איבחון בגיל מוקדם -אפשרי או לא?

בימים אלו הגיע לידי ספר "עמק ברכה", מאת הגאון ר' דוד פרידמן מקארלין. מטרתו העיקרית של הספר, היתה להגן על גיסו ר' מיכל פינס, מהחרם שהוציא כנגדו המהרי"ל דיסקין. בחיבור זה, ישנו פרק מיוחד כנגד החרם שהטילו גדולי ירושלים על לימוד שפות זרות. ר' דוד קארלינר טוען כמה וכמה טענות כנגד החרם, ובפרט כנגד הנזק העלול להיגרם באיסור זה.
ברצוני להתמקד כאן בנקודה קטנה המופיעה בתוך דבריו, ולדעתי יישומה בפועל הוא מהדברים הקשים ביותר.
"הכלל צריך להתבונן בתלמידים, מהם אשר נצרך לחנכם שתהא הנהגתם לימוד התורה גפ"ת קבע ולימודי חולין ארעי, או איזו אומנות אחרות כפי תכונת המחונכים, ויש להיפך שצריך לחנכו לעשות מלאכתן קבע ותורתן עראי."
הצורך לאבחן בגיל צעיר את התלמידים, ולקבוע על פי אבחנה זו, תוכנית לימודים המותאמת לילד, נראית לי הכרחית. אולם בפועל זהו דבר קשה ביותר. אם ניקח לדוגמא, את החברה החרדית, והחברה הדתית לאומית. נדמה לי ששתיהן שגו, בכך שהעניקו לכולם חינוך שווה. ישנם נערים המתאימים ללימוד בישיבה קדושה, ללא תערובת לימודי חול. וישנם נערים הנדרשים ללימודים כלליים, הן מחמת הצורך בכך לעתידם, והן מחמת שאינם מתאימים ללימוד עיוני בכל שעות היום. גם בתוך לימודי הקודש, יש מי שמתאים יותר לעיון, ומי שמתאים יותר לבקיאות. מי שמתאים יותר ללימוד הלכתי, ומי שמתאים יותר ללימוד למדני. כיצד ניתן לערוך סינון כזה?

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.