|
|
| נשלח ב-19/10/2004 00:00 |
 |
| |
בדיוק כך, אקד..אופס, שלויימל'ה
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 00:03 |
|
| |
האם מרד הנעורים הוא אכן חוק טבע הקיים בכל התרבויות? דומני שבמדה רבה אנו נתונים תחת הרושם של משהו שבגלל כל מיני נסיבות היסטוריות התפתח בעולם המערבי בעשרות השנים האחרונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 00:17 |
|
| |
מייציץ,
מרד הנעורים אינו חוק טבע, אך לכל ילד נטיות ומזג נפש אחר, יש להורים לאפשר לילדם למרוד אם יבחר, או אם החיים הם שהובילו למצב זה, כך שגם תוך כדי המרד ישאר הקשר בין ההורים לילדם, וזה התפקיד העיקרי של ההורים כ'רופאי הנפש' של ילדם הם אלה שמכירים אותו טוב יותר מכל אדם אחר,ועליהם מוטלת האחריות להוציא/להכין את ילדם עצמאי ובריא בנפשו לחיים, ועדיף על כל 'רופא נפש' אחר יהיה מקצועי ככל שיהיה (בהנחה כמובן שהם מודעים לתורת נפש האדם כמובן)
לי ארבעה ילדים, שלושה מהם לא הרגישו צורך המרד, ודילגו על השלב הזה, הרביעי כן 'מרד' אך ברוך השם נשמר קשר הדוק ועם הרבה תמיכה אהבה וקירוב בשיתוף כל בני המשפחה - עבר המרד על הצד הטוב - והכל חזר על מקומו בשלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 00:27 |
|
| |
הוא חוק טבע, בפירוש.
אינני בקיא בפסיכולוגיה, אולם נראה שה'חפצא' של התבגרות הוא המרד. ההבדלים הם במינון.
פעם (בניקי הישן) הבאתי מדברי הפסיכולוג השוודי קרן איגן, על ארבעה שלבים בהתבגרות. אינני זוכר באיזה אשכול זה היה, חיפשתי במפתח ולא מצאתי בנתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 00:39 |
|
| |
הוא אינו חוק טבע, עובדה! ומשפט המפתח הוא " ההבדלים הם במינון" אם המינון נמוך רב הסיכויים שאם הילד זוכה בהורים 'נורמלים' שמודעים למצוקות נפש ילדם, ידעו לכוון אותו למצב שלא יהיה 'מרד' - אלא מצב נורמלי של אדם שלפעמים הוא עובר משברים גם בגיל מבוגר - כמו התופעה הנפוצה "משבר גיל הארבעים" זה גם חוק טבע?
לגבי רוב האוכלוסיה שאינה משמשת או מודעת לאחריות התפקיד המוטל עליהם - אני מסכימה שבהתאם לפרמטר זה זהו חוק טבע.
לכל דבר שאתה רוצה להשיג בחיים, אתה חייב ברשיון, תשאל את מואדיב הוא יספר לך, אבל לגדל ילדים אפילו נרקומן מכור שימכור את הילד שלו עבור מנת סם, גם הוא זכאי לזכות לילדים בלי שום הכשרה! זה לא פשוט להיות הורה במלוא מובן המילה!
תוקן על ידי - איקה - 19/10/2004 0:44:22
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 08:48 |
|
| |
איקה,
לא להאמין ולא על הכל אבל קבלי  .
גם אני מנסה לשמוע לעצה 'קבל האמת ממי שאמרה'.
בקשר להודעה שתחילת האשכול. החברה החרדית אינה מכירה בעובדה שלא כולם רוצים/מסוגלים ללמוד בישיבה. לגישה זו יש חסרונות ברורים אבל גם יתרונות ברורים, מי שגדל בחברה כזו מפנים את העובדה שיש סולם ערכים ברור, וגם מי שהוא שבבניק משלם מס מסוים לסולם הזה. בחינוך הבנות יש יותר אפשרויות אבל גם אותם מחנכים שהאידיאל היחיד הוא להנשא לבן תורה. האם הגישה הזו מצליחה זה נושא לדיון נוסף.
תוקן על ידי - אריק123 - 19/10/2004 8:57:39
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 09:09 |
|
| |
אריק,
מתי יבוא לידי ואקיימנא - ויחדש ה' ימינו כקדם.
שהרי פעם פעם פעם היו זמנים בו אפילו השווית אותי הקטנה לריש לקיש הגדול - כמובן על דרך הדמיון ולא ההשוואה, קטונתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 09:47 |
|
| |
אריק.
לא הבנתי מה כ"כ ברור בסולם ערכים כזה ששולח מאות אנשים לבזבז את הזמן שלהם במקום שיעשו משהו מועיל לעצמם ולחברה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 11:03 |
|
| |
זעיר_אנפין
כמי שיושב בתפר שבין הצבור החרדי לצבור הד"לי, וכמי שנתן לילדיו חינוך חרד"לי, אני מתלבט מה עדיף. יתכן ויש חינוך אופטימלי אולם אנחנו חיים בעולם של עיסקאות חבילה, ובהכרח יהיו כשלונות ונפלים בכל עיסקה והשאלה הקשה היא מהו המחיר ומהי התמורה. בחינוך החרדי יש מחיר של מאות ואולי אלפי אנשים שמבזבזים את זמנם ובחינוך הד"לי יש יותר דתל"שים. אוסיף שהיתרון הנוכחי של החינוך החרדי כלל אינו ברור שהוא מתמיד, כי היו שנים שהחינוך החרדי לא היה הצלחה מזהירה, למשל שנות הארבעים בארץ ובין מלחמות העולם באירופה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 11:46 |
|
| |
לחברים היקרים מגיבי האשכול
יישר כח וחן חן
אנסה לחדד דרך תמונה מסויימת של נוער מסויים - תמונה שבכלל לא מבטיחה להיות חפה מקונפליקטיביות - אבל מגרה לחשיבה.
בט' באב שלפני שנה וחצי כמעט נקלעתי להר גריזים בשומרון לתצפית על קבר יוסף. בעודי נמצא שם, החלו להגיע אוטובוסים שפרקו מתוכם (השעה 17:30 אחה"צ, חום יולי-אוגוסט, צום) עשרות בני נוער מילדי המתנחלים - תערובת נערים ונערות.
עמם ירדו מהאוטובוס שולחנות מתקפלים, כמה כיסאות ו... ספר תורה.
בשני מקומות נפרדים התארגנו הבנים והבנות לתפילת מנחה עם קריאה בתורה - כדת וכדין, בשטח ההררי מעל שכם.
בדיוק אז נדלקה במוחי השאלה: כל הנתונים מאפשרים להם דבר עבירה: התערובת בין המינים, הריחוק מהבית+התוספת של צום 'על הראש', היכולת לחפף בתפילה באין כל מבוגר לידם, והנה להשתאותי הכל זרם חלק, טבעי, ללא כל תחושה שמשהו מפליא קורה אצלם: אז הרהרתי בשאלה האם יש נוער חרדי! היינו, המניע לשאלה הגיע דרך המקום שהתמונה בהר גריזים שידרה - נתת עצמאות, קיבלת בגרות!!!
ברור שיש נופלים, נופלות ונפלים בדרך, אך אם ממילא משלמים מחיר - אלו בנפלים ואלו במבוגרים ילדותיים בעלי דחפים כמוסים שמבעבעים ואף פורצים לפורקנם כשיש משימה קדושה לאנ"ש - אז אם ממילא מפסידים משהו על חשבון יר"ש הצרופה, אז אולי בדרך איבדנו משהו מהותי מן הנורמאליות הנתה=בעת מן החיים???
ושאלתי את עצמי, מתי נוער חרדי מוצא את עצמו לבד, כמובן, בנים לבד! ובנות לבד! בלי כל מבוגר! כמו בטיולי תנועות הנוער ומחליט באופן עצמאי ובוגר ללכת בתלם
מ ב ח י ר ת ו ! ! !
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2004 11:57 |
|
| |
אבל חופש הוא מאד מפחיד !!
לא פעם דנו בזה האם דין תורה מאפשר חופש, או כפי שמשתמע מפשטות ההלכה הכל נעשה בכפיה, כגון מכין אותו עד שתצא נפשו.
אני מעריך שהחופש שתאחזי ציין נובע ממקורות שנקרא להם חוץ הלכתיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/10/2004 10:49 |
|
| |
אריק,
אולי נעמוד על ההבדלים שבין 'חופשי' ה'מפחיד', לבין 'בן חורין ה'משמח'?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2004 09:14 |
|
| |
אני יודע מה הילד חסר האחריות הזה מסוגל לעשות?
שיעשה מה שאומרים לו ושישתוק !!!
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2004 09:27 |
|
| |
אריק,
זה היה טוב הפעם!!
|
|
|
|
|
