רצח פוליטי

נדמה לי, שהגישה המקובלת בעולם הדתי, היא שחומרת הרצח איננה תלויה במשתנים הרבים, כמו הסיבות לרצח, זהות הנרצח, אופן הביצוע של הרצח וכדו'.
על פי גישה זו, יהיה הנרצח תינוק בן יומו או זקן שבע ימים, איש רע מעללים או גומל חסדים, בחור עול ימים או אב למשפחה מרובת ילדים, בריא חזק או חולה סופני [לא טריפה] ובעל ייסורים, עם הארץ או תלמיד חכם, מפשוטי העם או מנכבדיו. תמיד עלינו להתייחס לרצח באותה חומרה.
כך גם בנוגע לסיבת הרצח, אכזריות או רחמים, סבל ומצוקה או אכזריות, רצח פוליט או סכסוך משפחתי, שוד או נקמה. אין בכל אלו סיבה לשנות את ההתייחסות למקרה. וכך גם בנוגע לצורתו, סקילה, שריפה, הרג, או חנק.
משפט המפתח הוא, רצח, הוא רצח, הוא רצח.

האמנם זוהי הגישה הדתית?
נכון אמנם, שהענישה הקבועה בתורה, מיתת חנק לרוצח במזיד, היא קבועה, ואיננה משתנית ממקרה למשנהו. אולם נדמה לי, שישנן הוכחות להתייחסות השונה עפ"י כל מקרה לגופו. אשמח לקבל את דעת חכמי הפורום.

ניתן לטעון, שחומרתו של רצח היא דבר כה חמור, ששום מימד נוסף איננו ראוי להצטרף אליו. לטיעון זה ברצוני לצרף מעשיה נאה:
לברית של אחד מנכדי הרב מבריסק, בא אדם ממקורביו, ואמר לו: "זכות גדולה היא עבורי להשתתף בברית של נכדו של הרב מבריסק". השיבו הרב מבריסק: "דומה אתה לאותו מלמד שאמר, אילו היה לי כספו של רוטשילד, הייתי יותר עשיר ממנו, שכן אני גם מלמד. ברית זו שנכרתו עליה י"ג בריתות, איננה נעשית חשובה יותר, כשהיא נעשית לנכדו של הרב מבריסק".


אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

מיכי, למען השלום אף אני נמנעתי מלהגיב לאספקט האקטואלי של ההודעה, כך או אחרת, אולם למען הגילוי הנאות אומר שאיני מתכוונת להשתתף בצום ה- 4 בנובמבר, גם אם אפשר שמסיבות אחרות לאלה שלך, ואף איני בין המשווים בין הרצח ההוא לרצח גדליהו בן אחיקם.

אולם ממאי נפשך, מישהו כותב הודעה ממנה משתמע שאין דבר כזה, "רצח פוליטי", דווקא השבוע הוא נזכר במקרה (ולא, למשל, לפני קצת יותר מחודש, מיד לאחר ראש השנה), ואיש אינו מרים את הכפפה. מין אמירה מהורהרת כזאת שאין לה ולא כלום עם ענייני דיומא. מדוע העמדת הפנים? הוא רוצה לומר שרצח רבין אינו מעניין אותו מהבחינה המוסרית? שיגיד, הוא אינו יחידי, למצער. הוא רוצה לומר שרצח רבין אינו משמעותי מן הבחינה ההלכתית? זה נכון בהשוואה לרציחות\הריגות אחרות, אז מה? זה מכשיר רצח? הרי הכל יסכימו, כמו שכתבתי, שרצח הוא רצח, ורצח הזקנה על ידי קרמזוב כמוהו בדיוק כרצח ילד מוצלח שכשרונותיו נגזלים בכך מן העולם, או רצח ראש ממשלה בישראל, או ראש ממשלה בהודו הדוגל בהתנגדות לא אלימה. הכל אותו דבר. זה איננו רעיון מהפכני. וזה עדיין משאיר כל רצח ברמה של פשע מזעזע.

אולם הרמיזה שההלכה אינה נותנת כל משמעות לרצח פוליטי ומתייחסת אליו בשוויון נפש היא שקרית. וודאי שצום גדליה הוא בעקבות תוצאותיו של הרצח, כתבתי את זה מפורשות, אולם בכל זאת הצום נקרא על שמו, וההזהרה מפני מעשים דומים טמונה שם, מדי שנה בשנה. ואולי גם הרעיון שרצח המתבצע ע"י מי שחושב שהוא מיטיב עם עמו הוא עדין רצח, ושלמרות שבתי הקברות מלאים באנשים שלא היה להם תחליף, לרצח של אנשים מסויימים יכולות להיות תוצאות קטסטרופליות במישור הציבורי והלאומי (עד מלחמת עולם ממש!). הרי כאשר ישמעל בן נתניה הרג את גדליהו בין אחיקם, הוא התכוון להציל את כבודו הלאומי של עם ישראל לפני הבבלים, כוונותיו היו אולי טובות, אין ספק שהוא לא התכוון לגרום להתפוררותה הסופית של יהודה. אולם על הטעות שלו בצפיית העתיד שילם לא רק גדליהו, אלא דורי דורות של יהודים.

(לגבי העניין ה"רביני", אני מציעה קצת פרספקטיבה היסטורית לפני קפיצה למסקנות. לאיש לא היתה רשות, הלכתית או מוסרית, לרצוח אותו, כל תפיסה אחרת מעוותת לגמרי בעיני, אולם הוא גם לא היה איש קדוש. עולה בי בחילה כאשר אני קוראת הכשרים, מפורשים או עקיפים, לרצח כל אדם, גם ראש ממשלה שהתנגדתי לו פוליטית, וגם אחרים – הרי הוא לא היה הראשון שנרצח על רקע פוליטי בישראל, למה להתמם. אבל המקום לכל זה אינו כאן. ומיכי ידידי, תעשה לי טובה ואל תרמוז שאני שותפה לאיזושהי דמגוגיה רווחת!)

.


חוששני כי ההשוואה בין רצח גדליהו לבין רצח רבין, נובעת מקריאה שטחית בתנ"ך.

יגאל עמיר לא היה סוכן של מדינה זרה, ישמעאל בן נתניה, כאמור בספר ירמיה פרק מ' , היה סוכן של מדינה זרה, ושימש בתור פיון של מאבקי המלכים הווסאלים תחת שלטון בבל.


אם מתעקשים לנקוט במינוחים מודרניים, רצח גדליהו בן אחיקם לא היה רצח פוליטי, זה היה חיסול ממוקד.

.

ואם כבר קטנוניות, אז הנה עוד אחת:


לא צריך ללמוד לוגיקה, או אלגברה בוליאנית, כדי להבין שהביטוי רצח הוא רצח הוא רצח ניתן לצמצום ולכתיבה בצורה הברורה:

רצח הוא רצח .

במציאות האנושית נסיבות הרצח וזהות הקרבן משפיעים על תגובתנו לרצח. לא צריך להרחיק עד רצח הזקנה בידי רסקולניקוב או רצח ראש הממשלה. אם הנרצח מוכר לנו אישית, לדוגמה, אנחנו מתייחסים אחרת למעשה.

לדעתי יום השנה לרצח רבין הוא הזדמנות מצויינת לציבור הדתי לאומי לעשות חשבון נפש, שכן הרצח הוא תוצאה ישירה של דרכו החינוכית והאידאולוגית ב 30 השנים האחרונות. כמו רוצחים מתאבדים אחרים גם כאן שאב הרוצח תעצומות נפש מהידיעה שיש רבים - אנשים מהשורה ואף מנהיגים - שעומדים מאחריו. כל מי מהציבור הזה שיושב בתוך עמו מכיר אנשים שמדברים וחושבים כמו הרוצח.

קישור מאלף (אך לצערי כתוב רע)
http://www.tzionut.org/articles_details.asp?id=30

אבהו,
ממה נבעו הסזון, אלטלנה, רצח קסטנר, רצח דה האן?

אריק,
מה הקשר בין ארבעת הארועים שציינת? אחד בלבד מהם היה רצח פוליטי (כנראה), והוא התחולל לפני כמעט שמונים שנה.

חבצל_ת

ברור שההודעה נכתבה בהקשר של הזמן בו אנו עומדים, אולם היא איננה מתייחסת דווקא לרצח רבין. חשבתי לכתוב על כך, לפני תקופה לא ארוכה, כשהארץ רעשה מרציחתו של שופט בישראל, ולא עלתה אז בידי. מדוע לא כתבתי על כך בצום גדליה? אינני יודע.

לגופם של דברים, בהודעתי לא הבעתי עמדה, אלא כתבתי את שנראה לי כדעה הרווחת. אני עצמי סבור, שבהחלט יש מקום להבדיל בין רצח לרצח, ושרצח פוליטי דורש התייחסות מיוחדת.

ברצוני לחלק את הנושא לכמה נקודות.
א. לא ניתן להוכיח מאחידות העונש על חומרה זהה.
עונשי התורה, של מלקות וד' מיתות בי"ד, הם קבועים ובלתי משתנים. גם כשישנם גורמים שונים, המגדילים את חומרת המעשה.
לדוגמא, העונש למחלל שבת בפרהסיא, זהה לעונשו של המחלל בצינעא. אע"פ שחילול שבת בפרהסיא, חמור בהרבה גם מהבחינה ההלכתית.
כשרצו בש"ס להפליג ברשעותו של אדם, אמרו "שבעלו הוא ובנו נערה המאורסה ביוה"כ" [ב"מ פג,ב] ואעפ"כ מעולם לא מצינו חילוק בעונש בין העובר עבירה ביוה"כ, לבין העובר בשאר ימות השנה.

ב. ערך החיים של בני האדם איננו זהה.
גם אם חומרת הרצח זהה, עצם החסרון באובדן של חיי אדם איננו שווה תמיד. ניתן לראות זאת, בהלכה הקובעת סדרי קדימה בחיוב להחיות בני אדם. כמו כן, נראה לי שאמירות, כמו "משה רבינו ששקול כנגד שישים ריבוא". או מה שאמרו חז"ל על יאיר בן מנשה, "שהוא שקול כנגד רובה של סנהדרין - ל"ו איש" [ב"ב קכא,ב]. משמען, שייתכן שאובדן של אדם אחד גדול, יהיה שווה בחומרתו למיתתם של רבים אחרים.
אובדן של אדם הנושא במשרה רמה, מהווה גם פגיעה במה שהוא מסמל. ולכן ייתכן שהבדל של יום אחד, ישנה את ההתייחסות למותו. [רציחתו של השר זאבי ז"ל, הקדימה בכמה שעות את כניסת פיטוריו לתוקף]

ג. הצדקת הרצח חמורה שבעתיים.
כל עוד והפשע איננו מקבל צידוק רעיוני, ייתכן שהעבריין עצמו מודע לכך שאיננו נוהג כשורה. הוא עצמו עשוי להתחרט על מעשיו, ובודאי שהחשש שמא ילמדו ממנו אחרים הוא קטן יותר. האדם הבא בשם התורה, איננו מתחרט על מעשיו, וגורם לאחרים ללמוד ממעשיו. ובפרט הוא גורם ל"חילול ה'", שהיא העבירה החמורה ביותר בתורה. גם בלי השימוש בתורה, יש בהתנהגות של לומדי התורה כשאינה כשורה, חילול ה'. היות ואת מעשיו משייכים לתורה, כמו שאמרו חז"ל "אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר (יחזקאל לו) באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו, [יומא פו,א]
רצח רבין הוא בודאי דוגמא מוחשית לחילול ה' ברמה הגבוהה ביותר, הוא גרם להטלת דופי בתורה ובלומדיה. וייקח עוד שנים רבות למחות את הכתם הנורא הזה.

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בצ"כ, אני מסכימה לרוב דבריך, ביחוד לאבחנה בדבר חילול ה'.

רצח השופט שהזכרת מדגים את האבסורד המסויים: כאשר נראה היה שהרצח היה קשור לעבודתו כשופט, אכן רעשה הארץ. משהסתבר שאפשר שאין הדבר כך – התמוגג העניין הציבורי ברצח. האם הנרצח מת פחות, או נרצח פחות, מחמת שהרצח לא היה על רקע עבודתו השיפוטית? כמובן שלא. כך גם חסרונו למשפחתו, חבריו וכיוצ"ב. עם זאת, אם היה הרצח על רקע עבודתו השיפוטית, היו לכך השלכות ציבוריות שהן מעבר לכך.