"התפתחות" ההלכה

ממללא

עניין הלכה מסורה לעומת מוסר הגון מגיע עד ענייני חיים ומוות. חילול שבת בסקילה, והיעשה מלאכה להציל גוי בשבת או הצלת איבר של ישראל יהרג, למרות שאנו מבינים שאין ההגיון המוסרי מאפשר קיומה של הלכה זו אלא בהקשרים ספציפיים, מה שלא התקבל בעם ישראל עדיין.

והדובדבן שבקצפת - ראש ישיבה בגיל המתבגר אמר: ב"ה אני כבר בדרגה שאוכל לראות גוי ולא להצילו בשבת, ולא יהיה ליבי נוקפי.

חורבן תורה שבעל פה היא נגזרת מהצלתה. הצורך להצלה גרם לכתיבה, ואי הכתיבה העקרונית, הותירה כללים מחריבי עולם ומוסר. אין לנו אלא להמתין לציבור שיחכים ויוציא מתוכו רבנים שאינם ממתינים לוולוו האישי אלא מצטרפים זה לזה לשמור הדת מכל עיוות ופגם.

רבותי הלוימדים, דומני שאנו סוטים מהדיון.

מעניינת אותי במסגרת זו דעתכם בקשר להשפעת ההתחקות אחר טעם ושורש המצוות על קיומן בפועל.

.


יסלח לי ממללא, אך בכל זאת אתייחס לדברי רב"צ:


התיזה שאתה מציג, חמורה מאד. לפיה, הממזר, שנולד בשל חטאה של אמו, נדון לעונש לאורך כל ימי חייו, כדי להרתיע את אמו מלחטוא.

ואין כאן אלא פקידת חטאי האם על האיש, אשר לא חטא, ולא את עוונו הוא נושא, אלא את עוון אמו, לאורך כל ימי חייו.

ומה נפקא מינא מהצעתך? ברגע בו הומצאו אמצעי מניעה מכניסה להריון, בטלה הסיבה, ולסיבתך, אין טעם לכל אותו איסור הרתעתי!

מואדיב.
מה ההגדרה שלך ל"מוסר"?
מה זה "מוסר" בכלל?
ה"מוסר" שלך הוא אופנה!

כך גם זה שלך!

ממלל

התחקות אחר רוחה המקורי של התורה היא בודאי מעודדת יחס מוסרי נעלה לגויים וגם לבעלי חיים. חמלת אברהם על אנשי סדום והחמלה הפיוטית של 'לא תבשל גדי בחלב אמו' זועקות את זה. הנביא ישעיהו מנסה להחדיר את הרעיון בתקוותו האומרת: 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם, ופרה ודב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן, ושעשע יונק על חור פתן, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי'.

אבל 'אריה שאג מי לא ירא ה' אלוהים דיבר מי לא יינבא'. לא כל הירא מקול אריה שואג מסוגל, ליתר דיוק רוצה, להביא לעצמו את הבנת דבר כותב התורה.

חזרה לאדמת הפורום ולדרישתך החד משמעית. דומה כי תמצא את תשובתך רק בין השורות כי ממי תצפה להצהיר בריש גלי את מה שאתה מנסה לסחוט?

מואדיב

'הן יקטלך לו תיחל' למי אתה מתכוין? לזה שסיפרו לך שהוא רוצה שתשפיל את הממזר או לזה שנתן לך כלי יקר (מדי?) שקוראים לו שכל ורוצה שתחוס על הממזר?

לגוף השאלה על הממזר למה שלא תשאלו על בעל מום שנולד כך עקב עישון אמו בחודשי ההריון? כל הבעיה היא שמום באף נחשב אצלכם למום גדול ממום הממזרות? נו, עם זה אפשר להסתדר. (לא שאני לגמרי מסתדר אבל אתם עם האפולוגטיקות תמצאו בודאי ק"נ טעמים להסביר למה שזה מום רציני.

רב צעיר, נראה לי שהניסיון לתלות את הממזרות במניעת יחסי אישות אסורים לא יצלח. הגע בעצמך: אדם שאינו חושש ממוות באיידס ומחלות אחרות (בימינו) או מהוצאה להורג (פעם - אם אכן בוצע הדבר), יימנע מיחסים מפני חשש שמא לא יוכל להשיא את הבן שיוולד לו מיחסים אלה? ומה גם שקל מאד לקיים יחסים ובכל זאת להימנע מהולדה. תמה אני על מי שבוחל באפולוגטיקה כמוך (כפי שהראית באשכול ביקורת המקרא) שמביא הנמקות כאלה למצווה שהיא במובהק בתחום שאינו רציונלי במסגרות החשיבה המודרניות.

ממללא,
יהודי בעל מחוייבות להלכה לא יוותר על מחוייבות זו גם אם לא ימצא טעם למצווה; הבעיה הקשה יותר היא של זה הסבור כי מצא טעם למצווה. הוא עלול להתפתות לשנות את אופן קיום המצווה כדי להתאימו למטרה שאליה מכוונת המצווה, להבנתו; הוא גם עלול לוותר לגמרי על קיומה, אם נראה לו שהוא השיג את המטרה באופן אחר. חז"ל כבר עמדו על כך (למשל, במאמרם על שלמה המלך שאמר "אני ארבה [נשים] ולא אסיר"). אם כן, עד שאתה שואל האם לחקירת הטעמים יש ערך דתי, שאל האם לא ראוי לפסול אותה מכל וכל; זה אינו סתם "ספורט אינטלקטואלי", אלא סוג של Extreme Sports, מבחינה דתית, והוא דורש פוליסת ביטוח מיוחדת.

אם כן, האם עלינו לוותר על החקירה? לדעתי, לא. מדוע? משתי סיבות; האחת - שהחקירה היא טבעית לנו ומהווה צורך שלנו; אנחנו, הרגילים (הרבה יותר מאבותינו) לבדוק כל דבר ולשאול שאלות, מתקשים לבצע דבר הנתפס בעינינו כשרירותי; אפילו אם המדובר הוא במשמעויות שאנו "מדביקים" על המצוות בדיעבד, בכל זאת הן לעתים נחוצות לנו כדי שנוכל לקיימן. אנחנו מסוגלים לקבל חלק מהקורפוס של המצוות כשרירותי, אם היתר נתפס בעינינו כבעל משמעות; רובנו נתקשה לקיים קורפוס שלם שכולו שרירותי (מה לעשות, לא כל אחד ליבוביץ').
הסיבה השניה היא שלא פעם, טעם שמצאת יכול להביא אותך לקיום שלם ועמוק יותר, שמביא להזדהות רבה יותר לא רק עם הציווי אלא גם עם מי שציווה עליו. לפיכך, מול ההפסד הפוטנציאלי עומד כאן רווח פוטנציאלי שחבל לוותר עליו.

ומהי פוליסת הביטוח? קשה לי לתת תשובה טובה. יתכן שיש להקים מין "קיר ברזל" מנטלי בין החקירה ובין העשיה, או ליתר דיוק לא קיר ברזל אלא מעין "קיר אש" (Firewall) כעין זה שבמחשב, שכל המעוניין לחצות אותו חייב להזדהות ולהוכיח שהוא בא בכוונות חיוביות; האם ניתן להקים קיר כזה? איני בטוח.

.


יעקב:

כל מוסר אנושי, הוא סובייקטיבי. במקום אחד זה לא מוסרי לשאת שתי נשים, ובזמן אחר, שתי נשים תאחזנה בכנף איש.
במקום אחד, זה לא מוסרי להשליך זקנים למות בערבות הקרח, ובתרבות אחרת, זה לא מוסרי להשען על ילדיך לפרנסתך בזקנתך.

המוסר האנושי הוא תמיד מותנה תרבות ותלוי חברה ומוסכמות.

רק הציווי הדתי הוא אבסולוטי.




בוגי:

"הן יקטלני לו אייחל, אך דרכי אל פניו אוכיח" – עיין איוב י"ג.

מואדיב

אם אתה מפרש את המשך הכתוב כמו שאני מפרש, אז יתר על כן תודה על ההפניה כי פתחתי וראיתי שיש כאן 'קריא וכתיב' והכתיב הוא 'לא איחל' ולא 'לו איחל', אז אנחנו מסודרים לגמרי!

כתבת שהציווי הדתי הוא אבסולוטי. לאיזה ציווי התכונת? לזה של התורה שבכתב לפני שינויי התורה שבעל פה? לזה של התורה שבעל פה לפני שינויי הדורות המאוחרים? או שבכלל אתה מתכוין למה שאתה מחליט שזו הדת שלך עם הקיר הברזל של גםוגם?

לכל המשיגים:

1) ציינתי במפורש שקשה מאוד לעשות רציונליזציה של המצוות, מעולם לא התיימרתי לדעת מהי הסיבה האמיתית למצוות התורה, לרבות איסור הממזרות, אולם עכ"פ הרי "תורה היא וללמוד אנו צריכים", והרשות נתונה לכל אחד לפרש את התורה לפי הבנתו (כמובן כאשר אין בכך נפק"מ למעשה)

2) אני עדיין סבור שטעם איסור הממזרות הוא אכן מניעת המין החופשי, התורה הרי אוסרת זאת במפורש, הן בקיום יחסי מין עם אשת איש, והן בקיום יחסי מין לשם זנות בלבד.

התורה מחמירה מאוד על איסורים אלה, והיא אף קובעת בסמוך לדיני עריות: "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'" (וע' רש"י שם). לפיכך מסתבר מאוד שחומרת איסור ממזרות הוא אכן מעין עונש לאיסורים אלה, או לחילופין אמצעי להרתעה מפני האיסור.

3) אני מרגיש שאני יוצא קרח מכאן מכאן, כשאני מנמק את שמירת המצוות בכך שמדובר על הכרעה רצונית, מאשימים אותי בכך שאני מעמיד את הדת רק על הרצון, ומתעלם מהרציו; ולעומת זאת כאשר אני נותן נימוק רציונלי למצווה, מאשימים אותי באפולגטיות ?! נראה לי כאילו לא משאירים לי שום אפשרות לדון על הדת. (ואולי עלינו ליישם את דבריו של ויטגנשטין לגבי כל עניני הדת ? וצ"ע)

4) משום מה כולם התעלמו מהטעם שהענקתי, לפיו מטרת האיסור הוא להמחיש בצורה פיזית את גודל האיסור. דווקא המחקר המודרני של המקרא (ולהבדיל של שאר הדתות העתיקות) טוען שאכן זהו הטעם להרבה מאוד איסורים. למשל, אחד ההסברים לאיסור הטומאה בעולם העתיק הוא שאכן היה בכך המחשה פיזית לאיסורים מוסריים שונים.

5) בוודאי שעל כל טעם שנותנים למצווה אפשר תמיד להקשות, ומסיבה זו כבר ציינתי בעבר שקבלת עול מצוות הינה אקט של הכרעה רצונית. אינני מבין מה כל ההתרגשות סביב הטעמים שציינתי, הרי גם על הטעמים של חז"ל ושל הראשונים אפשר להקשות תמיד. בסופו של דבר, כאשר אנו מבססים את קיום המצווה בכך שאנו תולים אותה בערך אחר, הרי כל מי שלא מקבל את אותו ערך יכול לפטור את עצמו מקיום המצווה. הרציונליזציה של המצוות באה אך ורק כדי לספק את הצורך הפסיכולוגי של האדם לתת הסבר הגיוני למעשים שלו, אולם ברור שמי שלכתחילה לא רוצה להתנהג כך, הרי לגביו אין להסברים אלה שום משמעות.

6) הקשו כיצד התורה תעניש את הבן על החטא של הוריו, ואני תמה הרי מקרא מלא הוא: "פוקד עוון אבות על בנים". ורק בתקופה יותר מאוחרת אמרו הנביאים (כמדומני ישעיהו) שה' אינו פוקד וכו' אלא איש בחטאו ימות.

אמנם, הפרשנות המסורתית ההרמוניסטית מנסה לטשטש את ההבדלים בין ההשקפות השונות בספרי התנ"ך, אולם לפי הגישה המחקרית הרציונלית דברי התורה בקשר לפוקד עוון אבות וכו' הם אכן כפשוטם והם מייצגים שלב של הבנה בו אכן ילדים נענשים על חטאי הוריהם !

תוקן על ידי - רב_צעיר - 14/04/2004 19:39:14

תוקן על ידי - רב_צעיר - 14/04/2004 19:43:22

גם_וגם וגם בוגי ,

אדם אמור להגיע למצב שיכול לתמרן ולאזן בין שתי הגישות שלכם בידיעה למה דרוש קיר ולמה דרושה גמישות.

רב צעיר, כל ההסברים שאתה מביא רק מגבירים את הקושי לקבל את המצווה... וכי משום שבראשית ימיו של עם ישראל האמינו שבנים צריכים לסבול בשל חטאי אבותיהם תהפוך הענשה כזו היום ליותר מקובלת עלי? להיפך, הואיל ואני מאמין שהתורה היא נצחית והערכים הגלומים בה הם נצחיים, הנמקה כזו רק תרחיק אותי מהמצווה.

.


בוגי

יש מקרים בהם אין צורך בדיון אם אם למקרא או אם למסורת.

קריאתך את הפסוק עם "לא" , מסרסת את הפסוק ממשמעותו, גם פנימית (המלה "אך" באה להנגיד משהו) וגם בהקשרו בתוך הנושא.