הפיקציה/הערמה- עיקום ההגיון חילול השם

שלמה

כנראה שהקצף יצא על דבריך אלה, (ולא נרד לפרטים של מה הקשר בין 'אפס עצור ועזוב' שבהאזינו)

כתבת בעמוד הקודם:

"היום השאלה היא כלל לא אם לכולנו נחלה, או שיש ביננו גם כמה אביונים. יחסית למצב הנרצה של אז -כולנו אביונים, אין לנו ארץ ונחלה כמו שצריך. היום רק נזיק אם נפגע במפעל הגמחי"ם."

"מפעל הגמחי"ם" זו התוצאה הסוציולוגית/אקנומית העגומה של מדיניות "תקנת הפרוזבול": היינו, ביטול גורף של שמיטת החובות -וההשלכות הפוליטיות חברתיות הם כבר לא עניין שאפשר להתעלם ממנו.

החברה היהודית על כל זרמיה ופלגיה כולל ה'תינוקות שנישבו' כעם, הפכה לחברה של אביונים, שרבבות של יהודים רעבים אינם מתביישים להסתייע בבתי תמחוי, ובאירגוני צדקה שהם כבר לא נחלת יהודים שומרי תורה ומצוות,והם כבר לא תחת המוטו של מתן צדקה בסתר.תודה לאל שנסגרו תחנות הרדיו הפירטיות - שם כבר היתה "תעשייה שלמה של נדבות" כל יום לוחצים את החברה הענייה ממילא של ציבור מאזיני תחנות הרדיו, לתרום למען אלו ש'התמוטטו' ובכך הופכים את התורמים העניים לפוטנציאל של המתמוטט הבא - כשחלק נכבד מהכסף שנאסף נלקח כשכר תיווך בין התורם לנזקק!

אתה יכול לראות את האביונים העשוקים האלה משתרכים בתורים ארוכים של "נזקקי סעד" שנכנסו למעגל האנשים הרעבים/האביונים, חברה ש'מייצרת' אביונים, למשל,אלה שאינם מקבלים שכר מהמדינה כבר חודשים ארוכים שצועקים שהמדינה חומסת אותם, ואינה משלמת להם שכר עבודה,והעובד המסכן הרעב המזרחי בדרך כלל צריך לעמוד בפני הפריץ הפולני המעביד ולהוכיח את רעבונו, שכן הפריץ טוען שלפי עובי בשרו של הטוען לרעב "הוא לא נראה לו רעב", והחברה נשארת אדישה.
והזקנים/הקשישים שהמדינה משליכה אותם לעת זקנתם, והחברה נשארת אדישה.
וילדים חסרי ישע ב'סיכוןגבוה' אינם נשלחים למקום בטוח מפני ש"אין תקציב" והחברה נשארת אדישה

הצדקה האמיתית היא "מתן בסתר" כדי לשמור על אינטרס האביון -מפעל הגמחי"ם כבר אינו "מייחד" את החברה ש'חרדית' ישנם גם אירגוני חילונים התנדבותיים, כמו עמותת "לתת"

הצדקה הפכה ל'מתן בפרהסיה' לפעמים עם זכויות פירסום של התורמים. התרמות פומביות לרעבים לפני החגים הם כבר עניין שבשגרה - כשהמשתתפים הפעילים במסע ההתרמות הם "האביונים" המצולמים מחטטים בערמות האשפה של השאריות בשווקים העממיים.

היום כבר לא מלווים ממילא, אנשים אינם מבקשים הלוואות,אף אחד לא מוכן לחתום ערבות אפילו לבני משפחה, אין ביטחון במדיניות הכלכלית האכזרית שאנשים יוכלו לעמוד בהתחיבויותיהם הם מבקשים בלי בושה נדבות!

זאת פרצופה של החברה שלא מודעת לכך שמחובתה לדאוג שלא יהיו אביונים בקרבה.




תוקן על ידי - איקה - 12/10/2004 3:55:02

איקה,
כתבת: הצדקה האמיתית היא "מתן בסתר",
ואני חשבתי שהדרגה העליונה של הצדקה היא המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול .

.

(אני מעתיק לכאן הודעה שכתבתי באשכול על ההברגה, הודעה שהוכתרה "שבחי ההברגה".)

=====================================


תתי לה לאמנות ההברגה, שבלעדיה, הדוגמטיות המוקצנת היתה מביאה אותנו להכחדות רעיונית.

כל מערכת חקיקה, נדונה להתנגש מול סלעי המציאות המשתנה. אם המערכת מכילה בתוכה מנגנוני התגמשות מסויימים, היא יכולה להתאים את עצמה למצב שהשתנה, ולמצוא פתרון בתוך המערכת. אם אין במערכת יכולת כזו, דינה להתנפץ, ולהיות מוחלפת על ידי מערכת אחרת.


כלל זה תקף לגבי מערכת משפטית-אזרחית, כמו גם לגבי מערכת משפטית-דתית. בין אם מקור הסמכות הוא רצון המלך, פרלמנט נבחר או התגלות אלוקית, ברגע בו מונחת בפני האנשים מערכת חוקית, מתחיל החול בשעון לזלוג למטה – העימות בין החוק לבין המציאות מתקרב לקראת הפיצוץ הבלתי-נמנע.


ארחיק את דוגמתי הראשונה:

על פי החוק הרומי העתיק, צוואה הוגדרה כגילוי רצונו האחרון של האזרח הרומי. אם נמצא כי בשעת גילוי רצונו האחרון לא היה המצווה אזרח רומי, הרי שלא היה יכול לצוות כדת וכדין. על פי החוק הרומי העתיק, אזרח שנפל בשבי, לא הוכר כאזרח כל זמן ששהה בשבי.

מכאן נבע כי כל צוואה של אזרח רומי שמת בשביו, לא היתה תקפה. צרכי החיים דרשו שינוי המצב. הדעה לא היתה יכולה לסבול מצב בו אזרח רומי מכובד יצא למלחמה בשליחותה של רומי, נפל בשבי ומת בשביו – וצאצאיו-יורשיו ינושלו מנחלתו משום שצוואתו אינה צוואה של אזרח רומי כחוק.

לתיקון מצב זה יצא המחוקק הרומי בחוק שנודע בשם Corneliae Lex , וקבע פיקציה משפטית - Fictio Legis Corneliae . על פי הפיקציה המשפטית הזו, נחשב השבוי כאילו מת בשעה שנשבה, ומכאן, היה אזרח רומי בעת מותו, צוואתו תקפה, וגו' .

זה לא סתם בורג, זה בורג פיליפס.



אל נא נחשוב כי הפיקציה המשפטית היא נחלתו של המשפט המערבי היונק מהמשפט הרומי בלבד. הפיקציות המשפטיות שלנו אף קדמו. בבלי, שבת קכ. , איך מוציאים בגדים מבית שנפלה בו דליקה אל רה"ר, או אותו ואת בנו שנפלו לבור ביו"ט (ביצה לז. ) (בשני המקרים, מדובר ב"הערמה" ) .



אם ה"הערמה" איננה סוג של 'הברגה' , אני יכול לזרוק מארגז כלי העבודה שלי את כל סט המברגים שלי.




המקור:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=3&topic_id=1120818

מואדיב,
שם וגם פה -

אמשלום,

אמת, וזה אינו סותר שהדבר צריך להיות בסתר.

הצדקה בדרגה העליונה שלה, היא הצדקה שאדם עושה עם עצמו!

מואדיב

איקה

אני מסכים שהגענו למצב שהגולם קם על יוצרו, ומתרימים הופכים לנזקקים. נכון שצריך לשמור על פרופורציות כמו בכל ענין שבעולם.

אך עדיין אין להשוות את מצבינו למצב של ישראל שלא בגלות, כשיש לכל אחד חלקת שדה אין הוא זקוק אפי' לבסיס כדי להקים עסק לפרנסתו.

החברה די מודעת לבעיות שאת מזכירה, אך אין בכח זה לעזור, אצלינו כולם מכירים את התסבוכת המיותרת של לחתן ילדים, כולם רוצים פתרון, ועדיין עולם כמנהגו נוהג, ניתן לזעוק ולעורר, אך בשטח עוד לא נמצא הפתרון. (ולא כאן המקום ללעוס שוב את כל ההצעות).

לדעתי כל הצעקות האלו נובעים מחסרון באמונה ובטחון (אני מתכוון לכולם, חילונים כחרדים), זה מין התחמקות מלהכיר במוגבלותינו, שרון אשם ביבי אשם... מה אפשר לצפות ממדינה מוכת טירור ומוקפת באויבים (כך שכמעט שלא ניתן לסחור עימם), ניסו את ה'דורון' וגם את ה'מלחמה'.

את הטירור יוכל רק ה' לעצור, ומצב של ודר זאב עם כבש יהיה רק בימות המשיח.

ואין לנו על מי להישען רק על אבינו שבשמים.

לסיכום, מארצנו כבר גלינו, ומשיח עדיין לא הגיע, ולפי המצב הנתון שהביא עלינו הבורא ית', אנו צריכים ל'עזור' לעניים כפי יכלתנו.

עדיין אני מעריך יותר כל בעל גמ"ח מזה שצועק באמצעי התקשורת.

סליחה על האריכות.

איקה
בלי להיכנס לפרטים ומשלים שאלתי להלן פשוטה
האם חוקה או מצע דתי יכולה להישאר רלוונטית 3000 שנה בלי שינוי?
(אני מתכוון גם ובעיקר אם נניח שהמצוות המעשיים מייצגים רעיונות)

שלמה,

כתבת:

"את הטירור יוכל רק ה' לעצור, ומצב של ודר זאב עם כבש יהיה רק בימות המשיח.

ואין לנו על מי להישען רק על אבינו שבשמים.

לסיכום, מארצנו כבר גלינו, ומשיח עדיין לא הגיע, ולפי המצב הנתון שהביא עלינו הבורא ית', אנו צריכים ל'עזור' לעניים כפי יכלתנו.

עדיין אני מעריך יותר כל בעל גמ"ח מזה שצועק באמצעי התקשורת."


הרי כל האשכול הזה נולד בעקבות 'רעיון הערמה' שמטרתו כביכול היא להתאים את התורה ל'טבע האדם' שמטבעו "יצרו רע מנעוריו" ואת שמיטת החובות בשביעית ניצל לרעה - וכך נולדה "תקנת הפרוזבול"

מערכת המצוות כמו שהן בצורתן האורגנלית המקורית היא בבחינת מושלמת - "לא תגרעו ולא תוסיפו"- כשהרעיון המרכזי מאחורי המערכת ההגותית שניתנה ביד משה על ידי ה' כמכלול של מצוות שבקיומם כפרוגרמה,אורח חיים ריטואלי, יהיה מסוגל האדם בכוחות עצמו להרגיל עצמו אל השלמות ולהגיע לימות משיח -

את ה"עזרה של ה' שרק הוא יכול" הוא נתן לך בצורת המצוות המעשיות - מה עוד תבקש ממנו? את המצב הנתון בני האדם הביאו על עצמם.

למעגל הדמים הזה גם אנחנו אחראים - אל תפיל את התיק על ה', הוא נתן לעם תורה כדי שיגיעו לימות משיח – ועל המצוות שנתן לנו עלינו לסמוך ולהאמין שאם נקיים ונעשה אותם בצורה שלשמן נועדו נגיע לימות משיח - בלי לקחת אחריות אישית, שעלינו מוטלת החובה להבאת המשיח... משיח גם לא יצלצל...

אם נקח לדוגמא את האביונים החדשים שהצטרפו לאחרונה למעגל העוני - העזרה האמיתית היא למחוק להם את החובות שהצתברו להם במשך החודשים הארוכים בהם לא קיבלו משכורות והיו חייבים ללוות כספים כדי לקיים את משפחתם, הם שקעו לתוך מערבולת של חובות , שהשכר שמציעים להם כיום כפיצוי אינו מכסה שליש מהחובות שהצתברו! מה יעשו אנשים מבוגרים עם משפחה מרובת ילדים? כיצד יצאו ממעגל החובות הזה? – לטווח רחוק העזרה היא לא בנתינת נדבות, והצועקים ב'תקשורת' היום, אלה ה'נביאים' של פעם, כננסים על גבי ענקים -

וולוז'ין

התשובה שלי היא כן חד משמעי!




תוקן על ידי - איקה - 12/10/2004 21:25:44

התורה היא אכן מושלמת, וכפי שדובר לעיל השלימות הזאת באה גם מצירוף הפרשיות ו/או המצוות זה לזו. אם היינו מקיימים את הכל, כל הטוב היה מתקיים בנו, משיח וכו'.

אבל לתורה צד שלימות נוסף, היא כוללת גם מצבי ביניים, לא מושלמים, אדם לא מושלם צריך הנהגה לא מושלמת כדי להגיע לשלימות (כמו דברי הרמב"ם על תיקון המידות, שבשלב ראשון צריך להקצין יותר מהרצוי בדרך כלל).

ה' בתבונתו האינסופית ידע לכלול בתוך תורתו אפשרויות אלו ע"י דרשות וכולי, והזהיר לעשות ככל אשר יורו חכמים, לפי דרך זו.

ככה בערך זה עובד לדעתי העניה.

לעניננו, בכל ענין אנו מחפשים כמובן את השלמות, את 'המשיח', אבל לא נחיה באשליות, למעשה יש לנו לדאוג לפרנסתינו, ללמוד מקצוע וכיו"ב, גם אם אנחנו בונים על משיח שיבוא מחר...

עלינו לעבוד על שני אפשרויות, לדאוג לשלימות הנכספת, וגם להיטיב לפי המצב הקיים.

עלינו לדאוג שלא יהיה טירור, וגם להתמודד עם התוצאות היותר פרטיות, אלו שזקוקים לגמ"ח...

"אבל לתורה צד שלימות נוסף, היא כוללת גם מצבי ביניים, לא מושלמים, אדם לא מושלם צריך הנהגה לא מושלמת כדי להגיע לשלימות (כמו דברי הרמב"ם על תיקון המידות, שבשלב ראשון צריך להקצין יותר מהרצוי בדרך כלל)."

לא הבנתי כלום - לאדם הלא מושלם, ניתנו מצוות כדי להביא אותו אל השלמות, "ולא עליו המלאכה לגמור" ואי אפשר שיגיע לתכלית השלמות - והאדם הלא מושלם מאוד צריך הנהגה מושלמת כמו הנהגתו של משה רבנו למשל.

דברי הרמב"ם המדברים על מצב בו אדם מודע לחולשת מידתו המסוימת ואז הוא צריך ללכת לקיצוניות לרפואה - כדי לחזור לאמצע - ואינני מבינה איך זה קשור לענינינו?

וכתבת:

"לעניננו, בכל ענין אנו מחפשים כמובן את השלמות, את 'המשיח', אבל לא נחיה באשליות, למעשה יש לנו לדאוג לפרנסתינו, ללמוד מקצוע וכיו"ב, גם אם אנחנו בונים על משיח שיבוא מחר..."

לא הבנתי מה מפריע לאדם לשאוף לשלמות ויחד עם זה לדאוג לפרנסה - ללמוד מקצוע - או בכלל לחיות את החיים, מה יבוא משיח נפסיק לחיות - העבודה כבר לא תהיה ערך?

משיח לא יכול לבוא מחר,האנושות לא תעלה בוקר אחד לרמה/למצב שיהיו התנאים לימות משיח, ה' לא ינחית עלינו משיח פתאום "זכות אבות" היא לא ללא תנאים - העם צריך לקיים את התנאי על מנת להבטיח את ה'ירושה'-

שוב, התורה לחוד והחיים לחוד!

ואני אנא אני באה?