כל משתתף בפורום תורם לנו מידע, פלוני אינו גאון גדול, אבל הוא יודע לשקף יפה הווי תרבותי מסויים, אלמוני תלוש מהמציאות אבל הוא גאון במתמטיקה, זה מתמצא בעניני קבלה, זה בעניני נצרות, וזה אי אפשר להבין מה הוא רוצה אבל אנו מבינים שהוא מטיף לנאורות ולסובלנות. וכך הלאה. איזהו חכם הלמד מכל אדם, מכל אחד יש מה לשמוע וללמוד.
בשקלול הודעותיו של קולמוגרוב בפורום, נראה כי התחום העיקרי בו אנו למדים מדבריו, הוא התחום של הכרת אישיותו. אישיותו הזכה נשקפת מבין דבריו כעצם השמים לטוהר, מדותיו ותכונותיו מזהירות בה ככוכבים, איזו שקיפות, איזו בהירות! אשרי שככה לו ואין האשכול יתום כשהוא שרוי בתוכו. למדנו רבות על תחום מעניין זה ממנו, ואני בטוח שעוד נלמד, אולי בקרוב.
---
ראשית תקציר הדיון דלעיל:
בהתייחס לדיווח החדשותי לפיו התכנה הסכימה עם 90% ממסקנתו מחקר המקרא אני טענתי (לפי סדר כתיבת הדברים באשכול זה עמ' 6 והלאה): 1) הזיהוי של ישעיהו לג-מ כשייך לישעיהו השני, ולא לראשון. מלמד על ערכו של האלגוריתם. שכן לפי כל מחקר המפריד את ישעיהו ב' מישעיהו א', עניני חזקיהו וסנחריב שייכים לא'. הסיבות הן היסטוריות ברורות ולא ענינים לשוניים. 2) שני סגנונות, גם כאשר יזוהו, אינם מוכיחים בהכרח על שני מחברים.
קולמוגרוב טען: נותנים לתכנה טקסט שחובר כל ידי אדם אחד וטקסט שחובר על ידי מספר מחברים, וזו הוכחה שאפשר לזהות כמה מחברים.
תגובתי היתה: 3) יתכנו מבחנים תיאורטיים, השאלה היא אם כאלו נעשו. על זה בדיוק אני מפקפק. 4) גם אם במקרה שהתכנה זיהתה שני סגנונות, אכן היה מקורם בשני מחברים. אין זה אומר שתמיד שני סגנונות מקורם בשני מחברים (טענה 2 שלי לעיל).
קולמוגרוב השיב: "הוא צריך להראות למשל שאנו מנסים אותו ורואים שבמקרים שאנו יודעים לזהות את המחברים, הוא אף פעם לא טוען על מה שחובר על ידי מחבר אחד שהוא של שני מחברים. אם הוא עושה זאת בהצלחה על מגוון של מחברים זה יכול להוכיח את ההשערה אודות מאפיינים יחודיים".
תגובתי היתה: "לגבי טיעון זה אני בהחלט אסכים שאם התכנה תזהה תמיד שני מחברים באופן נכון למה שאנו נדע, שיש סבירות גבוהה לזיהוי של שני מחברים. אבל אף אחד לא טען כך, ולפי הצורה שהדברים מוצגים נראה שלעולם לא תוכלנה בדיקות כאלו להיערך".
וכאן הוספתי: 5) האלגוריתם חייב להיות מותאם לשפה בה הוא עוסק (ההתאמה היא אנושית ולא ממוחשבת), ואפילו אם נוכיח שבלשון המודרנית, האלגוריתם הותאם בהצלחה. אין זה אומר שאלגוריתם שהותאם ללשון המקרא, גם הוא מותאם בהצלחה. 6) הטיעון שפורסם על "התאמה למסקנות המקובלות" לא יתכן בדרך של זיהוי פאסיבי, שכן המסקנות המקובלות מחלקות דרך קבע פסוקים וקטעי פסוקים לחלקים, בעוד הבדיקה היא סטטיסטית שחייבת שטח מוגדר. (הסבר: אחד הקריטריונים שפורסמו הוא שנשים משתמשות יותר בלשונות המבטאות שלילה, אם חצי פסוק מזכיר לשון שלילה, וחציו אינו מזכיר, האם התכנה תחלק את הפסוק לשניים? אפשר לתכנן את התכנה כך שתבדוק כל פרק לעצמו, או כל חצי פרק לעצמו. אבל לא כל שלש מלים לעצמן). 7) פרוזה ושירה הם סגנונות שונים. וסביר שיזוהו כמחברים שונים. 8) והעיקר: עצם הרעיון של הצגת אחידות, אפילו בחלק מן התורה, שחצי שייך לא' וחצי לב', סותר את כל המקובל בביקורת המקרא שכל טקסט עבר עריכות רבות ואינו שייך למחבר אחד ויחיד.
קולמוגרוב השיב: "אני מבטיח לך שתגלה שיש כל מיני שיטות שאינן חשופות לבקורת שאתה מעלה".
בתוספת דברי מוסר על פריעת החוק והשגת הגבול ופריצת הגדר כאשר אני "פוטר ישום מדעי בזלזול בשם כל מיני טעמים אפריורים שמשום מה אני חושב שאף אחד לא נתן דעתו עליהם". שהרי ידוע ומקובל שכאן בפורום לא פוטרים בזלזול שום דבר, ובודאי לא ישום מדעי, וכל אחד שמגיב הוא חוקר ובודק כל ספר וכל שיטה עליה הוא מדבר מהחל ועד כלה.
וכן המלצה, במקום "מעורר תהיות" צריך לומר "אני תוהה". כדי שלא יווצר חלילה הרושם שהתהיה מתעוררת גם אצל אחרים.
מה התברר בינתיים? ראשית הודיע קולמוגרוב שלאחר קריאת חלק מהמחקר "השוויתי בין המתואר אודות השיטות לזיהוי מחברים, לבין הטענות האפריוריות העקרוניות של מר דינזאורס והסתבר שאין בהם ממש".
ואכן, תחת הכותרת 'קיום ההבטחה' (תרתי משמע, גם ההבטחה להסביר כיצד אין בהנחותי ממש, וגם ההבטחה הראשונה שהוזכרה לעיל שבמחקר אמצא שיטות שאינן חשופות לבקורת שאני מעלה).
באו הדברים דלהלן:
"בין שאר הטיעונים האפריוריים שהועלו על ידי דינוזאורוס ביחס לזיהוי באמצעות תוכנה היה טיעון נחרץ אחד שהתוכנה שמאששת את דברי החוקרים מניחה את אותם הנחות שהניחו החוקרים ומשתמשת באותם קריטריונים ולכן מגיעה לאותם תוצאות. מכיוון שכך, אין כל חידוש בכך שקיבלו את אותה תוצאה. כלומר דינוזאורוס טוען שמזינים למחשב את אותם קריטריונים שעליהם החליטו אותם חוקרים שקבעו שהחומש חובר על ידי 4 מחברים".
עיון בדברי אינו מאשר שטענתי כך בנחרצות או שלא בנחרצות, ייתכן שכך אפשר היה להבין מדבריו של מקסוול בעמ' 6. אני לא טענתי שמדובר באותם קריטריונים, דהיינו שההבדל בין 'ילד' ל'הוליד' או בין 'ה' ל'אלהים' נבדקו שוב על ידי המחשב. אלא שעדיין מדובר בהנחות שהבדלי סגנון מסוג מסויים מחייבים שני מחברים. ועל ההנחה הזו היה נטוש הויכוח מול תורת התעודות עוד קודם לכן. (לשוני שם: "מי שקובע הוא האלגוריתם שאת הקריטריונים שלו קבע אדם מסויים לפי הנחותיו", אין הכוונה להנחה של ולהויזן ש'ילד' בהכרח נכתב על ידי אדם אחר מזה שכתב 'הוליד.' אלא להנחות המחקר הנוכחי, שהבדלים מסוג מסויים חייבים לשקף שני אנשים).
קולמוגרוב כותב 'אין מזינים למחשב שום קריטריונים, הוא מוצא אותם בעצמו'. אכן, האלגוריתם מוצא את הקריטריונים, מכיון שהוא תוכנן למצוא אותם. האלגוריתם אינו מבין את השפה העברית מלידה, הוא תוכנן כך שיזהה מילות קישור, מילות שלילה, משפטים ארוכים או קצרים וכדו', את כל המונחים האלו אין המחשב 'יודע מעצמו'. הם הבונים את האלגוריתם, וכך הוא מאתר אותם, סופר, ומשקלל. נכון שלא מזינים אותו בנתון ספציפי, אבל כל עצמו של האלגוריתם בנוי על הכללות אנושיות שהחוקר בונה בראשו מראש (כפי שכתב הרב עץ נטוע: תכנה אליה הוזנו מאפיינים רבים שנחשבים לכאלו שיכולים להבדיל בין טקסטים).
בחזרה לעניין האישוש של מסקנות ביקורת המקרא. בראיון עם קופל יש הבהרה שהאלגוריתם שעליו מדובר לא יודע להחליט האם מדובר במחבר אחד או בשניים, אלא שאם מניחים שמדובר בשני מחברים הוא מפיק את החלוקה הכי טובה שמתאימה להנחה זו. כלומר אם מערבבים שני טקסטים של 2 מחברים הוא יצליח להפריד בין הדבקים ולזהות מה שייך למי . אבל גם אם נותנים לו טקסט של מחבר אחד בלבד הוא יפיק איזושהי חלוקה . נראה שמר דינוזאורס חוגג עם זה כי הוא חושב שזה מאשש את מה שהוא אמר מלכתחילה, הרי במקרה הספציפי הזה מסתבר שצריך להכניס הנחה מסוימת של החוקרים, על זה שמדובר ב-2 מחברים. אבל לא זה מה שטען דינוזאורוס מלכתחילה, הוא טען שמכניסים את אותם קריטריונים לזיהוי מחברים ולכן מקבלים את אותה תוצאה. אבל זה לא מה שקורה. מקבלים את אותה תוצאה למרות שלא מכניסים את אותם קריטריונים.
שוב מדובר בבלבול מח, ההבהרה במחקר קובעת שאין התכנה יכולה לקבוע ש'מדובר בשני מחברים', כפי שטענתי, ההבהרה של קולמוגרוב שלא זה מה שטענתי מתחילה שקרית. לא טענתי שמכניסים את 'אותם קריטריונים', דהיינו שמבקשים מהמחשב למצוא את הדברים שקיימים רק שלא ידוע כמה פעמים. אלא את אותן הנחות, ההנחות שסגנונות שונים מחייבים מחברים שונים.
ואפילו הייתי טוען כך, מה הקשר בין שני הטיעונים? נניח שצדקתי בכך שאין אפשרות 'לקבוע שיש שני מחברים'. וטעיתי בכך ש'מכניסים את אותם קריטריונים'? אתה יכול להציג זאת בקללות ובגידופים, שאפילו שצדקתי גם טעיתי, ואחר יכול לעשות להיפך, לגדף אותך ולהגיד שאפילו שטעיתי גם צדקתי. (להזכירך: הבטחת שבמחקר יימצאו תשובות לכל ההערות שהעליתי).
זהו אישוש מרשים לפי כל קנה מידה, למרות שאי אפשר לומר שזה הכריע את הויכוח. זה מראה למשל שאי אפשר לטעון שהמבקרים האלה השתמשו בסתם קריטריונים סובייקטיביים ומעגליים ונדחקו להגיע לאיזה תוצאה לפי כל מיני הנחות מוקדמות וקריטריונים מומצאים (טענה שלפי הבנתי טוען למשל קאסוטו ושמחרה מחזיק אחריו האקדמיה ליהדות).
איני מבטל את המשמעות של המחקר הנוכחי, אבל לא מדובר כלל וכלל באישוש מרשים לתורת התעודות. אם הספקת לשכוח, תורת התעודות מחלקת את התורה לארבעה מקורות עיקריים P J E D ועוד הרבה מאד מקורות משנה, כשאחד הבולטים בהם הוא JE. בזמן שהמחקר שלפנינו לא מצא אלא עקבות של מקור יחודי אחד נוסף למקור הראשוני - P.
המחקר שלפנינו מתעלם לחלוטין (אם לא מבטל) את כל הספרות הזו, ומכיר רק ביחודו של הסגנון הכהני. קאסוטו לא ביטל סימני היכר אלו (הם רבים מאד ומנויים בכל ספר העוסק בכך), אלא טען שהם סגנון מיוחד שפותח לחוקי הכהנים. ובכך המחקר הנוכחי באמת מוסיף ומחזק אבחנה זו, שהסגנון יחודי עד לניואנסים הקטנים. אבל אין זה מכריע את שאלת מקור החלקים השונים.
הטענה של קאסוטו היא, שהקוהרנטיות של החלוקה, נובעת מסדר מלאכותי. יש בתורה חלק נכבד של הלכות קרבנות, שסגנונו שונה בהחלט מחלקים אחרים בתורה. אבל אין זה אומר שהבדל זה מלמד על שני מחברים, אלא שאופי הכתיבה של הלכות כהנים שונה מאופי הסיפור על יציאת מצרים, או מאופי נאומו של משה בסוף ימיו. העובדה שישנה קוהרנטיות מדומה, לפי קאסוטו היא, נובעת מכך שאם באמצע הסיפור על יציאת מצרים מופיע ענין שהוא 'בסגנון כהני' משייכים אותו אוטומטית למקור כהני, ושוב המקור של E נקי מסגנון כהני, וכך החלוקה מוכיחה את עצמה. לא רק ב'ענין' אלא גם בפסוקים ובחצאי פסוקים. התורה לפנינו משלבת את כל הסגנונות יחדיו, באופן שלפעמים הפרדתם היא מגוחכת מבחינה ענינית, מה שמלמד לדעת קאסוטו שמדובר בסגנון חוקי המקדש, ולא במקור אחר. ואעפ"כ תורת התעודות אנוסה לחלק פרקים ופסוקים לקרעים קטנים, כי היא משייכת כל סוג כתיבה למקור אחר. כך הראה קאסוטו שהטענה שP אינו מביא שום שירה וכדו' היא משום שכל שירה המופיעה בו יוחסה למקור אחר, מתוך ההנחה שלP לא מתאימה שירה.
ההנחה המסורתית היא שמשה ינק ממעיין בלתי נדלה של דעת וחכמה, (שרדו עדיין כאלו שמאמינים שהתורה ניתנה משמים), והיתה לו מספיק השראה לכתוב נבואות סתומות, סיפורים, שירות, תיאורים, נאומים חוצבי להבות, וגם חוקים כהניים, ועוד היד נטויה. עד כמה שהוזכר בפרסומים התכנה עסקה בעיקר בכתיבה אחידה, ולא באנשים שעסקו בסוגות שונות של ספרות. בכלל בעידן המודרני הכתיבה מקובעת ונעשית על פי כללים. ואילו כתיבת התורה לא באה מתוך שום קיבעון ושום מסורת ספרותית רצינית אלא היתה התפרצות של ביטוי כתוב להרבה סוגי מסורות שבעל פה. בהתחשב בכך סוגי הספרות עשויים באמת להיות שונים מאד. האם המחקר בדק סוג כתיבה שדורשת השראה, שלא נכתבת בצורה הטבעית של מכתבים או סתם כתיבה מדעית / ספרותית. אפשר אולי לבדוק זאת על ספר ירמיהו שמשלב את ההיסטוריה שלו עם נבואותיו, ייתכן בהחלט שיימצאו הבדלים שיטתיים בין שתי צורות הכתיבה שלו. (באחד הפרסומים הוזכר נסיון להשוות את הזהר עם המדרש הנעלם, לדעתי המחשב לא בהכרח יעזור לנו, משום שלשם כתיבת הזהר נכנס המחבר לטרמינולוגיה יחודית, אין שום ספר הכתוב בשפה של הזהר, מבלי קשר לשאלת זמנו ותקופתו. ואילו המדרש הנעלם נכתב מראשיתו בעברית פשוטה, כפי שהראה שלום).
ובקיצור: יש כאן אישוש להבחנה ביחודו של הסגנון הכהני השזור בתורה, שאף אחד לא העלה נגדה טיעונים רציניים (אם כי אני מניח שיש כאלו שאינם מקבלים אותה). אבל אין שום אישוש לתורת התעודות.
ולהבהיר איני בא לטעון כאן בעד או נגד ביקורת המקרא. אם יוכיחו לי שביקורת המקרא זה שטות מוחלטת זה לא יעלה ולא יוריד לענייננו, לכן מיותר לדבר על ה"ניצחון" בכך ששאר החלוקות לא עלו יפה לפי הראיון הנ"ל ועל כך שהנושא כבר נבדק בשנות ה-70 . זה פשוט לא הנושא.
אחר המחילה, הכותרת בעיתון טענה שיש התאמה ב90% למסקנות המקובלות. התקוממתי נגד כותרת שקרית ומטעה. אם מבחינתך זה לא יעלה ולא יוריד, מתנצל שנאלצת לקרוא זאת.
מה שנבדק בשנות ה70 הוא טיעון מס' 8 שלי לעיל, שהמחשב מוכיח אחידות כנגד השיטה של הוספות ועריכות, שהיא חלק בלתי נפרד מההסברים הפרקטיים של תורת התעודות להיווצרות התורה כמו שהיא לפנינו בפועל. המחקר של רדאי נערך רק על ספר בראשית. והתבסס על אותן שיטות של זיהוי ניואנסים סגנוניים.
עוד טענה אפריורית שעליו חזר הדינוזאורוס הוא שקשה להעלות על הדעת מאפיינים שמתבטאים גם בשירה וגם בפרוזה או מאפיינים שנשארים קבועים מזיקנה ועד שיבה . בעוד אין במאמר התייחסות לנקודות ספציפיות אלה (הרי המאמר לא נכתב כתשובה לטענות הדינוזאורס), יש התייחסות למשהו מאד קרוב , האפשרות למצוא מאפיינים קבועים בקרב טקסטים שעוסקים בנושאים שונים. בעמוד 9 במאמר (סעיף 3.2) מדובר על שיטות שפותחו בדיוק כדי להתגבר על בעיה זו, לפני העידן של למידה חישובית . שיטות אלה מתבססות על עריכת סטטיסטיקות על שימוש ב"מילות פונקציה" (לא יודע מה המונח המקצועי בעברית). ומצוטטים שם מחקרים רבים שאיששו שלמחברים יש דפוסי שימוש אפייניים שאינם משתנים לפי הנושא. אם יש כאלה שלא משתנים לפי הנושא אולי יש כאלה שלא משתנים לפי הגיל?
אחרי שהובטחנו נאמנה שלכל הביקורת שהעליתי יש התייחסות, באה כאן הקביעה, שמה לעשות, המאמר לא נכתב כתגובה להשגותי. אך יש התייחסות למשהו קרוב, כתיבה בנושאים שונים. ודעת לנבון נקל כי הקירבה הזו אינה כלום. סוג של ספרות הוא סוג של סגנון, נושא הכתיבה אינו אלא תחום בו יש שכיחות שונה של מלים. מה זה נוגע לסוג אחר של כתיבה? לסגנון אחר? והנושא השני: דברים שלא משתנים לפי הגיל? הלא במשך הזמן האדם עצמו משתנה, האם המחשב יכול לדעת מראש אלו שינוייים נפשיים יתרחשו עם האדם? אנשים הופכים לרגשנים או למסוגרים, מפתחים יכולות של כתיבה, או עוברים רגרסיות קשות. האדם של גיל 20 בהרבה פעמים אינו האדם של גיל 60, הוא באמת השתנה. המחשב יכול לדעת זאת? אין דבר העומד בפני ה'אולי' של קולמוגרוב.
מה היה לנו כאן? הבטחות גדולות על התייחסות במחקר לביקורת, ובפועל: שום דבר, כפי שאמרתי מראש, המחקר לא קובע ש'יש שני מחברים', אלא מזהה סגנון שהוא מכיר, ובמקרה הטוב מציע חלוקה. לשאר שאלותי לא קיבלתי מענה. וכנראה שבאמת הכותרת בחדשות היתה שקרית ומנופחת כרגיל: "התכנה קבעה תוך דקות – לתנ"ך יש כמה מחברים". בלבול מח להמונים, חלק משטיפת המוח הקבועה על האמונה בכחו הכל יכול של המדע, הנה תכנת המחשב קובעת בתוך דקות תשובה לכל השאלת הגדולות! איזה יופי!
במקום לבלבל את המח על שאני, רחמנא לצלן, "פוטר ישום מדעי בזלזול", תחשוב על כך שמנסחי כותרות בהארץ או בכל זירת טמטום אחרת מזלזלים בעצמם במדע בכך שהם מציגים אותו בצורה שטחית ושקרית, מדווחים על התאמה לדעות המקובלות בבקורת המקרא, בעוד הדברים רחוקים מלהיות כך. וכל אדם נורמלי מתקומם נגד כותרות כאלו.
אם ברצונך לנהל דיון עם בני אדם, אל תציג את עצמך כאדם עליון שאינו מתאים כלל לרדת לדיון עם העומדים מולו, אלא שיש גבולות של חריגת שיח שגם אדם עליון אינו יכול לעמוד בהם, עד שהוא חייב לבא לכאן ולזעוק 'מחאה נוראה' עד כדי המילה האחרונה. אם יש לך מה להגיד מלבד להציג את כל הצדדים של אישיותך, פשוט נסה לדון כמו כל שאר המשתתפים כאן. בעברית, ולענין.
