| נשלח ב-10/10/2004 00:17 |
 |
| |
גזירת שחיקת סממנים בימינו
יחזקאל הוא יהודי החפץ לעשות רצון קונו ומקפיד לשמור שבת כהלכתה.
שבת אחת, תקף את יחזקאל מיחוש קל בשיניו. יחזקאל כנראה לא יקפח את חייו כתוצאה מהמיחוש. הכאב ממוקד בשיניו וגורם ליחזקאל אי נוחות, אך לא כזו המגיעה לכדי החלשת כל גופו.
יחזקאל יכול ליטול תרופה מסויימת, המשכחת את הכאב קליל. מעבר להפגת הכאב המטריד יוכל יחזקאל להרגיש גם בשבת זו, עונג שבת מהו.
אבל יחזקאל לא יכול ליטול את התרופה. יחזקאל מחוייב להלכה כפי שנפסקה בשו"ע, ולגביו היא קובעת:
"מי שיש לו מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כבריא, אסור לעשות לו שום רפואה...גזירה משום שחיקת סממנים" (או"ח, סי' שכח, שע' א).
ובספר 'שמירת שבת כהלכתה' כתב: "הכואב כאב קל אסור לו לקחת שום תרופה, כגון גלולות או טיפות..." (פ' לד, סע' ג).
יחזקאל מעולם לא שחק סממנים וכנראה שלא יעשה זאת, לא בחול ולא בשבת (אף סבתו ע"ה כבר אינה יכולה לסייע בידו בעניין). כל שיחזקאל יודע לעשות הוא לפנות לבית המרקחת הקרוב ולרכוש תרופה.
האם יש הצדקה לחוסר הנוחות של יחזקאל בגלל גזירה שעבר זמנה?
בשולי הדברים יוער, שבפוסקים מובא החילוק בין מי שיש לו מיחוש קל לבין מי שנחלש כל גופו מחמת הכאב. כיוון שהדברים מסורים לכל אחד ואחד, הרי שיתכן שהפירוש המעשי של החילוק היא שכל עוד החולה מתאפק מליטול תרופה - המדובר במיחוש קל, וברגע שהוא כבר לא מתאפק, נראה למפרע שהמיחוש לא היה קל, וממילא לא היה מקום להתאפק.
יתרה מזו, ב'מנחת שבת' הביא בשם 'ספר החיים' "דבדבר שתיקונו ע"י בישול (כמו בתרופת שלנו), במצטער הרבה יש להתיר, והיינו אפילו לא חלה כל גופו..." וב'אורחות חיים' כתב ש"כל דאסרוהו משום גזירה, שרינן במצטער". מאידך, דעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל ש"הגזירה של שחיקת סממנים מעיקרא גזרו אותה על מצטער, כדי שלא יבואו לידי עבירה" וא"כ אין כל בסיס להיתר שכזה (כל המקורות בשש"כ, שם, ס"ק ו).
יחזקאל בכל אופן, חרד מחשש של חילול שבת ובוחר להחמיר על עצמו. האם אין מקום להפיג את חרדתו ה(אולי) מיותרת?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2004 00:23 |
|
| |
ממללא
יש פוסקים שסוברים שכיום לא שייך גזירת שחיקת סממנים, ראה דיון בנושא במנחת שבת סי' צ סק"ט; קצוה"ש סי' קלז סק"ד; ציץ אליעזר ח"ח סי' טו פט"ו (מתוך הספר פסקי תשובות)
עוד יש לציין שיש פוסקים שמתירים לקחת תרופות בשבת בשינוי, כגון שיערבב במים מערב שבת (ראה פסקי תשובות עמ' ר)
תוקן על ידי - רב_צעיר - 10/10/2004 0:26:01
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2004 01:15 |
|
| |
הגאון מוילנא אומר שהיו עוד טעמים לגזרות ושמעתי מת"ח אחד שיתכן שגם הטעם המדובר הוא כעין רמז לטעם האמיתי כלומר המקרה הקיצוני שלו לדוגמא הגזירה לא לקרוא מגילה - הסיבה האמיתית היא שזה ימקד בדבר אחר מאשר השבת . והיה רצון להשאיר את השבת במרכז. וממילא אסרו לקרוא מגילה. אך הטעם- ד' אמות ברשות הרבים , הוא ביטוי של מקרה הכי קיצוני שיכול לגרום המקרא מגילה - בגלל טשטוש האוירה השבתית.
יש את הגישה של תוס' שאם בטל הטעם בטלה תקנה אך היו שחלקו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2004 09:29 |
|
| |
ישרן
דעת הגר"א ידועה, ברם סוגיין דעלמא דלא כוותיה, שהרי בהרבה מאוד מקרים השולחן ערוך (בעיקר הרמ"א) ונושאי כליו פוסקים לגבי תקנות שונות שבטל טעמן. כך למשל לגבי מים אחרונים, מחיאת כפיים ביו"ט ושבת, קריאה לאור הנר בשבת בנרות של ימינו (משנ"ב), "גילויי" במים ועוד ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2004 11:49 |
|
| |
ישרן,
האם הקפת בשמחת תורה?
לי הקטן טעמו של הגר"א קשה. האם חז"ל עבדו עלינו?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2004 15:02 |
|
| |
אתה מתכוין אם רקדתי וטפחתי...
בכל אופן יותר קבלתי את הפרשנות השניה שהבאתי . באמת אולי הגאון גם התכוין לזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2004 15:51 |
|
| |
מישהו יכול אולי לעזור לי?
למה הדיון הלמדני (באמת) כאן מזכיר לי ז'אנר מסויים של מדרשים על פרשת קורח?
מוזר מאד. לא??
(למניעת אי הבנות, לדעתי מצוות תלמוד תורה מחייבת לדון לעומקם של הסוגיות ההלכתיות הקשורות. ויתכנו, לפעמים גם מסקנות מפתיעות, כדרכה של תורה. אך הז'אנר, רבותי, הז'אנר, "קצת" מפריע לי. ולא רק.)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2010 18:04 |
|
| |
שמעתי מהגאון ר' אשר וייס שליט"א שאכן ישנו רב מסוים בארה"ב [כמדומה ששמו שטייף] הסובר שבזמנינו אכן בטל הטעם של גזירת שחיקת סממנים והכל מותר, [ודוגמא לדבר ממה שכתב הרמ"א לגבי מספקין בשם יש אומרים שכיום שבזמנינו אין גזירה שמא יתקן כלי שיר הרי זה מותר]
היה נראה שגם הוא עצמו נוטה לזה מחמת ישרות שכלו, אך כיון שהוא חושש למעמדו כפוסק רק אמר שאנחנו לא יכולים לעקור שבות דרבנן, אך מכל מקום הוא מצרף סברא זו להקל בשאלות בעניני רפואה.
האמת שזה אמור לפתוח נידון רחב יותר הרי יש די הרבה גזירות חז"ל שבזמנינו אינן מצויות [כמו למשל שלא יהיה סכין בברכת המזון משום איזה מעשה מוזר שהיה, האם יש סיכוי שיקרה כזה מעשה בזמנינו?? אתמהה, וכן ענין מים אחרונים משום מלח סדומית, או ענין בליעה בכלים, וכהנה רבות, וכאן נראית כנכונה טענת העולם [הלא חרדי] שהתורה כביכול לא רלוונטית אם אנחנו ממשיכים לנהוג לפי כללים לא מעודכנים [לא של התורה חלילה, אלא של סיבות שברור שבטלו מן העולם] מה אנחנו יכולים להשיב לאותם אנשים,
מדוע עלינו לנהוג בדברים שאין בהם שום סיבה וטעם???
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2010 18:06 |
|
| |
חגח
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2010 10:17 |
|
| |
שמעתי מהגאון ר' אשר וייס שליט"א שאכן ישנו רב מסוים בארה"ב [כמדומה ששמו שטייף] הסובר שבזמנינו אכן בטל הטעם של גזירת שחיקת סממנים והכל מותר
מענין למה אותו רב ואותו גאון לא סוברים את סברתם גם לענין איסור קטנייות בפסח? או יום טוב שני של גלויות.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2010 10:17 |
|
| |
ההנחה היא שחז"ל גזרו בגלל טעמים אבל אנחנו מחוייבים לגזירת חז"ל ולא לטעמים.
ישנם גזרות שמאוד לא מסתבר שזה כל הטעם כמו סנדל המסומר.
טיפוח וריקוד הותרו בשמחת תורה בהתר מיוחד לכבוד התורה. אולם ישנם טוענים שהותר רק ביו"ט שני של גלויות וכך מסתבר לכאורה, והמנהג צ"ע.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2010 10:32 |
|
| |
אני
מדוע?
וכבר ציינו שרבותינו האכנזיים לא סברו כמוך.
אני גם לא מבין את הטיעון של יום טוב שני, הרי החמירו בו בכל דבר כמו יו"ט ראשון פרט מאשר לגבי מת.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2010 10:39 |
|
| |
הסממנים היא גזירה המבוססת על פסוק מפורש בתורה- ה גזירה הזו היא כבר לא בתוקף. למה? כי זה כבר לא אקטואלי.
אבל יום טוב שני- הוא בתוקף? למה? הרי חז"ל הסבירו בדיוק בדיוק את הסיבה למה הם תיקנו אותה. והסיבה הזו כבר בטלה מזמן.. אז למה לא ביטלו טותה?
יש הסבר מדויק וברור לגזירת הקטניות. הסיבה בטלה. למה הגזירה לא?
.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2010 18:55 |
|
| |
אולי תסבירו לי משהו יותר מטריד איך יתכן שבגלל מנהג שבטל טעמו אנו מבטלים מ"ע דאורייתא כגון יו"ט שני של גלויות או שני ימים ר"ה גם בא"י שאין מניחים בהם תפילין
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2010 22:12 |
|
| |
כופרים כמוכם לא יכולים לפסוק הלכות!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2010 11:59 |
|
| |
אין מ"ע מן תורה להניח תפילין כל יום- אבל יש איסור של בל תוסיפו .
|
|
|
|
|
