ראיה מהקהילות יעקב לאמיתות התורה

שמוליק ג'

אם אסכם את המסקנה המעשית מן הניתוח שלך, אזי אתה בעצם שואל היכן מצאנו במקרא הזדמנות לחזרה, כמו בפרשת הנשיאים, ושהמקרא עקף אותה על ידי שימוש בלולאה או באמצעי קיצור אחר.

ובכן, אין לי תשובה מיידית על כך. אך האם אתה סבור שמחבר ספר, גם בתקופה העתיקה, שהיה נאלץ לתאר משהו שחזר על עצמו, לא היה יודע לתמצת זאת בקיצור - גם בלי למצוא לכך ראיות טקסטואליות?

הבקשה לחפש בטקסט אחרי מקומות דומים היא ראויה ומוצדקת, כמו כל הניתוח המזהיר שלך, אבל בנקודה זו דומני שאיננו זקוקים לראיות נוספות.

שמא מוטב לשאול: איזו רמה של תיחכום, מודעות, יכולת ביטוי ויכולת כתיבה צריכים להתקיים כדי שאדם ייצור "לולאה" של תיאור?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני,

החיפוש אחר מקור העושה שימוש בקיצורים ("לולאות") ואיננו מאריך וחוזר על עצמו נועד לפתור שתי תהיות:

א. האם דרכה של התורה להשתמש ולהתנסח ב"קיצורי דרכים" שכאלה?
ב. האם מבחינת התפתחות השפה (שהרי התורה נכתבה על מנת שתובן לקוראיה בזמן נתינתה) היה קיים מושג החזרה המקוצרת בשפה המדוברת כך שהיה ניתן להשתמש בתחליפי קיצור אלו?

רק אם שתי התשובות לשאלות אלו הינן חיוביות - הרי אכן יש מקום לשאלה (ולהוכחה/מדרשים הנגררים ממנה) מדוע פרשיית קורבנות הנשיאים נכתבה בצורה ה"בלתי יעילה" הזו.

עד כה לא קיבלתי תשובה או מראה מקום רלוונטי שיכריע בשאלות אלו.

זה נכון שמבחינה הגיונית וטבעית ניתן לחשוב שהתשובה לשאלה השניה היא ברורה ופשוטה - "פשוט שכותב טקסט כל כך עמוק וכל כך מורכב יידע גם יידע לממש כלי כל כך פשוט", אבל התשובה זו באה מנקודת מבטו של אדם שכבר "חושב" בצורה זו.

רעיון החזרה הוא מרכזי מאוד בטקס דתי וגם בטקסט הדתי. הרי בתפילה אנו אומרים לא מעט דברים ג"פ, או אפילו במוצאי יום כיפור ובתפילת יום כיפור קטן ז"פ. הייתי מרחיב את ההצעה של שמוליק ואומר שייתכן שרעיון החזרה היה קיים, אבל ייתכן שהוא לא היה רצוי בהקשר לטקסט דתי.

עלה בדעתי לסרוק את כל התנ"ך ולמצוא כמה דוגמאות שכרגע זכורני אותן במעורפל, של מקרים שבהם הטקסט נעשה בקיצור ובתמציתיות בנוסח שהצעתי לעיל.
אבל הלא אין טעם. מי שלא מעוניין בחשיבה מסוג זה, תמיד יוכל לטעון שפרק זה נכתב ע"י מי שלא הכיר את שיטת הכתיבה הזו, או יטען שפרק זה לא עבר שיכתוב, או יטען שהכותב השתמש בכוונה בשיטת כתיבה זו כדי להראות אותנטיות.

וכבר כתבתי לעיל, שעיקר הראיה לענ"ד אינה מהימצאות טקסט זה, אלא מהיותו מאומץ בקידוש מופלג ע"י עם שלם, קשה עורף, דורות ע"ג דורות בחרדת קודש, מה שמגביר את האמון בו, להבדיל מטקסט נעים לעין.

הסטייפלער לא ממש ידע הוכחות לאמיתות התורה והמצוות. הוא מעודו לא עסק בזה באופן מסודר, וגם ככל הנראה לא היה פתוח לחשוב על כך אמיתית.