לכל קהלא קדישא הדין,
רציתי כבר להגיב אתמול, אולם הפורום נפל לי מהמחשב (וסירב לנסיונות חוזרים לכניסתי. השדים...).
מסתברא, תודה.
אריק,
אל תירא ואל תיחת (ולא ייבוש מפני המלעיגים..).
ושוב לקהלא קדישא,
אני פשוט לא מצליח להבין את כל הנאמר כאן.
הכי טוב להגיע לדוגמאות. למשל, ישנה סתירה בין פ' משפטים לפ' בהר, האם עבד נרצע יוצא ביובל או עובד לעולם. חז"ל אומרים לעולמו של יובל.
א. האם היינו אומרים כן גם על סתירה שמתגלעת בצ'יפופו (שפעם כתוב שהובא מאפריקה והוא כעת בן 20, ופעם אחרת כתוב שנולד באוסטרליה והוא בן חמישים)?
ב. לממללא (בענייני עו"ד והמסתעף): האם מי שהיה חוקר את כת מאמיני צ'יפופו שעושים כן, היה שקול למאמינים עצמם? האם לא צריך להאמין ולתת קרדיט לטכסט ולכותבו כדי לקבל שזה אכן הפירוש הנכון בו? מה עניין זה לחוקרים ומשפטנים, של האיסלם או של היהדות?
ג. האם התירוץ המדרשי הזה מורה על חכמה נפלאה שאין מושלה? או שמא זוהי רק דרך מפוקפקת ליישב סתירות אלמנטריות בטכסט. אמנם הדרך ליישב אותן כרוכה לפעמים בחכמה (כמו באשכול דרידה), בד"כ לא גאונית ממש, אולם בכל אופן אין זו חכמתו של הטכסט וכותבו אלא של הפרשן.
ווטו, מדוע אתה מחכה למי שיגיע משם? בדוק את הנלמד במדרסות, בדיוק כמו התורה, ותראה אם יש שם שמים. אני מהמר שתוכל למצוא (הרי היו חכמם מחוכמים, ומוסריים להפליא שהאמינו בכך). ועוד, אם יורשה לי, אני מהמר שלא עשית זאת.
אם כן, גם אתה נותן אמון אפריורי, ולא רק בגלל תוצאות הבדיקה של הטכסט ותו לא.
ובאשר לתובנות על ישרות, הג'יהאד שיוצא משם אינו מקובל שם על כולם, ועל כן עליך לבחון את הטכסט עצמו ולא את מאמיניו. לפי הדרך שאתה מציע לא הייתי ממליץ לחלק מאנשי הפורום לבחון את התורה לפי היוצא ממנה בפועל (שהם עצמם מסתייגים ממנו מאד מאד). משום מה, ביחס למדרסות אתה בוחן במבחן התוצאה, וביחס לתורה במבחן התובנות שעולות מהטכסט עצמו.
לצערי, לולא דמיסתפינא (ואני בהחלט לא) כולם כאן מרמים את עצמם. הכל נובע (גם) מאמון אפריורי בתורה.
ומה שנכנסו כאן לשאלת ההוכחות, גם לא אכלתי בעוניי ממנו. אין עניין כאן להוכחות, שכן גם אם אין הוכחות ישנה אינטואיציה למקורה האלוקי של התורה, כל אחד בדרכו שלו.
ממללא, האם עו"ד מייחס משמעויות נסתרות לחוק במובן של מחוייבות והתנהגות בחדרי חדרים, או פרשנות לכוונת הכותב, או שמא לזיכוי לקוחו וזכייה במשפט. מה עניין זה לזה? האם הוא עושה דרש כמו האמור למעלה? גם אם כן, הוא יאמר שזוהי פיקציה משפטית, או פרשנות הכרחית לטכסט (עקרון החסד, שובע שבהיעדר פרשנות מאמצים את הקרובה וה'מינימלית' במובן כלשהו). בודאי לא יעש/ה את האקרובטיקה שאנחנו עושים כאן, ועוד יטען שזה אכן מה שהטכסט אומר.
קעלעמר,
החכמה שמצאתי בתורה אינה חכמתי.
היא חכמת המחבר שנמצאה (גם) בעזרתם האדיבה של כלי חכמתי הפרשנית וההבנתית. וזה בדיוק שלא כמו בצ'יפופו, ששם אוכל לפעמים למצוא את אותה חכמה (ותליא ביכולותיי. ראה דרידה, שהיה מוצא מה שאתה רוצה בכל טכסט שאתה רוצה). אלא ששם זו היתה חכמתי שלי, ולכן זה לא מעניין כי אני לא צריך בשביל זה את הטכסט.
ושוב, ההבדל הוא אמונה בזהות המחבר, ותו לא מידי.
אמנם האמונה בזהות המחבר כמובן נבנית גם על פרשנות הטכסט עצמו ועל היוצא ממנו חינוכית ותובנתית (וגם על דברים חוץ טכסטואליים, כמו מסורת ועוד). אולם לומר שללא כל קשר למחבר הייתי רואה בתורה משהו מיוחד, זה פשוט הבל הבלים.
אני רוצה לראות שמישהו יראה לי משהו מורכב יותר מהשיעור הראשון בתורת הקוונטים (או יחסות) לתואר ראשון שיוצא מהתורה. האם כולם מקדישים לתורת הקוונטים את אותו מאמץ ואותה מחוייבות כמו לתורה? ואם היא היתה דורשת התנהגות ומחוייבות כלשהי (ויש הסוברים שהיא דורשת)?
אני גם לא רואה בתורה כשלעצמה (ללא ההברגות) משהו מוסרי במיוחד, מעבר לתורות מוסר אחרות, אלא אם מקבלים את האקרובטיקה הפרשנית (הנכונה ומוצדקת בעיניי, בגלל המחבר והשגחתו) שאנו עושים לתורה.
בצורה כזו אני מוציא לכם מה שתרצו גם מצ'יפופו, ובודאי מקאנט (שהיה לאין שיעור יותר קוהרנטי מהתורה ומהתלמוד).
ובדבריי עניתי גם לכי-שרית, שים לב קעלעמר!
האמונה במחבר נבנית גם על הטכסט, אולם לא עליו לבדו בשום אופן שבעולם. ומי שעדיין נאיבי וחושב שאמונות נבנות על הוכחות (לא שאין הוכחות! ראה בספרי. אולם הן בד"כ נבנות על האמונות), שלא יטיל זאת עליי.
כאמור, יש לי כמה רמזים והקשרים שמורים לי על אמונה זו: החל משיקולים אפריורים (כן, גם כאן), המסורת (והחינוך, שהוא חלק ממנה), הטכסט, התובנות, הפרשנים והחכמים והצדיקים וה"עמך" שיוצאים מכאן (היהדות כפי שהיא, כעת ולאורך ההיסטוריה, שאני הרבה פחות ביקורתי כלפיה מאשר רבים מאנשי הפורום), וסתם תחושה כללית.
ואקורד הסיום:
"הבל הבלים הכל הבל.. סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים (ולא את עצמך) ירא, ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם".
סליחה על הנחרצות שנקטתי בה כאן, אבל באמת נראה לי שאנשים נמצאים (או מכניסים את עצמם) בתוך בועה. מפתחים אשליות שלטכסט כשלעצמו יש משהו ניתן להוכחה, והוא עומד לעצמו ללא ההקשר הדתי-אמוני.
אני רוצה לראות איך מישהו מראה לי את חכמתו העליונה של הטכסט עצמו (לא של פרשניו שמכניסים בו דברים, או מפענחים את סתירותיו בצורה גאונית) ויוצר אצלי מחוייבות אליו, כשאני "דף חלק". קדימה, תנסו!
במקום לברבר, אני מציע להתחיל סמינר שיטתי, שינסה לשכנע אותי "הכופר" (=המאמין היחידי כאן. על דרך ההקצנה כמובן) בכך. מי מתנדב?
הנה מגיע אשכול השדים הבא (=הקדמה, מתודולוגיה, תכנים, השוואות לאלטרנטיבות, מסקנות).
מיכי
 |
|
|
