|
|
| נשלח ב-12/10/2004 11:30 |
 |
| |
מקור מעניין אחר ליחסם של חסידים לפיקוח נפש:
תני סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו אנו הורגים אתכם יהרגו כולם ואל ימסרו נפש אחת מישראל, ואם יחדוהו להן כשבע בן בכרי נותנין ואל יהרגו כולם, אר"י בד"א בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ אבל הוא מבפנים והן מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגים יתנו להם ואל יהרגו כולם, כגון שהוא אומר (שם /שמואל ב'/ כ) ותבא האשה אל כל העם הואיל והוא נהרג ואתם נהרגים תנוהו להם ואל תהרגו כלכם, ר"ש אומר כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה, עולא בן קישר תבעתיה מלכותא קם וערק לגבי רבי יהושע בן לוי ללוד שדר פרדיסקי בתריה, איטפל ליה רבי יהושע בן לוי ופייסיה ואמר ליה מוטל /מוטב/ דלקטיל ההוא גברא ולא ליענשי ציבורא על ידיה, איפייס ליה ויהבי ניהליה, הוה קא משתעי אליהו בהדיה כיון דעביד הכי לא אתא לגביה צם עלוי תלתין יומין ואתחזי ליה, אמר ליה מ"ט אפגר מר, א"ל וכי חבר אני למוסרת א"ל ולא מתניתא היא סיע /סיעה/ של בני אדם וכו' אמר וכי משנת חסידים היא מיבעי להאי מלתא מתעבדא על ידי אחריני ולא על ידך. (בראשית רבה (וילנא) פרשה צד ד"ה ט כל הנפש)
במחקר מקובלת ההנחה (גם על סמך מקרים אחרים) שריב"ל היה מקורב לחוגי החסידים.
נישטאיך - מאמר נוסף של ספראי על החסידים ניתן למצוא בספר המחקרים לזכרו של פרופ' מנחם שטרן, אלא שאיני זוכר את כותרת המאמר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2004 11:36 |
|
| |
לאיש ציפור.
ייתכן שהתגדות חז"ל לחסידים היו בשאלות שנגעו לפיקוח נפש בשבת, בגלל כתות יהודיות שהיו באותה עת, ושהחמירו בשאלות פיקוח נפש אם יש צורך בחילול שבת, וראה לדוגמה את דברי הרמב"ם בהלכות שבת פרק ב הלכה ג:
"כשעושים דברים האלו אין עושין אותן לא ע"י גוים ולא ע"י קטנים ולא ע"י עבדים ולא ע"י נשים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, ואסור להתמהמה בחילול שבת לחולה שיש בו סכנה שנאמר (ויקרא י"ח) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם, הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, ואלו *המינים* שאומרים שזה חילול שבת ואסור עליהן הכתוב אומר (יחזקאל כ') וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם".
מי היו מינים אלו?
יהודה שיפמן, כותב בספרו "הלכה הליכה ומשיחיות בכת מדבר יהודה", (מרכז זלמן שזר 1993), עמוד 130:
"ייתכן אף שהתקיים קשר היסטורי או ספרותי בין הקראים והכיתות היהודיות הקדומות כולל כת קומראן, וייתכן, לכן שאפיקורסים אלו שימרו הלכה קדומה, המתנגדת לחילול שבת לצורכי פיקוח נפש".
וייתכן שלכן גם היתה התנגדות החכמים לחסידים, שהחמירו בחילול שבת לצורך ספק פיקוח נפש בשבת.
תוקן על ידי - נישטאיך - 12/10/2004 11:43:03
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2004 11:39 |
|
| |
יתכן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2004 11:41 |
|
| |
יתכן שיתכן.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2004 19:35 |
|
| |
גו"ג,
בירושלמי תרומות, סוף פרק ח', מופיע הסיפור שציטטת בתוך שרשרת סיפורים, שיש בה גם כדי לעמת בין עמדות ר' יוחנן ור"ש בן לקיש ביחס לעניין ההסגרה: ריש לקיש מוצג כמי שיסכן עצמו בכדי להציל אחר, ועמדה זו מובאת כמשלימה/תואמת לעמדתו בעניין הסייגים להסגרה; ר' יוחנן מתיר הסגרה גם ללא הסייג של "חייב מיתה", ובסיפורים מוצג כמי שלא יתאמץ כדי להציל את עצמו, ועל אחת כמה וכמה אחרים.
עריכת הסיפורים שם, מדגישה עוד יותר את בעייתיות מעשהו של ריב"ל, והיא מציגה התנהלות מרתקת של חז"ל - ביקורת וסיוג ערכי ומוסרי של דברי ההלכה שלהם עצמם.
לגבי החסידים -
אני יודעת שקיימת עבודת דוקטורט בנושא החסידים הראשונים, מבחינה היסטורית ורעיונית, של ד"ר מנחם בן-שלום, מטעם אונ' תל אביב. עמדותיו (ככל הידוע לי) יוצאות דופן, גם בנושא זה.
תוקן על ידי - אמשלום - 12/10/2004 19:41:16
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2004 11:14 |
|
| |
לגם וגם
<"מאמר נוסף של ספראי על החסידים ניתן למצוא בספר המחקרים לזכרו של פרופ' מנחם שטרן, אלא שאיני זוכר את כותרת המאמר">
נוסף? ייתכן שהוא אחד משני המאמרים שהזכרתי, ושנאספו לתוך קובץ מאמריו.
|
|
|
|
|
