הפילוסוף ז'ק דרידה

מיכי,
א. אני מקבלת את הערתך לגבי התרגום שלי ל - 0/1, זו הלשון הפילוסופית שלי שזקוקה לתרגול...

ב. אתה מוזמן לקרוא את המאמר ולשפוט בעצמך אם יש בו כדי להעליב אותך. כוונתי ממילא לא נחשבת כאן, שכן הגדרת העלבון היא בידי הנעלב/ת. אני מתנצלת שפגעתי בך.
[Hava Tirosh-Rothschild: "Dare to Know", Feminism and the Discipline of Jewish Philosophy. in: M. Tenenbaum (ed.), Femimist Prespective on Jewish Studies. P. 87]

*********

דבריו של חומסקי מתאימים להפליא לחלקים מהותיים מן התיאוריה שלו עצמו, שבחלקים ממנה מדגימה היטב מה קורה למי ש"נשאב" לתוך הלוּפ הלשוני והמחשבתי של עצמו, ומתאים אליו את העולם, במקום לעשות את ההפך.



תוקן על ידי - אמשלום - 13/10/2004 6:44:42

אמשלום,
ממש לא נעלבתי. זו היתה סתם לשון מבודחת כדי לשפוך את אשר על לבי.
באשר לחומסקי, אני דווקא לא מסכים. אמנם לשונו מסובכת (הוא הרי מומחה ללשון, לא?), אולם הוא בהחלט עומד בקריטריונים שהוא הציב בפיסקה הנדונה (אם תשאלי מומחה הוא יוכל להסביר לך היטב את הטענות שלהם, שעם חלקן עד כמה שאני מכיר אני מאד מזדהה - סינתטי, מייציץ). התוכן של התיאוריות שלו הוא מאד מוגדר וברור, והטענות חדות ובהחלט טוענות (בד"כ הוא מואשם על עודף טענתיות), ויש גם אפשרות להפרכה ולבחינה. בעיניי הוא ממש לא נכנס לקטגוריה ההיא! האיש הזה עשה לבלשנות משהו שהפך אותה למדע רציני, גם עבור מי שלא מסכים עם דעותיו.
(כעת אני נעלב בשמו).

תודה על המקור שהבאת. בשביל הספורט דווקא אולי אנסה בהזדמנות לקרוא. האם ישנו באינטרנט? או משהו מקביל? לצערי, הצד של ספרות אקדמית בירוחם מעט חלש יותר מאשר באוקספורד (פעם שמתי לב ששניים מן הכרכים של ה'פרינציפיה' של ראסל (או ניוטון) לא נמצאים אצלנו בספרייה הציבורית).

קצת לשון הרע על ירוחם, מה יש!

מיכי

מיכי
ראשית תהום פעורה בין תפיסת הלשון של חומסקי לבין תפיסת השפה של ויטגנשטיין. אני חושב שריסוק התמונה האוגוסטינית של השפה הוא אחד מהשגיה הגדולים של הפילוסופיה (על ידי ויטגנשטיין), למרות שלא ניתנה תמונה אלטרנטיבית, אלא לפי ויטגנשטיין כל תמונה תחטא לאמת, כיוון שהיא תהפוך את אופן החשיבה (חריצת משפט) למושא בעל תוכן. (ואולי זהו היסוד של איסור עשיית פסל ותמונה).

קשה לי להאמין שאינך מכיר את "תשע קריאות תלמודיות" של לוינס, אני סבור שהוא תרם לקריאה התלמודית, אף שלא היה בקיא בו.

חברים
כאורח זה מקרוב בא, הרשו לי לכתוב דבר בשבח דרידה.
דרידה שייך לחבורה הנאוקנטיאנית, האוחזת במהפכה הקופרניקאית וממשיכה אותה הלאה. כקאנט הוא נותן קדימה - מבחינת האדם - לתופעה על פני היש. כאן הוא מצטרף לחבורה הממשיכה מקאנט הלאה, וטוענת שהתופעה עיקרה השפה.השפה מנסה לתפוש את היש, ולא מצליחה. המתואר כשהוא לעצמו נותר עם שוליים. יש בתיאור יתר - הנחות עבודה ודעות קדומות, ויש חסר - הנשמט מכדי כל תיאור.מה שנותר לקורא - הלא הוא המכיר - להרוס את התיאור וכך להתקרב - אך לא להגיע אל המתואר כשהוא לעצמו.
זו התורה על רגל אחת, ויש בה חידוש מבחינה פילוסופית, מבחינת פרשנות מקורות, ולאיש יהודי - מבחינת הבנת מקורותיו בכלל והתלמוד בפרט.
מבחינה פילוסופית - היא ממשיכה את קאנט, אך נותנת שיטה להתקרב אל היש [בעקבות היידיגר והוסרל, אך שיטה עממית יותר וממילא - כך דעתי - עמוקה יותר.
מבחינה פרשנית - היא פותחת שערים חדשים בהבנת הנקרא, מרחיבה כל מקור אל הנשמט ממנו והעומד כנגדו.
מבחינה תלמודית - היא חושפת פנים חדשות בתלמוד, שהוא יצירה דקונסטרוקטיבית למהדרין.
דוגמא קטנה:
המשנה האחרונה במסכת יומא מבחינה בין עברות שיום הכיפורים מכפר, לאלה - בין אדם לחברו - שאינו מכפר עד שירצה את חברו.
לומד דרידאי ישאל את עצמו - מהו מקור שכנגד?ותשובתו תימצא בתורה [ויקרא ט"ז] כי ביום הזה יכפר עליכם, ללא הבחנה. וכבר ממשנה תמימה יש לנו מחלוקת נוראה בין התורה שבכתב לזו שבעל פה.
סוגיית הגמ' [פ"ז ע"א] מביאה מקור שנשמט - שמואל א' ב'כ"ה ובו הבחנה הפוכה מזו שבמשנה. הגמ' במבצע דרשני דקונסטרוקטיבי - הופכת את המקור על פיו ומתאימה אותו למשנה.
בהמשך הסוגיה מובאים סיפורים על חכמים שנקטו בשיטות משונות בכדי לקיים את דברי המשנה 'עד שירצה את חברו'. הקורא הדרדאי ישאל את עצמו - מה משמעות הסיפורים? האם הם באים להדגים ולחזק את המשנה, או שמא להרוס ולבקר אותה? ואם לא השתכנענו כי הקריאה השניה אפשרית, בא רב הונא ואומר במפורש לרב: 'אזיל מר למיקטל נפשא'. כלומר - קיום דברי המשנה יש לו מחיר כבד, במקרה זה ובאופן עקרוני.
אך מעבר לפרשנות דרידאית - דרידה מציב מצב קיומי חדש. מצב של פליאה. האדם המודרני איבד את פליאתו, הכל מוכר, אין כל חדש תחת השמש, ולכן הכל בנאלי. בא דרידה ומחדש את הפליאה היוונית. כל מקור יש בו נסתר ומופלא ואחר. לו רק בגלל חידוש הפליאה, מובטח לו לדרידה מקום של כבוד בתולדות הפילוסופיה.

משהמאיר,
אז מה התחדש כאן מעבר ללמדנות קלאסית חוץ מנגיעס וגם זה לא חידוש.

אריק
מתי לאחרונה שמעת שיעור כללי על הנגיעס של רבי זירא או רב נחמן? אלה נתפסו בדרך כלל כקיימות אצל הקטן ולא אצל הגדול, לא אצל האדם באשר הוא אדם. יתירה מזו - אם הנגיעה היא מהות האדם ואי אפשר להתגבר עליה אלא רק לשקף אותה,הרי שכל התפיסה העצמית משתנה, כל היחס אל עצמי משתחרר מהיומרה להיות משוחרר מנגיעות ויצרים. כך שגם תפיסת האדם ה'גדול'משתנה, וגם תפישת ה'קטן', וזה כבר משהו

אז נאמר שדרידה היה נוהברדוקר ולא חזונאישניק, מעניין אם הוא גם קנה מסמרים בבית מרקחת.

מיכי,
א. לגבי חומסקי ותורתו יש לנו ויכוח. אגב, בזה הרגע העלבת בלשנים בכל העולם, שכן היתה בלשנות לפני חומסקי, והיא אפילו הוגדרה כמדע רציני. למרות התנגדותו האפשרית של חומסקי להנחה הזאת, בכל זאת אציין שהעולם הצליח להתקיים כמה שנים לפני שהוא הגיע אליו...

ב. האם לא טענת שבישיבות לימודי הפילוסופיה והמדעים נרחבים ועמוקים מני ים? והכיצד עושים זאת בלא ספרים? [זו היתה ירידה שלי עליך באופן אישי, ולא ח"ו על הישיבה בה אתה מלמד ]. בכל מקרה, יש בירוחם לפחות ספריה אחת פרטית בה נמצא המאמר: אתה יכול לנסות אצל לאה שקדיאל, ממנה קיבלתי אותו אני.

שלוימל'ה,

רק עכשיו שקראתי לי, והנה אני כאן (אני מקווה שבקרוב אוכל לפעול כאן כמקדם).

אני ממש לא הכתובת, ואני קצת חושש לכתוב מה אני באמת חושב על חבורת הפילוסופים הצרפתיים האלה ודומיהם.

אידך גיסא

אריק

אני חושש שלחינם אתה חולק על משהמאיר, לדעתי הוא בהחלט צודק. תחום הפרשנות (הרמנויטיקה) המודרנית פותח פתחים חדשים בהבנת ספרות חז"ל, ואין מקום כלל להשוות אותו ל'למדנות הקלאסית'. אינני נכנס כאן כל לשאלה איזה מתודה 'אמיתית' יותר או 'נכונה' יותר, מה שחשוב להבין הוא שאכן מדובר על מתודות שונות לחלוטין להבנת דברי חז"ל.

למשל, קרא את ספרו של משה הלברטל על מדרשי ההלכה של חז"ל (וייתכן שכבר קראת אותו), האם לדעתך יש בכלל מקום להשוות בין הקריאה שלו בספרות חז"ל ובין הקריאה של הפרשנים הקלאסיים ?

משה מאיר

אני לא בקיא מספיק בצד האנליטי שבפילוסופיה בכלל ובשיטת דרידרה בפרט לכן לא אתייחס לגביו, ובכל אופן בתוך דבריך כתבה בהבלעה כמה משפטים בעלי משמעות נסתרת ואשמח אם תוכל להבהיר ולהרחיב בהם

כתבת " אך שיטה עממית יותר וממילא - כך דעתי - עמוקה יותר" מדוע העממי עמוק יותר, אם כוונתך לעמוק במובן הרגיל תמהני ולא אבין, אם אתה מתכוון לעמוק בגלל יתר מורכבות בהחלט מובן.

כתבת " לו רק בגלל חידוש הפליאה, מובטח לו לדרידה מקום של כבוד בתולדות הפילוסופיה" אם הוא עשה את מה שאתה מייחס לו בהחלט הוא ראוי למקום של כבוד אבל למה בתולדות הפילוספיה כמו שכתב אריק זה פרשנות ולא פילוסופיה.

לגבי הפרוש לסוגיא של מחילה על עבירות, אני בעצמי ונראה לי שישנם עוד רבים שככה לומדים ומפרשנים, האם זה אומר שבשביל זה אנחנו פילוסופים ומחוללי שיטה חדשה.


ל-אידך גיסא

חסרת לנו ברוך שובך