|
|
| נשלח ב-20/10/2004 16:34 |
 |
| |
הטענה כפי שהובאה בשם הסטייפלער נראית לא סבירה, כפי שכבר ציינו כאן.
אמנם יתכן שהתכוון למשהו אחר, מעין מה שכתב מוציא לאור. לאמור: העובדה שטקסט כזה, החוזר על עצמו כה הרבה פעמים, עדיין הועתק מדור לדור, מראה שהתייחסו אליו ביראת קודש. שאם לא כן, מדוע לא הושמט?
זה לא מוכיח שהטקסט ניתן משמים. אבל זה מראה שכך התייחסו אליו.
יש גם לזכור שכתיבה היתה פעולה מאומצת בהרבה כאשר החומרים הם קנה, דיו שמכינים לבד ועור שעולה ביוקר.
***
כשלעצמי, תמיד תהיתי מדוע התורה מעתיקה את סיפור קרבנות הנשיאים פעמים כה רבות. אולי כבר דנו בכך בפורום?
השערתי האישית היא שזה בא ללמד עד כמה צריך לטרוח כדי לא לגרום קנאה וצער לבני אדם. כיון שכל הנשיאים הביאו אותו דבר, אי אפשר היה לדלג על הקרבנות של חלקם כי אז היתה מתעוררת השאלה: מדוע הוא נכתב ואני לא.
כמדומה לי שאף משם ר' גדליה שמעתי כן.
כמובן, הסבר כזה יתכן רק אם יש עדיין כאלו שיקנאו, כגון הנשיאים או צאצאיהם המיידיים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2004 21:53 |
|
| |
ה"הוכחה" של הסטייפלר, הזכירה לי "הוכחות" נוספות.
בתורה הקדושה מצינו כמה וכמה הבטחות ספציפיות, על מצוות מסוימות. כמו "ולא יחמוד איש את ארצך", על מצוות עליה לרגל. "וציוויתי את ברכתי בשנה השישית", על שמירת מצוות שמיטה. "למען ייטב לך והארכת ימים", על מצוות שילוח הקן, ועל כיבוד אב ואם. וכן בנביא, "ובחנוני נא בזאת וכו' אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים וכו'", על מצוות המעשר.
הטענה היא, שבן אנוש לא יסכן את עצמו בהתחייבויות כה ברורות. היות ובמידה והם יתבדו, יאבד האימון של החיבור.
על פניה, נראית לי הוכחה כזו הגיונית. אולם דא עקא, שבעינינו אנו רואים, אנשים המבטיחים הבטחות חד משמעיות, ועל אף שדבריהם פעמים רבות אינם מתקיימים. ולא עוד אלא שהאנשים מוסיפים לנהור אליהם, ולקבל מהם הבטחות חדשות.
תמיד נמצאים תירוצים שונים, על אי קיום ההבטחה. "החטא גרם", "הזמן היה מסוגל ולא זכינו" "בכך התכפרו ייסורים אחרים" וכו'. גם על ההבטחות המפורשות בתורה, כמו אריכות ימים על שילוח הקן, אמרו בגמ' דקאי על עוה"ב. גם על עשירות הבאה על מעשר, כתבו בספרים, שאם אינו זוכה, ידע שבגלל עוונותיו נענש. הגר"א דחה את האומרים שסנדקאות מביאה לעשירות, בכך שאיננו רואים כך בעינינו. ועדיין האמונה הרווחת, היא שסנדקאות מביאה לעשירות.
מה באמת פשר התופעה? בפרט לאור העובדה שהזכיר המוציא לאור שאנו עם קשה עורף!
בנוגע להוכחה של מוציא לאור, שעם קשה עורף לא יקבל ספר כאלוקי כשהדבר איננו מוכח בהחלטיות.
גם כאן, הטענה מסתברת מצד עצמה. אולם מדוע א"כ התקבלה העובדה שאת הזוהר חיבר רשב"י ללא הוכחות מספקות, ואף קושיות כבדות משקל? איך התקבל הירושלמי על קדשים, כמעט על ידי כל גדולי ישראל, מלבד ה"אמרי אמת"? איך קיבלו רוב חכמי ישראל, את עובדת היותו של שבתי צבי משיח? כנראה שאין די בקושיה זו להוות הוכחה.
אמשלום
את טוענת שאמונה פירושה ללא הוכחות. שכן עם הוכחות זוהי ידיעה. עדיין אין פירושו של דבר, שאין צורך בסיבות חד משמעיות להאמין. אני מאמין לחברי הקרוב שמספר לי את שראה. אני מחוייב בסיבות להאמין, כמו הכרת נאמנותו, הסתברות וכדו'. אם אין לי בסיס מוצק להאמין לו אינני אלא פתי. גם למעמד הר סיני אני מאמין למעידים, רק מפני שיש סיבות חזקות להאמין לעדותם.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2004 21:56 |
|
| |
בן ציון,
סיבות טובות להאמין (בא-להים, בתורה וכו'), אינן בהכרח קשורות בהוכחות או ראיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2004 23:06 |
|
| |
גו"ג,
לענ"ד הקושיא שלך לוקה במישור המתודולוגי. אתה מניח שאם מילה כלשהי נדרשת במדרש אז אין כאן חזרה וטרחנות. ולא היא. פשט לחוד ודרש לחוד.
מייציץ,
קבל נזיפה (כיהודה ועוד לקרא למו"ל).
אמשלום,
דברייך על הניגוד (או חוסר הקשר) בין אמונה לידיעה, וגם המחשבה המודרנית שכולם מדדים אחריה, לענ"ד מדדים מאד אחרי המדדים אחריהם.
מדוע את חושבת שמישהו יאמין שתורה מסיני, שזו קביעה עובדתית, וזה לא קשור לידיעה? וכידוע, על כל הוכחה יש מקום להתווכח, ולכן האמירה הנאיבית כאילו אם היתה הוכחה לא נותר מקום לבחירה אין לה על מה שתסמוך. הבחירה היא האם לעשות את הדבר הנכון או להתעלם כמו המחשבה המודרנית המדדה/מדודה שנות דור לאחור.
בנציון,
את הקושיא שלך הקשה העילוי ממיצ'ט על המיגו. הרי יש כאן מיגו, ואתה טוען שהמיגו הזה (וכך מאותה סברא גם כל השאר) אינו ראיה אלא כוח טענה בלבד.
והנה המייצ'עטר הנ"ל תי' שאם נאמר שאין מיגו אז שוב נוצר מיגו וחוזר חלילה. אם כן, הוי כמו ספק. וכידוע מיגו להוציא לא אמרינן, ולכן תמיד מדובר במיגו להחזיק. אולם להחזיק סגי בספק, ולכן יש במיגו ראיה מספקת להחזיק ממון.
ולסיום הפלפול אוסיף שהוא הדין הכא. אם התורה מוחזקת להיות אמת עוד לפני ההוכחות, אז סגי בספק כדי להשאיר את המוחזקות שלה. וטענתך איהנ יוצרת אלא ספק, וכמייצ'עטר הנ"ל. לא עצרתי כדי לחשוב הם זה פלפול או אמיתי. וכמו שכתב נשוא האשכול זצ"ל בכמה מקומות: "קודשא בריך הוא חדי בפלפולא דאורייתא".
מיכי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2004 23:10 |
|
| |
נזוף ומושפל הנני להוסיף לשולי האשכול ווארט מהחידושי הרי"ם על פרשת הנשיאים. רש"י בפי' שם מביא רמזים על הקורבנות דווקא בנשיא השלישי (? אין החומש לפני) וקשה, הרי אותם רמזים היה אפשר להביא לגבי הנשיא הראשון. אלא רש"י בא ללמדנו שלא נחשוב שכל אחד מהם פשוט חיקה את חבירו , אלא שלכל אחד היו טעמים משלו למה להביא דווקא אותם קורבנות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2004 23:16 |
|
| |
והנה היצור הלא אנושי שחזר על פרשת הנשיאים 12 פעמים:
For I= 0 ; I<12 I++
Printf(%s, ParshatHanesiim);
.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 01:55 |
|
| |
מצו"נ,
מהיכי תיתי שרש"י כתב זאת על הנשיא השלישי? רק מפני שזה נדפס שם?
פרשת הנשיאים היא מקרה מבחן לדינים נוספים. זכורני שהיו מזהירים את הבעל-קורא שיקרא את כל הפסוקים החוזרים מתוך מקומם דוקא, לא בעל פה מתוך שגרה, ולא מתוך נשיא אחר בטעות.
ואני שואל מדוע, אם הוא קורא מתוך הכתב את הדברים הראויים להקרא עכשיו, מאי גרע? מהי בדיוק הגדרת השונות ההלכתית, של פסוקים זהים לחלוטין?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 07:57 |
|
| |
מציץ,
כאחד שבא מהמקצוע, אני נותן לך  למרות שגיאות הסינטקס.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 08:00 |
|
| |
מיכי,
לצערי (שוב) לא ממש הבנתי אותך, אבל, לעומת זאת, אני מוכנה להסביר את עצמי...
אני חושבת שתמיד יש בידינו זכות הבחירה, והיא תמיד בין להאמין או לא להאמין, גם כאשר כל ההוכחות האפשריות מושמות בפנינו. גם בשל כך, אני מאמינה [!] שאין לאמונה שום קשר לראיות או הוכחות, והדיונים על נושאים כגון אלה, מזכירים לי נאומי החזרה בתשובה מסוג שעובר לי ליד האוזן.
בן ציון,
לגבי עניין הידיעה, נראה לי שיש משהו במצב הנפשי של "ידיעה" ששונה במשהו מ"אמונה" (אבל בהחלט ייתכן שזה עניין אישי לגמרי, וההגדרות האלה נכונות רק אצלי) - אמונה הוא משהו שיש לעבד אותו כל הזמן ולהתמודד עימו, ולבחון אותו ולבדוק את קיומו ולאתגר אותו. בידיעה יש משהו קצת מוחלט ויציב ובלתי מעורער (אם כי אני מניחה שאנשי מדע, דוקא יחלקו עלי כאן). זה בעיקר עניין סמנטי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 08:04 |
|
| |
אמאשלום,
כיצד תעבירי לילדיך מדוע ובמה להאמין?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 09:29 |
|
| |
אמשלום,
ה'אמונה' בבלתי ניתן ל'השגה' היא בלתי אפשרית, אפשר רק להתגבר ולהשתדל ולהאמין
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 10:36 |
|
| |
אריק
אם אי אפשר לכתוב שתי שורות קוד ללא שגיאות סינטקס, אני מתחיל להרהר שמא באמת יש משהו על אנושי בהעתקה מדוייקת 12פעמים לפני שהיה אפשר לעשות העתק הדבק.
שלוימלע
אם אין ראיה מרש"י עצמו, יש לפחות ראיה ממי שהדפיס את רש"י.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 10:45 |
|
| |
רש"י מפרש את הפרשה בנשיא הראשון ומוסיף רמזים בנשיא השני.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 20:28 |
|
| |
מיימוני, תודה על העזרה. אכן זה בדיוק מה שהתכוונתי. עם קשה עורף לא יעתיק חומר כזה מבלי יחס מאד מאד מקודש.
לגופה של שאלה, מדוע נכפלו קרבנות הנשיאים, דומני שאין די בתשובתו של ר' גדליה זצ"ל. משום שהתורה יכלה לכתוב, כי הנשיאים הקריבו כ"א יום אחרי יום את קרבן הנשיא, ולאחמ"כ לפרט כי קרבן הנשיא היה כו"כ, וממילא סרה הקנאה.
ואם אנו מניחים שהתורה ניתנה משמים, בוודאי אין מניעה ליצור סגנון ספרותי מעין זה.
כשלעצמי חשבתי כמה פעמים, שאולי זה גופא רצתה התורה לומר לנו, ברוח רעיונו של הסטייפלר זצ"ל: החזרה פעם אחר פעם מוכיחה את חשיבות הדבר, כי רק האלוקים יכול להורות לחזור על אותו טקסט משמים פעם אחר פעם, מבלי שהדבר יהיה מובן, ורצונו יתבצע, חוקה חקקתי וכו'.
בדרך דומה, דומני, מבאר הרמב"ם את ההקפדות השונות בקרבנות, הקפדות שמשתנות מקרבן לקרבן בדרך זריקת הדם, דברים שקשים עליו את ההבנה, וכמדומני שהרמב"ם הוא שמבאר שהדבר - גם אם אין בו טעם כלל - נותן יחס של חשיבות לענין.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 20:43 |
|
| |
מוציא לאור,
הנסיון שלך להפוך את הלא הגיוני, להוכחה למקור הא-להי של הטקסט הוא היפוך היוצרות.
כיון שיש בתורה דברים שנראים לנו לא הגיוניים, והדבר מקשה עלינו ועל חיינו ואמונתנו, אנו הופכים את הקושי להוכחה.
אם התורה הייתה הגיונית, אז סימן הוא שהיא אינה א-להית, כביכול.
אני מאמין אך ורק בגלל שזה אבסורד?
|
|
|
|
|
