מיכי
כוונת המחבר אינה אילוץ, אלא מודעת ואפילו הכוונה הבלתי מודעת אינה בבחינת אילוץ אלא חלק מן המבנה של האישיות (סטוקטורליזם), כאן הכוונה לפצח אף מגבלות אלו.
לגבי תהייתך השנייה זוהי, תהיית התהייות, אשר אכן מעמידה בספק את מפעלו של דרידה.
אין לי תשובה כיצד מצליח דרידה או ממשיכיו להגדיר את כללי הקריאה, הנקודה העקרונית כאן היא האמון בכך שניתן למצוא כללים אלו והם אכן יהיו פוריים בהנהרת מימדים רחבים יותר של המציאות, דרך הטקסט.
הבעייה היותר יסודית היא שלא ניתן להצדיק, ולא להציע דרך אשר באמצעותה ניתן להצדיק כללים אלו, אלא הם הופכים להיות הנחות יסוד (היפותזות).
אמנם בניגוד למבנה המקובל בו הנחות היסוד הם חלק מתאור היש, הרי כאן הנחות היסוד אינם קשורות ביש עצמו אלא במיתודה להבהירו.
|
|
