פסוקים בתנ"ך שפירושם השתבש במהלך הדורות

פסוקים בתנ"ך שפירושם השתבש במהלך הדורות



זוהי תופעה מעניינת מאוד, ישנם פסוקים רבים בתנ"ך שרוב האנשים לא יודעים כלל מהו פירושם האמיתי. כולנו מורגלים לייחס לאותם פסוקים פרשנות מסוימת, אבל לאמתו של דבר פירוש זה הוא משובש לחלוטין.

הנה כמה דוגמאות לכך:

1. "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"

ייתכן וזה בעקבות השיר המפורסם, אבל משום מה כולנו רגילים לחשוב שפירוש הפסוק הוא שהאדם נמשל לעץ השדה. זהו אמנם רעיון מעניין מאוד, ובוודאי יש מקום להשוות בין השניים, ברם אין זה כלל הפירוש הפשוט של הפסוק.

בתורה נאמר:

כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן--כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. (דברים כ,יט)

הפסוק אומר למעשה את ההפך הגמור, התורה אוסרת עלינו להשחית עצי פרי כאשר אנחנו נמצאים במצור על עיר, והטעם שהתורה נותנת לכך הוא שהעץ אינו אדם, וכך שואלת התורה: "וכי האדם הוא עץ השדה, שמותר לך להשחית אותו ?!".

2. "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ"

כולנו רגילים לחשוב שפירוש הפסוק הוא שעל האדם לראות באופן מוחשי את מוריו ורבותיו. כך גם נוהגים רבים לתלות בבתיהם דיוקנאות של רבנים חשובים ועליהם כתוב הפסוק הנ"ל. אינני רוצה להיכנס כאן לשאלה ההלכתית של מנהג תמוה זה (ראו למשל את דברי החיד"א בהלכות עבודה זרה), אולם חשוב לשים לב לכך שאין זה כלל פשט הפסוק. הפסוק בישעיהו לא מדבר כלל על מורים רבים אלא על מורה יחיד, יתר על כן, הוא לא מדבר כלל על מורה בשר ודם, אלא על הקב"ה בכבודו ובעצמו. וכך הוא הפסוק המלא:

וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר, וּמַיִם לָחַץ; וְלֹא-יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ. (ישעיהו ל,כ)

כאמור, הפסוק לא מדבר כלל על מורים בשר ודם, אלא על ה'. הנביא אומר שלעתיד לבוא הקב"ה לא יהיה נסתר מהאדם - וְלֹא-יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ – אלא הוא יהיה נגלה לעיני כל " וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת-מוֹרֶיךָ".

אמנם מן הראוי לציין שיש מקור לפרשנות העממית בתלמוד (עירובין יג ע"ב), אולם כדברי האבן עזרא "הדרוש ידרש, והפשט יפשט", ואין אנו עוסקים כאן אלא בפשוטו של מקרא.


3. "מוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה"

אנשים רגילים לצטט פסוק זה כדי לציין את עליונותו של האדם על הבהמה. כאן אגב ראוי לציין שהמילה "מותר" מנוקדת בחולם ולא בשורוק כפי שרבים טועים, ופירוש הפסוק הוא שלאדם יש יתרון על הבהמה.

על כל פנים, לאמתו של דבר אין כזה פסוק כלל בתנ"ך, שהרי בתנ"ך נאמר:

כִּי מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם--כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה, וְרוּחַ אֶחָד לַכֹּל; וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן, כִּי הַכֹּל הָבֶל. (קהלת ג,יט)

כלומר למעשה קהלת אומר את ההפך הגמור, מותר האדם מן הבהמה אין, כלומר אין שום יתרון לאדם על הבהמה.

4. הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא-יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. (חבקוק ב,ד)

כל פרשנות מיותרת.

*

חברי הפורום מוזמנים להצטרף ולציין עוד פסוקים שפירושם השתבש בפי כל.

צ'אוטנג,
לגבי "ארמי אֹבד אבי", כוונת הפשט היא כנראה דוקא לאברהם, שהגיע מארם והיה "אובד", כלומר חסר נחלה - "הומלס" (בניגוד שמדגיש את היותו של מביא הביכורים בעל נחלה וחלק מעם ישראל). הפירוש המייחס את הדברים ליעקב, נסמך בעיקר על ההמשך "וירד מצרימה", אבל: א) גם אברהם ירד מצרימה. ב) ייתכן שיש שם דילוג על שני דורות, ואין הדברים נאמרים אלא בקיצור ולא כספר היסטוריה.



תוקן על ידי - אמשלום - 24/10/2004 6:17:07

והנה ציטוט אהוב במיוחד, מסוגיה אהובה במיוחד בחוגים מסויימים: "אחרי רבים להטות".
והפסוק עצמו, דוקא אומר את ההפך: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" [שמות כג - 1].


[לזכות המצטטים יש לומר, כי חז"ל עצמם ציטטו את הפסוק בחציו ובעצם הפכו את משמעותו, ובכך יש דוגמא מעשית לטענתם באותה סוגיה (תנורו של עכנאי - בבלי ב"מ נט ע"ב)]

עת לעשות ל(השם) הפרו תורתך

באפן כללי, מאוד מקובל אצל חז"ל לעקור פסוק מהקשרו ופשוטו.
אז למעשה, השיבושים הנ"ל הם פשוט ממשיכי דרך המסורתית המקובלת.

קעלעמר

לעניין "סגולה", זה אכן לקוח מהשפה האכדית או האוגריתית (sagulu), אבל אין זה שיבוש כלל, שהרי משמעותה הוא אכן ווסאל שעולה לדרגה גבוהה מאוד, מעין "חניך תורן", ולכן פשט הפסוק "בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" הוא אכן נכון. אגב, כל המבנה של ספר דברים ובעיקר נאומי הברית שבהם מופיע פסוק זה דומים מאוד בנוסח שלהם לחוזי ווסאלים מהמזרח הקדום.

הערה כללית: (לכישרית ולכל מי שציין את העובדה)

מן המפורסמות שחז"ל נהגו לדרוש דרשות, אבל הם עצמם גם לימדו ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו". אינני נכנס כאן לסוגיה של פסוקים הלכתיים, לדוגמה מה הפשט בפסוק "עין תחת עין", על נושא זה כבר דנּו בפורום. הנושא לדיון הוא פסוקים שגם אם נדרשו עליהם דרשות שונות, עדיין אין מי שחולק על כך שהפשט שלהם הוא אחר, ואילו בציבור רווח דווקא הפירוש הלא נכון. כך לדוגמה לגבי הפסוק "קול קורא במדבר" ברור שהפשט הוא "קול קורא: במדבר פנו דרך", ולא כפי שרגילים לחשוב.

תוקן על ידי - רב_צעיר - 24/10/2004 8:56:11