מתי נבראו המאורות ?

.


"ואמר רב יהודה אמר רב:
עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הן: שמים וארץ תהו ובהו אור וחשך רוח ומים מדת יום ומדת לילה.
שמים וארץ דכתיב (בראשית א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
תהו ובהו דכתיב (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו.
אור וחשך חשך דכתיב (בראשית א) וחשך על פני תהום אור דכתיב (בראשית א) ויאמר אלהים יהי אור.
רוח ומים דכתיב (בראשית א) ורוח אלהים מרחפת על פני המים.
מדת יום ומדת לילה דכתיב (בראשית א) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
...
ואור ביום ראשון איברי?! והכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי!
כדר' אלעזר. דא"ר אלעזר: אור שברא הקב"ה ביום ראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן. שנאמר (איוב לח) וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו? לצדיקים לעתיד לבא. שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב ואין טוב אלא צדיק שנאמר (ישעיהו ג) אמרו צדיק כי טוב. כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר (משלי יג) אור צדיקים ישמח.
כתנאי. אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, דברי רבי יעקב. וחכ"א, הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי."

(בבלי, חגיגה יב: )

======================================================


המדרש בא כאן לענות על השאלה הנשאלת, אם המאורות נבראו ביום רביעי, היאך יש אור ביום הראשון?
או, אם נשאל מהכיוון ההפוך, מה קרה ביום הרביעי, אם כבר ביום הראשון נאמר "יהי אור" ?!

השאלה זו נובעת מראייתנו את העולם, שלכל אור, יש מקור ממנו הוא מגיע. ועל כך נותן המדרש שתי תשובות אפשריות, או שהמאורות נבראו כבר ביום הראשון, אך ברביעי הוצבו במקומם ברקיע, או שהמדובר באור אחר, לא האור הטבעי המוכר לנו, אלא אור מיוחד שנגנז לצדיקים לעתיד לבוא.

לענ"ד ההסבר יכול להיות כזה.

האדם הקדמון ראה את האור והחשך כישויות עצמאיות ללא קשר לשמש ולסילוקה היינו הוא לא ידע שהשמש מסתובבת ומשום כך מחשיך אלא חשב שמשהו באויר מחשיך את הארץ .

וזה נראה מוכח מלשון הפסוקים, למשל השם שניתן לחושך וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; היינו החשך והאור ללא קשר לשמש ולירח (אכן אפשר להסביר שמדובר במצב של חושך) ובהמשך ביום רבעי נאמר, וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; מוזר לחשוב שהשמש נועדה להבדיל בין האור והחושך בשעה שהיא עצמה מקור האור וסילוקה הוא חושך.
וגם ביום הראשון. נאמר..וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. את האור לא את השמש שהוא מקור האור.

ועכשיו קושיא במה הבדיל אלהים את האור מן החשך הרי המאורת נבראו רק ביום הרבעי שרק אז הבדיל?

"ועצם המאורות אינם נחשבים לברואים מצדו,"


האם אין קביעה זו סותרת את הנאמר בבראשית שביום הרביעי לבריאה עשה אלוקים את המאורות ונתן אותם ברקיע השמיים?,

האשכול הזה לא זכור לי מן העבר, אך דומה בעיני שמואדיב קלע למטרה. האם אור חייב להגיע ממקור אור? האם האור שהיה לפני המאורות זהה למה שהיה אחר כך? אולי המאורות היו קיימים בתוך הערבוביה שהיתה לפני עשיית הסדר בימים הראשונים וכבר נתנו אור? כל אלו אפשרויות שאינן עולות על דעתנו מפני שאנו מנסים להתאים את סיפור ימי בראשית לקוסמולוגיה שאנו מכירים דרך המדע והטלסקופים. אך האם באמת זו "כוונת המספר" של סיפור הבריאה? (בכך גם ברור מדוע אני סבור שהרב קוק השקיע מאמצים לחינם בביאורו). שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* language="">

(ואפשר שגם הרב קוק הסכים אתך. באגרות הוא אכן כותב שאין זו "כוונת המספר")