סנגהא /תלמידה של בודהה - הודו. המאה החמישית לפני הספירה
עזבתי את ביתי ויצאתי
לדרך הלא בית
עזבתי את ילדיי את צאני
וכל מה שאהבתי
עזבתי את ההשתוקקות והשנאה
בורותי ממני הושלכה
משכתי החוצה את התשוקה
יחד עם שורשה
כעת אני דוממת וכבויה.
נשלח ב-17/10/2004 10:02
סאקולה/ המאה השישית לפני הספירה. היתה שייכת לקסטה הברהמינית. הודו.
כשחייתי בביתי שמעתי פעם מילים של נזיר מאז ראיתי נירונה ואת היקום הבלתי משתנה. אני האחת שעזבה בנים ובנות רכוש ותבואה גילחתי את שערי ויצאתי אל החוסר כל. מנוסה בדרך הישר תשוקה ושנאה הלכו ממני עם שגיוני והכרתי. אחרי שנחנכתי נזכרתי עוד קודם נולדתי מחדש ועיני השמיים שלי נעשו בהירות. יסודות הגוף והמחשבה שראיתי כמו אחרים נולדו וצפויים להרקב. ויתרתי על שגיון המחשבה ועכשיו אני כבויה וקרה.
נשלח ב-17/10/2004 10:10
נזירה בודהיסטית בלתי ידועה בין המאות 3-6 לפני הספירה (תשובה לסנגהא)
חלפו להם עשרים וחמש שנים מיום שנעשיתי נזירה אך עודני חסרת מנוחה, אין לי שלוות נפש אף לא לרגע אחד עם כל מחשבה על מין אני פושטת זרועותיי וזועקת כמו אשה בלתי שפויה, אחר כך אני נכנסת לכוכי ושומעת את דהאמה דינה מטיפה אודות החלופיות, אנייושבת בהתבוננות ויודעת שחייתי בעבר עיני השמים שלי מיטהרות, אני רואה אני רואה חיים אחרים בהווה ובעבר אני קוראת מחשבות אחרות בהווה ובעבר יסוד השמיעה גם הוא ניטהר, אני שומעת אני שומעת אני באמת שומעת.
נשלח ב-17/10/2004 10:13
משוררת הודית בלתי ידועה מהמאה הראשונה
האלוהים פיזר את עצמו בעולם
יופיו נכבש בתוך עיניי
קולו בתוך אזניי
לבו בלבי
דבריו בדיבורי.
נשלח ב-17/10/2004 11:50
סאפפו/ לסבוס המאה השביעית. יון.
איני יכולה לצפות
שאגע בשמים
עם שתי הזרועות.
נשלח ב-17/10/2004 17:15
כל עוד אכסוף
אכסוף אל העוד
נשלח ב-17/10/2004 23:31
מחברת אינה ידועה מהמאה ה13, צרפת.
אני נערה צעירה ושמחה דרכי
קלילה עדיין איני בת 17
שדי החלו רוטטים ותופחים
צפויה הייתי לפגוש אהבה, ולשמוע
את פעמונה הנחשק
אבל אני כלואה בכלא נורא
אלוהים יקלל את הנבל החוטא הנתעב
שהבאני הנה למנזר
איני יכולה לסבול חיי דת
אלי! אני כה צעירה
אלוהים יקלל את האיש
שאכף עלי להיות
לישוע לאשה.
נשלח ב-17/10/2004 23:51
שלושה קטעים של נזירות נכזבת,
פרשנו - הן אומרות, כדי לפנות מקום לדבר האמיתי .אבל שום דבר לא בא .
מה שהיה "הוא" הדבר האמיתי.
נשלח ב-17/10/2004 23:56
יצחק
זה בעיקר התשוקה להיפרד ממקום... כשבעצם אין לאן ללכת, וחייבים להתמודד במקום "ההוא" כדבריך.
נשלח ב-18/10/2004 11:33
מירביי/ המאה השש עשרה
הוא לקח את חרבו וביתר אותי
אני נכה אוזניי חרשות
אינני רואה
איש אינו יודע מדוע אני יושבת כאן לנצח
ומחכה.
הוא יכול לרפא אותי אם אינכם מאמינים לי
שאלו את הוודות העתיקות
מחוץ לחומות הגן מדוכדכת אני מצפה.
נשלח ב-18/10/2004 12:03
איקה,
ראשית שנית, מאין לקוחים הקטעים הללו?
שלישית, באופן שאינו לחלוטין מפתיע, מצאתי שיש לכל הקטעים קשר פרשני מעניין ביותר לפרשת לך-לך. האמנם?
נשלח ב-18/10/2004 12:19
אמשלום,
נלך מהקל לכבד, שמחה על שאלותייך.
הקטעים נאספו על ידי מורה/חבר/משורר. 'מיסטיקן נוסע' אנטרופולוג, שמפאת אואטינג לא אנקוב בשמו- עבודת נמלים מה שנקרא.
על שאלתך השניה לא אוכל לענות בהרחבה רק ארמוז שכל הקשר הוא בשיתוף שם/עניין ה'הליכה', אך שוב מהתותצאות אין מסיקים על הסיבות, וההליכות נעשו מסיבות שונות, ולכן אין שום קשר בין "הצו האלוהי השכלי הטהור" לבין הצו שבא מתוך מחשבת דמיון מתעתעת. ואם תרצי אפרט כשאשוב מפרנסתי, כנראה בשעות הערב..
נשלח ב-18/10/2004 13:10
מז'תומרת: "שמפאת אואטינג לא אנקוב בשמו- עבודת נמלים מה שנקרא".
נשלח ב-18/10/2004 16:14
תא חזי,
בשמו היא לא תנקוט, כי זה יהיה אאוטינג, ועבודתו (עבודת האיסוף) היא עבודת נמלים.
[הפעם אני מהצד המסביר ]
נשלח ב-18/10/2004 17:53
תודה אמשלום
על שהיצלת כבודי.
אני רצה אצה לחפש לך משהו ענתיק בסגנון יפני להקדיש לך.
נשלח ב-18/10/2004 20:31
לי צ'ינג צ'או / משוררת יפנית 'בורגנית' המאה ה12
רכסי השמים המעוננים מתנופפים נאחזים בערפל
נהר הכוכב זורם אלף הפלגות רוקדות
כמו בחלום נשמתי לבית האלוהים חוזרת
שומעת את קול השמים
שואלת בלהיטות לאן אני חוזרת
אני אומרת הדרך ארוכה היא והיום הוא בין ערביים
בכתיבת שירים מילים מחרידות נעלמות
תשעים אלף מיל של רוחות ציפור הפנג הענקית
ממריאה
הרוח אינה עוצרת
הסירה השבורה תגיע לשלושת ההרים הקדושים.
]
