פסוקים בתנ"ך שפירושם השתבש במהלך הדורות

קעלעמר,
אילו היתה החלוקה הנכונה "קול קורא במדבר: פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לא-להינו", אזי המלה "בערבה" מיותרת; ממ"נ, אם היא מלה נרדפת ל-"מדבר" אזי אין בה צורך שכן הקול ממילא קורא במדבר וממילא מתיחס למדבר, ואם אינה מלה נרדפת כי אז מדוע הקול הקורא במדבר יתיחס ליישור מסילה בערבה דווקא?

גם וגם
מצטער לא הבנתי.
ולדידך?

וכך הוא פירושו:
קול קורא במדבר: פנו דרך ה' [במדבר] ישרו [גם] בערבה מסילה לאלוהינו.

קול קורא [במדבר]. א"ר [לוי] למה במדבר, אלא בנוהג שבעולם מי שהיה בידו מרגלית ואיבדה, היכן הוא מבקשה לא במקום שאיבדה, כך הקב"ה איבד את ישראל במדבר'

אגדת בראשית (בובר) פרק סח







הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

עצת אחיתופל.

במקור זה אחלה עצה שהיה צריך קצת תיחכום וקצת סיעתה דשמיא כדי שאבשלום לא יקשיב לה אלא לעצה הרעה של נציג דוד. איך זה התהפך קשה להבין.

לפלגות ראובן
הרב בנגיס עוד קרא לספרו כך, וכידוע יש בהם רבים חקרי לב בלשון שלילה

"רואה צל הרים כהרים"

המשמעות בזמננו - אדם חששן שמפחיד את עצמו ללא צורך.

אבל במקור נאמר: אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים (שופטים ט לו), והדברים הללו כוונו דווקא כהטעיה - בסיפור התנ"כי באמת היו אנשים, והפחד דווקא היה מוצדק.

רב? צעיר,

בפרשת השבוע עסקינן,

ארמי אובד אבי וירד מצרימה,
כי ארמי ביקש לאבד אבי ולא ארמי עובד לאבי.

אז, כלך להוסיף דעת, ונקווה שציערותך תאבד במהרה.

אני לא מבין את כל האשכול הזה.

מה אתם רוצים לספר שחז"ל ופרשנים אחרים דרשו ופירשו פסוקים. שלא לפי הפשט.

מה חדש בזה.

כל דף בגמרא מלא בזה כל ספרי המדרשים מלאים בזה. וכל ספרי הפרשנות וה"ווארטים" לאורך כל הדורות מלאים בזה.

לדעתי כשרואים שבסוגיא מסויימת חכמים הכניסו ציטוטים אך באופן עקבי בחרו לצטט דווקא ממקום בו המסקנה הפוכה (למרות שיכלו למצוא מקורות פשוטים יותר המגבים אותם) צריך לנסות להבין האם יש בזה עניין המרמז על הבנה שונה של הסוגיא.
לאור זה שווה במיוחד ללמוד את תנורו של עכנאי (כן, שוב פעם)
גם "אחרי רבים להטות" שמוזכר שם וגם לא בשמיים היא.
במקום "לא בשמיים היא" - אלוהים והמצוות קרובים אלינו ואנו יכולים לעשותם
"לא בשמיים היא" - המצוות לא שייכות לאלוהים אלא לנו.

מכובדי,
ברשותכם, התגובה הנה להודעה הראשונה באשכול.
כי האדם עץ השדה....?
אנו רגילים לקרא תרגומו של אונקלוס
שם כתוב ההיפך
כי האדם לא! עץ השדה
הפשט? או היפוכו?

בתודה ובהערכה רבה
אלה

צדיק, כתמר יפרח.
ובגמרא, תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר.

אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין.
ובמודעות אבל, אבד חסיד מן הארץ.

בעל חוב= זה מישהו שחייבים לו, והוא מחזיק בחוב. ולא מי שחייב.

וכבר שאלתי מזמן. מה מקור המושג   פשיטת רגל. לא היכן זה מופיע בגמרא. אלא מה המקור לזה למה אדם שיורד מנכסיו וטוען שאין לו כסף, קבעו עליו שהוא פושט רגל?
עתה שיש כמה כוחות חדשים צעירים ורעננים כאן, אולי נזכה לעדנה ולתשובה.

_________________

מודה ועוזב

ירוחם

הרי לך מכוחו הרענן של גדול המפרשים, רש"י בכתובות דף קח ב:
הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל. לשון בזיון הוא ואמר נואש שאינו חש לדבריו, טול טיט שעל גבי רגלי. ואני שמעתי אותי (ברגל , מהר"ב רנשבורג) על עץ ואין לי מה ליתן.

מאייר
אני מכיר את הרש"י הזה, ונדמה לי כי כבר מזמן הבאת אותו,
אבל רשי רק אומר /שזה לשון ביזיון, סימן שאין לי מה לתת לך.
זה נכון אבל למה השימוש הוא ברגל לשם ביזיון,  אגב הביזיון שם של מי . מי מבזה את מי?

_________________

מודה ועוזב

מתוך הזמירה לשבת "יום שבתון": "יונה מצאו בו מנוח ושם ינוחו יגיעי כח" והמקור באיוב ג': "או כנפל טמון לא אהיה כעוללים לא ראו אור. שם רשעים חדלו רוגז ושם ינוחו יגיעי כח"
אבל אין זה "שיבוש" אלא ריה"ל שלו מיוחס השיר פירש פירוש יצירתי המקשר בין מנוחת שבת למנוחת העולם הבא.

_________________

במבי, גם האבן עזרא אינו רב בעיניך? צעיר כן, להיות באלפי יהודה.
ארמי        אוׁבֵד            ולא            אִיבֵּד             .
ארמי אובד בדרכו היה אבי, כאשר ברח מלבן ועד שביקש לשבת בארץ בשלווה נתרגשו עליו צרות ונאלץ לרדת למצרים כשה אובד.

*************************************

פושט רגל - אולי הכוונה אע"פ שאמרו ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה מנעלים, זה צריך לפשוט רגלו ולמכור אפילו מנעליו? ואולי שמוכר עצמו לעבד וכדרך העבדים היגעים במלאכה פושט את רגלו עד הברך.


מהרסייך ומחריביך ממך יצאו - במקור המקראי זה נחמה - הגויים שהרסו את ירושלים יצאו ממנה.

****************

אבל גם אשר צודק