הסתפקות במועט - ורבוי ילדים

תורה היא וללמוד אני צריך מנין זאת, הרי זו גמרא מפורשת ביבמות סה ע"ב שאשתו של ר' חייא שתתה סם שלא תלד, ולא נאמרה בגמרא מילה של בקורת.

צ'וטננג, אתה צודק, ותגובתי היתה חמומת מוח במיוחד (הטסטוסטרון? לא...).

מה שמרתיח אותי הוא התייחסות לילדים כאל כלי נשק, הולדת ילדים על מנת שימותו, והתייחסות לנשים כאל מכונות הולדה בלבד.

אין בכך כלל ועיקר להשליך על יחסי לילדים. אני באמת ובתמים חושבת, מרגישה, מאמינה, שילדים הם ברכה. שיחיו באושר ובשלמות גופנית ורוחנית, לא שימותו. שיתייחסו אליהם כאל בני אדם, ולא כאל נשק ביולוגי.

אריק, המקורות ממליצים על אמצעי לחימה אחרים, אין צורך לנקוט באילו עצמם של האויב. (וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי, אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן; וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹקֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ. זוכר?)

חבצל_ת
את ממליצה על מדיטציה כאמעי לחימה במחבל מתאבד.
לצערנו היה לנו היום עוד אחד כזה.

מוציא לאור
אולי תואיל לסבר את אוזני, מי הם הרבנים האוסרים מניעה באמצעות כדורים מבחינה הלכתית? דיברתי עם רבנים חשובים, והבנתי שיש כאן רק מניעה השקפתית. אמנם בשו"ת מנחת יצחק, ניסה בכל כוחו למצוא איסור בדבר, על ידי שיטת בעל "עצי ארזים"?, שאסר לאשה לשתות כוס של עקרים אלא במקום סכנה, אולם ריהטת הפוסקים אינה כן. ובפרט שכדורי מניעה אינם אפי' ככוס של עקרים כיוון שאינם אלא לזמן, כמבואר בשו"ת אגרות משה. ר' משה פיינשטיין מסתייג מכדורים רק מפני ששמע שהם גורמים לדימומים, ונראה לי שהמצב כיום טוב בהרבה. אם מדובר באיסור הלכתי, מה מתיר אותו לזמן קצר?

אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

אריק,
ואתה ממליץ על "כוחי ועוצם ידי" (או עוצם משהו אחר)?

אריק, איני ממליצה על מדיטציה, ואת הפסוק שהבאתי לא אני כתבתי... אני ממליצה על אמונה, בריבונו של עולם כמו גם בצדקת הדרך, ונקיטה באמצעים ראויים.

אבל תסביר על מה אתה ממליץ, כי מדבריך משתמע שאתה ממליץ על שליחת ילדינו למטלות דומות? אני מקווה שנכשלתי בהבנתי..

חלילה,
אך לכמות יש משקל, מה נאמר ביום שערביי ישראל יהיהו רוב בארץ ישראל שבגבולות 48?

מוציא לאור.

אני ממליץ לך לעיין במשך חכמה על פרשת נוח שם הוא מסביר באריכות למה אין האשה חייבת בפרו ורבו ולמה התרו לה לשתות כוס של עקרין.

ולעצם הענין.

מבין הכותבים היו שאמרו שאכן יש מצוה "בהרבה" וכל רצונם של אלו הוא לקים כמה שיותר מצות, וע"ז אני שואל הרי יש לנו המון מצות (קיומיות רמבמזל) שאפשר לקיימם בקלות יתרה ואף אחת מהם אינה מגיעה לקושי שיש במצות פרו ורבו מכל מקום ישראל קדושים אינם ששים להדר בהם, לדוגמא נחום אבלים, שמירת שבת, (אף אחד לא יכנס בחובות בשביל סעודת שבת) ועוד אין כל פורפרציה בין מצוה זו לשאר תרי"ג מצות אני חושב שההשקעה במצוה זו עולה על שאר כל המצות ביחד ואת זה א"א להסביר שהרי אין זה המצוה הכי חשובה בתורה.

בנתיים ההסבר הכי נראה לי הוא של "ממללא" (אם הבנתי נכון) לאלו שיודעים, הדוחפים העיקרים לרבוי ילדים הוא הצד הנשי במשפחה הצד הגברי הוא בדרך כלל די אדיש ההסבר לזה יכול להיות כי הנשים (במקרה דנן) אין להם שום דבר שמגדיר אותן בתור בני אדם שעושים משהו בעולם חוץ מלהוליד ילדים וזה כי בתור אשה שלא לומדת ולא עובדת בעבודה יצרתית משל עצמה אך טבעי שכך יהיה.

לדעתי יש צורך בשנוי בחינוך שרואה את שיא ההצלחה של אשה ביחס למספר הילדים ולשרת את הבעל בנאמנות שיוכל לבלות עם חבריו בכולל ולעשות שלום זכר או קדוש כל עשרה חדשים.

ילדים זה שמחה אבל לפעמים מרוב אושר מיותר מדי ילדים הלב לא עומד בזה והוא מתמוטט....

מוציא לאור.
ראשית, זרה לי מאוד גישתך הגורסת 'שאם הקב"ה ברא את האדם באופן שאם יימנע ממניעה אסורה יוליד בהכרח ילדים, אם כן על כרחך שהקב"ה חפץ בריבוי ילדים' וכו' וכו'. באמצעות דרך חשיבה זו ניתן להגיע למסקנות גורליות באמצעות היקש בין צורת חיים לרצון ה', מסקנות שספק רב אם יעלו בקנה אחד עם תפיסות עולמך.
ידוע לכל בר-בי-רב שבתקופת המקרא וחז"ל, ועד סמוך מאוד לתקופתינו, ההנקה הייתה אמצעי ההזנה היחיד, וממילא זה שימש כאמצעי מניעה טבעי. קשה להאמין שחז"ל הכירו מציאות שאשה יולדת שלושה ילדים תוך שלש שנים לנישואיה. צודק מאוד ב"צכהנא בדבריו, שעל איסור מוחלט אין היתר זמני. הפיסקה המופיעה בראש כל ספר הדרכה לחתנים "איסור מניעת הריון ידוע" הוא אחד המניפולציות החרדיות האכזריות והשקריות ביותר מאז ומעולם. ברור שהכוונת מורי הוראה לא עוסקת באיסור והיתר אלא במה ראוי ומה פחות ראוי. באותה מידה שראוי ללדת ילד חמישי או שישי, ראוי להקפיד על כמה גופי תורה. הביטוי 'להקל על האשה' הוא ענין אינדווידואלי למיטב הבנתי, ודרכיה דרכי נועם. מה גם שהמציאות הרווחת ברחובותינו בשנים האחרונות מורה ש'חיילים לו ולתורתו' אינם צומחים במשפחות הגדולות. אלו מפרנסות בהרבה מקרים יחידות צה"ליות שנויות במחלוקת, במקרה הטוב, ואגודות צבוריות נוסח 'הלל', במקרה הפחות טוב.
זאת ועוד, ראוי להבהיר אחת ולתמיד שסיומות כמו 'ואכמ"ל' או 'מי יכול לשער' וכהנה, אין בהן תוספת טענה או נימוק, ומזמן גם הפן הדמגוגי סר מהן. אם אין במה להאריך מוטב כנראה לשתוק.

לממללא.
ההבחנה שלך בין שני הציבורים נכונה מאוד, אם כי הבעייתיות בציבור החרדי אינה נעוצה רק במידור מחיי הדת, אלא מהחיים בכלל. עקרת בית חרדית שזה מיצוי חייה, תוכיח מוטיבציה להראות את כישוריה כמעט כמו מקבילתה החילונית במפעלי ההיי-טק. לעיתים הלידה היא בריחה זמנית ממצוקה קשה יותר.

לאריק,
על ההקשר המסוכן למימרא 'אין בן דוד בא וכו' ראה מאמרו הפולמוסי של י"י יובל 'מעלילות קדושים' שפורסם בציון מד, על הקשר בין מדרש זה לטבח הילדים באשכנז הקדומה.

אריק,
ראשית, ערביי ישראל לא יהיו רוב בגבולות 48 בשום טווח נראה לעין (שלושים-ארבעים השנה הקרובות). אם וכאשר יעלה מצב כזה על הפרק, אז יהיה טעם לדון בו.

שנית, אין לכל זה כל קשר לנושא הדיון. האם לפני שעלה הנושא הדמוגרפי לשיח הציבורי נהגו החרדים לקיים משפחות של שני ילדים וכלב? האם חרדים בחו"ל שאין אימת הדמוגרפיה עליהם אינם מביאים ילדים רבים לעולם? ואם מחר יהגרו מכאן שני מיליון פלשתינים לאיי האוקינוס השקט, האם אז תצטרף להמלצותיו של כב' השר פורז על משפחות קטנות?

דומני שלא הוזכרה כאן השפעתה של השואה, שרישומה על החברה היהודית בכלל והחרדית/דתית בפרט משפיע גם על נושא זה. באופן מודע, או מודע-למחצה, הבאת ילדים נתפשת בציבורים אלה גם כמענה כלשהו לשואה, שיש בו הן משום מילוי החלל שנפער בעם, והן משום ערובה לכך שהשמדה נוספת לא תהיה, חלילה.

איך בדיוק מהווה הילודה 'ערובה' למניעת השמדה נוספת? אודה על הבהרה.

פרופיסור, קשה להאמין שלא הבנת את הנקודה. בידוע הוא שבעיתות משבר קיומי לעם, עולה הילודה. הדבר נכון באיזורי מלחמה באופן כללי, ויש בזה מימד אבולוציוני, אבל גם פסיכולוגי. וזה אינו ייחודי לעם ישראל (ראו את הבייבי בום בארצות המערב, של תינוקות שנולדו במהלך מלחמת העולם השנייה ומיד לאחריה).

ערובות לכך שלא תהיה שואה נוספת אין. אולם יש עוצמה מסויימת במספרים, וקיימת (זוהי עובדה) אידיאולוגיה מסויימת הגורסת ילודה גבוהה בעקבות השואה. מותר לך לא לקבל את האידיאולוגיה הזאת, אפילו לחשוב שהיא שטות מוחלטת, אך אינך יכול להכחיש את קיומה!

ממללא,
תשובותיך מתאימות לשיטתי, ושאלותי לא נבעו מחוסר ידע, אלא מכוונת הדגשה של "פרו ורבו" כמצווה לכל יושבי תבל (כולל בעה"ח, כפי שציין בצדק ר"מ במזל), ומתוך רצון לערער על המוחלטות שבדברי קודמיי (מוחלטות שהובאה עד קיצוניות מסויימת בדברי אריק ומו"ל).

דבריך על תפקידן של נשים בעולם החרדי, יכולים אולי לקבל גושפנקה ממחקרים המוכיחים, שככל שהשכלתן של נשים עולה, כך יורדת הילודה (ואין לכך קשר, בהכרח, לידע/מודעות בנושא מניעת הריון, אלא יותר לשינוי בתפיסתן של נשים את עצמן ואת תפקידן בעולם, ככל שהשכלתן רחבה יותר).