חרות על פי יהושוע סובול

אם כן, מה תכלית קיומה, אםשלום? אם לא לאפשר לנו אותה החרות המובטחת, בארץ הקדושה, מה תכלית קיומה? לשם מה כל הסבל הזה?

הודעה מאיקה למגי

מגי יקירה

קודם כל התנצלותי אם פגעתי בך באיזה שהוא אופן, ולא התכוונתי כשדברתי הגuרודייף לחוות דעתו דווקא על יציאת מצרים, אלא שבדרך כלל אני לא מביעה דעה בקשר לדברים אותם לא בדקתי ברמת המינימום. כך שלא מדובר פה ברמה של האשמות, את לא אשמה, ואת הרעיון והדעה שגבשת בנושא 'יצאת מצרים' וחרות שאת מחברת למציאות האקטואלית, אי אפשר שתידחה על הסף, כי גם אלה הנחשבים ל'גדולי תורה'בחסידויות למיניהם בימנו,ובתורת הקבלה: מחזיקים באותה הדעה/ההשקפה מבחינת התוצאה ,הם חושבים כמוך, ויכולת להיוכח בכך גם בתגובות החברים באשכול. <כמובן שלא נסיק מהתוצאה על הסיבה> – כך שהטיעונים שלך אינם מופרכים, והם משמשים אופוזיציה חזקה לדעה בה סובול ובמקרה הזה גם אני הקטנה ולהבדיל רי"ל , מחזיקים– כך שאין לך להרגיש נחותה ביחב לדברים שכתבת בסעיף ג –. זכותך לדבר מלבך החופשי. אנחנו כאן כדי ללמוד – לא כדי להתחרות על מי יותר חכם או למדן.

והרי הסכמתי עם דברייך בחלק הראשון לא? וזה לא בגלל שאני זורקת פתקים מבחוץ, אצלי זה לא דבר שבשיגרה, תשאלי כולם יספרו לך.

אני צודקת בהכל תמיד

ברוכה הבאה לפורום.

ואחת למואדיב מריב ולא במקרה ריב..ובהזדמנות זאת קבל תנחומיי..

למה שלא נביא את סיפורו של סוקראטס, איך הצליח אחד מחסידיו להתגנב לבית הסוהר בו היה כלוא באשמה של המרדת הנוער נגד השלטון, ונשפט למוות על ידי כוס תרעלת.לילה לפני ביצוע גזר הדין, הגיע תלמידו לתא בו דר בכלא, הוא מצא את סוקרטס ישן שינה עמוקה, והיה חבל לו להעיר אותו, הוא לא הבין איך אדם שיודע שמחר הוא מוצא להורג ישן בשלווה שנת ישרים וחיוך נסוך על פניו - הסוף ידוע סוקרטס סירב לברוח - מפני שהצו האלוהי אמר לו שאת שלטון החוק יש לקיים, והחוק גזר עליו מיתה, והוא לא יתחמק ויבגוד באמת שהוא מאמין בה לטובת הצלת חייו.

.


ריב:

בין סוקראטס לבין דארווין, אני בוחר בדארווין.



או במלים משלנו:

"וחי בהם" .

מואדיב

ובין דארווין לרבי עקיבה במי אתה בוחר?

.

יעלו עשבים בלחייך, טרם תהפכי את רבי עקיבא לסובוליסט.

.


מודל הסובוליסט הנלחם #2 :



מסגרת המודל:
זייד ועמר חיים על אי בודד. לשניהם יש סולם ערכים זהה, בראשו, עומדת השאיפה לחירות. הערך השני בסולם זה, הוא הרצון לגדל כמה שיותר עזים.


האי קטן, אדמות המרעה והמים נמצאים בצמצום.


מערכה ראשונה
זייד נמצא בצידו הדרומי של האי, עמר בצידו הצפוני. שניהם נאבקים בתנאים הקשים כדי להגדיל, עד כמה שניתן, את עדר העזים שלהם.

נולדים דורות נוספים, הגדיים נעשים תיישים, האי מתחיל להיות צפוף, ואדמות המרעה אינן מספיקות.
גם המים אינם מספיקים.


מערכה שניה
מלחמה בין זייד לבין עמר על אדמות מרעה ומים.


בעצם, גם על עזים. יותר מהיר להגדיל את העדר באמצעות חטיפת עזים מהעדר השני. גם תמותת הגדיים קטנה יותר בדרך זו...



ניתוח המצב
זייד סובוליסט שואף חירות, וכך גם עמר. שניהם יודעים כי מי שכובש דבר מה מחברו, משעבד חלק מחירותו, ולכן יעדיף לוותר על העזים שחטף, אדמות המרעה והבארות שכבש, שכן במדרג הערכים, החירות גוברת על העדר.
כלומר, לכאורה אין טעם במלחמה, משום שכל מי שכובש, יודע כי יאלץ לוותר על המשאבים שכבש כדי לא להמעיט בחירותו.

לכאורה, רק לכאורה.

שכן זייד יודע שעמר, גם הוא, סובוליסט שואף חירות, ולכן, יש להניח כי אם המלחמה תסתיים בכיבוש משאבים של עמר על ידי זייד, לא יפתח עמר במלחמה בה הוא עלול, חו"ח, לנצח. הנצחון הרי יכביד על מצפונו, וירא שמא ייהרג, וייצר לו שמא יהרוג.


וכן גם ההיפך.

וחוזר חלילה.

הפתרון למצב חוסר שיווי המשקל הזה, נעוץ בדבריו של מקיאוולי בספרו "הנסיך" . בנתינים יש לנהוג יפה, או להרגם.


כך גם במלחמה על אדמות מרעה ומים.

זייד יודע כי אם יחסל את עמר עד הסוף, יוכל לישון בהשקט ובשלווה בלילה, בעוד שאם רק יגיע לשלום, ימשיך להתהפך על משכבו בלילות מפחד שמא עמר החליט לחסלו, וההיפך.

מואדיב,

במחילה, אתה באת עם הטיעון שאתה מעדיף את דרווין על סוקרטס בשל העיקרון "וחי בהם" , ואני שאלתי בעקבות ה"מוטו" עליו אתה מתבסס את שאלתי, רבי עקיבה או דרווין בלי קשר לסובול.

כנראה שלא עמדת על קנקני, אני לעולם איני משווה בין
החכמים/פילוסופים, זאת לא השוואה מצד השיויון רק מצד הדמיון, סובול רחוק מרבי עקיבה כמרחק השמיים מהארץ. ואני מתפלאה בכלל שהעלת בדעתך שאני משווה ביניהם, כנראה שלא ממש קראת את האשכול בתשומת לב, אם תחזור לדף הראשון להודעה האחרונה של ריב, תמצא שהיא שאלה:

פילוסופיה לחוד, והחיים לחוד?, יפה ענית על שאלתי אתה טוען שהפילוסופיה אינה ניתנת ליישום, הבנתי.

.


ריב

ראשית התנצלותי העמוקה, אינני מתיימר לעמוד על קנקנך, ואם ייחסתי לך משהו שלא כראוי, אני מבקש את סליחתך.


שנית, בניגוד לדבריו של סובול, כפי שהובאו לעיל בריש הדיון, אינני רוצה כלל להגרר ל"השלכות אקטואליות" , גם משום שמדובר במדרון חלקלק, וגם משום שפתרון הקסם למצבנו הסבוך אינו מצוי בכיסי, ומסופקני אם הוא מצוי כלל.


כל שרציתי לטעון הוא כי התיזה של סובול, כפי שהובאה לעיל, נאיבית להחריד.


בטבע, אין כבשים. יש חמורי בר, משום שהם יכולים לרוץ ולהמלט מפני אויביהם הטבעיים, יש יעלים, מסיבה דומה, ויש מדרג שלם של טורפים.

אם האדם לא היה מגדל את הכבשים לצרכיו הוא, סביר להניח כי אפילו בניו זילנד לא היו נותרות כבשים.



העולם ידע תאוריות נאיביות רבות, חלקן שרדו בספרים, על חלקן, מסתמא, אין אנו יודעים.

זכורני, לא כל כך מזמן, דובר בריש גלי על אחוות העמים והפרולטריון הרב-שפתי שיעשה מהפיכה ויביס את הקפיטליסטים המדכאים השנואים.


איך כתב אותו סופר (ה. פאסט, אם זכרוני החלוד אינו מטעני שוב):

מי שלא היה קומוניסט בנערותו, אין לו לב. מי שנותר קומוניסט בבחרותו, אין לו שכל.



יתכן שלסובול יש לב.