"מי שמאמין טיפש ומי שלא מאמין ..."

...והקרדינל אוקונר אמר:" אני לא מכיר,לא את המקום,לא את העץ,גם לא את התפילה שהתפללו שם,ואף לא את האלוקים אליו התפללו הצדיקים,
אבל אני מכיר את הבן שלו, בואו ונתפלל אליו ,במקום הזה[כנסיה]תחת עץ זה[אשוח] אולי ניוושע."

יוכי

מתוך דבריך עולה ניחוח של התרגשות ואופוריה,הנובעת מתחושת ה"וואו" של הנה צדיקי כל העולם מתאחדים,
הבעשט,ר"א המלאך,ר"מ מססוב,והקרדינל המפואר נודע לשם ותהילה אוהב ישראל ושדולותיה,כמוהר"ר אוקונר,

האם לא מציקה לך או למשהו מן המשתתפים, התחושה של "א"כ למה זה אנוכי"
אם הטובים שבמוסרינו ראויים להאמר גם בפני חובשי כנסיות
האמנם שפה אחת ודברים אחדים לנו והם?
או שמא נזקקת היהדות לבדק בית נרחב לסרוס אותם הרעיונות שנטפלו על גבה ואין להם מקור ביסודותיה.
[ואם אמנם כי נאים הם הבה ונקיים בהם לכלב תשליכון,בשכר שלא חרצו לשונם,כאחיהם שונאי ישראל]


אשמח לשמוע את ההקשר שבו הביאו הקרדינל הנ"ל לעורר הקהל הקד"ש בליל הקדש חגא.

תוקן על ידי - לפום_חורפא - 12/10/2004 19:59:29

קעלמר
כל זאנר ספרותי יש לשפוט לפי כלליו הוא. ונראה לי שאינך שופט את הסיפור החסידי לפי מטרותיו כוונותיו וכלליו של הסוגה הזו.

הסיפור הנ"ל מובא אכן בראש הספר בשערי היער של אלי ויזל אבל אין זה המקור הראשון כלל וכלל
מקור הסיפור הוא מדברי האדמו"ר ר ישראל מרוזין בספר "כנסת ישראל" שבו אסופה מדבריו וקורותיו

אני לא בטוח שהמטרה אחידה.
לפעמים [לטעמי הרוב] סופרו סיפורים רק כדי לפאר ולרומם את הצדיק ואת חסידותו.

הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

יקירתי! רק פעם בחיים, אנו חיים!