לרבנו העורב,
כפי הבנתי הרפואות הללו אכן נחשבו על ידי חכמים כמרפאות. ידע זה היה לקוח מחכמי האומות או מחכמי הרפואה של ישראל (שגם הם רופאים ככל רופא אחר, וגם טועים ככל רופא אחר).
על כן אין תימה שהובאו בסוגיית 'מי שאחזו', שכן לשיטת חז"ל הם מרפאים ממש.
אולם כיום נראה לענ"ד (אמנם לא מידיעה, שכן אין לי ידיעות בזה, אלא מאינטואיציה כללית) שלא מהנו לן. ולאו דווקא מפני שנשתנו הטבעים אלא מפני שזו היתה טעות מדעית.
דומני שדברי רמח"ל שהבאתי מתייחסים לדברי הגמרא במקביל לפשט הרגיל שבהם. בהתאם לשיטתו הצעתי שהרפואות הללו נחשבו כמרפאות, אולם הן הובאו גם כדי ללמד לקח רוחני עיוני. לקח זה נותר לתמיד.
הסיבה שהובאו ב'מי שאחזו' היא מפני שנחשבו כמרפאות. אולם אין זה אומר שהובאו רק בשביל זה. הרי לא בכל סוגיא שנזקקים לדיון האם משהו ניתן לריפוי, נכנסים לפירוט של אופני הריפוי. ועל כך נאמר בעקבות רמח"ל שכאן שנו זאת מפני סודות שנגנזו בדברים אלו.
אמנם ייתכן שחלק מהרפואות, אלו שמשתמשות בקמיעות על דרך סוד, ואלו שקשורות לתורה, שם נראה שחז"ל לא ניזונו ממחקר מדעי, ועל כן נראה שדרכם צריכה להיות אמת. ואם כל זה כיום אינו פועל (ואינני יודע איך לבחון זאת, שהרי אינני יודע מה עניינו של קמיע כזה), הרי ייתכן שמה שזה אינו פועל הוא מפני נפילת האמונה, כדבריך הפנינים.
מיכי
 |
|
|
