וטו ו33
דעתי העניה כבר ידועה אבל בכל זאת אחזור עליה. גם אם אתה/ם צודק/ים (ואני די בטוח שכך) שחז"ל ככל אדם בעצם התכוונו לרעיון ולא לציור שמחזיק את הרעיון, היכולת לקלוט את הרעיון בלי הציור המחזיק תלויה בצורת החשיבה של האדם. לא רק ילדי הגננת אינם מסוגלים להחזיק ברעיונות ללא ציורים מוחשיים מאד, אלא גם הרבה מבוגרים וחכמים ואפילו מתפלספים לפרקים. התקיים מחקר האומר כי כל אלה שקולטים דברים לפי צליל ולא לפי מראה כאשר יש את שתי האפשוריות, קשה להם מאד לצייר לעצמם מצב בו הם כאילו קולטים מוחשים בלי שיהיה להם את הכלים הגופניים לכך, ז.א. לראות בלי עיניים, לשמוע בלי אזניים וכו'. כן קשה להם להתמקד במופשטות ולחשוב עליהם בקביעות. אמירה לכל אלה שכוונתו של סיפור (מהתורה, מחז"ל ומכל מקור)הוא הרעיון שבו ולא משנה הסיפור אם קרה או לא, נחשבת לשקר גס. ממילא שתורה שמדברת למכנה המשותף של עם שלם לא אמורה להתפרש בצורה שחלק גדול מקהל היעד יהיה אמור לראות בה 'דוברת שקרים'. מה שתורה כזו כן אמורה לעשות, זה להחליף נוסחאות מדי כמה דורות. למשל, מאמרי חז"ל העתיקים חייבים לעבור המרה למאמרי חז"ל משופצים. (דוגמאות באשכול 'מאמרי חז"ל תיאורטיים') http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=139034
אגב האשכול נפל לי אסימון לפירוש של תרגום יונתן על רחב הזונה: 'פונדקיתא'. פונדקאית שירותיה זמינים לכל וככה יונתן נתן את הפירוש הרעיוני וככה חיפה על שמה הטוב של הגברת הראשונה (אם היתה אשת יהושע) למרות שבתלמוד היא בצמרת נותנת שירותים זנינים. רש"י מפרש את הפונדקאית של יונתן כ'מוכרת מזונות' הוא התכוין אולי לקרבת הלשון שבין מזון וזון אבל הוא קלקל את הפירוש שיונתן העתיק מסיפור לרעיון כאשר הביא אותו לסיפור אחר שבפשטות לא היה ומלכתחילה לא כיוון אליו תרגום יונתן.
 |
|
|
