אם אני אומר 3x זה כנגד 3y האם זה אומר ששניהם בנוים על אותו רעיון כלומר הסיבה שיש x 3 היא אותה סיבה שיש 3 y או שהפשט שמספר הx בא להזכיר לי את הy עצמו, להעלות אסוציאציה בגלל הדמיון המספרי?

חסידי אשכנז (כדוגמת הרוקח) הרבו לעסוק בסודות הקשורים במספר מילות התפילה, גימטריאות וכו'. כמדומה שאף אלה בכלל המקובלים יחשבו, אף שקדמו לקבלת האר"י ולפרסום הזוהר. יבואו מומחי הפורום ויתקנוני.

ההסבר ל"קדוש קדוש קדוש" נמצא כבר בתרגום המיוחס ליונתן ומצוי בסידורי התפילה בקדושה דסדרא:

קדוש, קדוש, קדוש ה' צבאות,
מלא כל הארץ כבודו.
ומקבלין דין מן דין, ואמרין:
קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתה.
קדיש על ארעא עובד גבורתה.
קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, ה' צבאות. מליא כל ארעא זיו יקרה.

כלומר הקדשת האל הן במימד הזמן והן במימד החלל.

הדגש על הפסוק ("ק' ק' ק' ה' צבאות..") הנו במידה רבה פולמוסי ובא כמענה לכך ש"גויס" לתיאולוגיה הנוצרית ולתפילה הנוצרית. לא קשה לנחש איך השתמשו הנוצרים בשילוש ה'קדוש'.

יצחק יונתן




כמו כן, יש לעמוד על כך שבחזרה קצובה על אותו מאמר ולעתים בשינוי סדר המילים, יש ממד השבעתי.
שימו לב שחזרה ג"פ באה במקרים רבים ברגעים שבהם סביר שהמתפלל שרוי בחרדה קיומית. כך למשל בקריאת שמע על המיטה, הנאמרת ממש לפני ההירדמות וההיפרדות מן התודעה.

בדד.

ההסבר שהבאת הוא יפה מאד אך הוא לא קבלי, ושאלתי היתה להארות שהמספר שלוש אינו מספר קבלי המספרים החזקים בקבלה הם ארבע (ארבע עולמות אבי"ע) שבע (שבע מדות התחתונות) ושלוש עשרה (י"ג מכילין דרחמי).

המספר שלוש הוא גם מיוחד בכך שהוא אמצעי בין שתי קצוות שזה קשור למיסטיקה שבין הכוח הטוב ביותר והכוח הרע ביותר והמיזוג בין שניהם.