ראיה מהקהילות יעקב לאמיתות התורה

נתקלתי בראיה מעניינת שהביא הקהילות יעקב (מובא בשמו בספר "הליכות והנהגות") לאמיתות התורה ומבוססת, כאילו כניגוד לביקורת המקרא, על התבוננות בסיגנון הכתיבה של התורה עצמה ובדברים שחוזרים ונשנים בה.

את ההוכחה הוא אמר לבחור שעלו בו ספיקות בדת:
"יש ראיה מוכחת מהתורה שלא בשר ודם כתב אותה, כי בפרשת נשא מסופר על ההקרבה של י"ב הנשיאים:"ביום הראשון הקריב וכו'", "ביום שתי עשר וכו'". התורה חוזרת על עצמה י"ב פעם אותו הדבר בדיוק ואם זה היה אדם שכתב את זה, תאמר לי אתה - איזה אדם היה כותב שתים עשר פעמים אותו דבר בדיוק ? דהיה יכול לכתוב רק השמות מי הקריב כל יום, דהרי הקריבו כל יום אותו הדבר.

מצו"נ

מה, הקה"י לא ניתן בסיני?

תמהני על הזלזול.
הרי פשוט שאין כונתו לראיה במובן המדעי (והרי זה יכול להיות גם הפוך על הפוך). א"כ זה רעיון נאה המצטרף, למשל, להזכרת מעשים שליליים של גדולי האומה בתנ"ך שבנקל ניתן היה להשמיטם, ומתוך שלא הושמטו אנו באים לכלל הכרה כמה תורתנו תורת חיים היא.

מי מזלזל? אוי למזלזלים!

שלמה, כמובן אתה צודק. דברי הקה"י מבוססים היטב במסורת היהודית. הטעות היא לענ"ד שהם הוצאו מהקשרם, והפכו להיות "ראי' מדעית" כביכול. חוץ מזה, העובדה שזו תורת חיים אינה מוכיחה בעליל שכולה מן השמים.

אם זכרוני אינו מטעה אותי זו דווקא אחת הראיות של ביקורת המקרא, שיש מקומות עם חזרות מרובות על אותו דבר ושכן נמצא גם בתעודות קדומות.
ולגופו של ענין, אם צודק הקה"י א"כ אין מקום למדרש שדורש את הקרבנות של כל נשיא בנפרד, כי אדרבא כולם צריכים להיות אותו דבר בדיוק.

סליחה אם אני הקטן אכניס ראשי בין ההרים, אך לענ"ד, בעל הקה"י התכוון קצת יותר לעומק, שאילו אדם היה כותב זאת, לא היה כותב בנוסח זה, כיון שהיה יודע שניסוח מעין זה לא *יתקבל* כתורה אלוקית בקרב הציבור (עם קשה עורך שמטילים ספיקות בכל דבר).

זאת ועוד: העובדה שאכן כלל ישראל קיבל ואימץ וקידש נוסח מיותר וטרחני זה, כטקסט אלוקי, היא המעידה שאכן לעם קשה-עורף זה היתה סיבה רצינית להאמין שהטסקט מקודש, ולא - לא היו מקבלים טקסט מוזר שכזה, שאין בו היגיון ספרותי.

ואתה מצו"נ, תמהני איך לא נזהרת בגחלתן, וגם אם יש פירכה לדברי חכם, (או שאמר כן רק כדי לשכנע את אותו בחור והרגיש שזו תהיה הדרך לשכנעו), הנה דבריך הם בחשש ליצנות וביזוי תורת ת"ח מופלג וירא אלוקים.

מוציא לאור

לא הבנתי את כוונתך. אתה טוען שאילו היה אדם כותב את התורה, ורוצה להעבירה כתורה אלוקית, הוא לא היה כותב אותה בצורה טרחנית. היות וכך היא לא תתקבל על הציבור.
והנה למרבית הפלא, דווקא הכתיבה הטרחנית היא ה"הוכחה" להיות התורה "אלוקית". וא"כ אולי אותו כותב אלמוני {רח"ל], חשב גם הוא על ה"הוכחה" הנפלאה של הסטייפלר, ולכן כתב בצורה כזו.
הבאת הוכחות, אותות ומופתים, שאינם עומדים במבחן פשוט, גורמים את ההיפך. שכן האדם שואל: מדוע לא הביאו לי את ההוכחות הטובות יותר?


אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בן ציון
ועוד - עצם הצורך להוכיח הוא בעייתי במובנים רבים. אני חושבת, שאמונה אינה עניין להוכחה מדעית או אחרת. אם יש לדברים הוכחה, אז הם הופכים לידע ואין צורך באמונה.
באופן אישי, כל הדיון בהוכחות וראיות לקיומו של א-להים או לכתיבתו את התורה נראים לי משונים, ובמובן מסוים מדדים שנות דור אחרי המחשבה האנושית המתפתחת.

אם החזרה ה'טרחנית' היא ההוכחה לאמתות התורה (כמו שיש טוענים שאי ההגיון של המצוות הוא ההוכחה למקורם הא-להי), א"כ כיצד דורשים תלי תלים של דרשות על כל אות ואות?

אתה מכיר תלי תלים של דרשות על כל אות ואות בקרבנות הנשיאים?

דווקא במדרש רבה דורשים על כל אות ואות בפרשת הנשיאים. הרעיון המרכזי שם הוא שאכן אין שום חזרה לשווא בפרטים, אלא לכל חזרה יש משמעות דרשנית, עיין שם.

אתה בטוח שמדובר במדרש רבה? הצצתי בפרויקט השו"ת, עלעלתי קלות בבמדבר רבה ולא מצאתי.

ב"צ כהנא הנכבד,
אכן לא הבנת אותי

אנא תקרא שוב את דבריי, ותראה שלא נפלתי בפח הזה שאתה מנסה להפילני בו.

אני מניח, בהיגיון סביר, שעם ישראל הוא עם קשה עורף לדורותיו, וכי העם לא קיבל טקסטים וקידש אותם כלאחר יד, ובניגוד לחוקרים שונים אינני סבור שהעם היה פרימיטיבי עד כדי שהולך שולל בידי כהנים אינטרסנטיים וכו'.

אשר על כן אני מניח שיש משקל מאחרי הטקסטים המקודשים, ועאכו"כ כאשר מדובר בטקסטים משמימים מבחינה ספרותית, ושבכ"ז נתקדשו ע"י העם קשה-העורף והחשדן.

את דבריו של בעל הקה"י זצ"ל מכירני כבר משכבר הימים, וכבר חשבתי על דבריו כמה פעמים, וזו עניות דעתי בענין.

(תוקן עקב שגיאת כתיב)

תוקן על ידי - מוציא_לאור - 19/10/2004 15:35:22