| נשלח ב-7/11/2004 19:14 |
 |
| |
רב צעיר
קודם כל  על המאמר.
(נשמט לגמרי במקרה מההודעה הקודמת)
1. לגמרי במקרה (2) נתפסתי לדוגמת האפולוגטיקה והכלאם, רק בכדי להבהיר את העקרון הנ"ל.
2. סעיף ד' שלך הינו ענין שולי גם בעיניך? אוקיי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 07:46 |
|
| |
שלויימעלע?
שולי כמו המלח למאכל?
כמה מילים/ מ.א
כמה מילים יפות היו מתרוצצות לכאן ולשם והנה מזדמן לקראתן עניין מסוים. סובבוהו, הקיפוהו, הסתדרו לפניו בשורה ואמרו: איך אנחנו בשבילך. אמר להן יפות יפות אבל איפה אתן ואיפה אני. שבו והתערבבו זו בזו, שבו והסתדרו לפניו בסדר אחר ואמרו איך עכשיו? אמר להן הרבה יותר יפות אבל אתן זה אתן- ואני זה אני. שבו ונתערבבו שבו והסתדרו לפניו בסדר חדש. שתק ולא השיבן דבר.
תוקן על ידי - riv - 09/11/2004 8:02:09
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 08:12 |
|
| |
מ.א ?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 08:17 |
|
| |
ספרןידידי , היות והאשכול עוסק בנושא 'רציני',החלטתי לנהוג כמנהג אבותיי המורים, ולא לנקוט בשמו המלא מפאת דעות קדומות, שלא יועילו לעניין- אנלוגיה ל'קבל האמת ממי שאמרה'
למדתי מהניסיון של איקה
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 08:25 |
|
| |
ריב,
ומה עם הגאולה לעולם?
תוקן לבקשת ריב.
תוקן על ידי - אמשלום - 09/11/2004 8:42:17
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 08:31 |
|
| |
אמשלום,
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 08:34 |
|
| |
אוי אמשלום, סליחה, הייתי צריכה לענות לכולם לא רק לספרן, דברתי אליו בשפת קודים שמובנת כנראה רק לשנינו,(ולא העלמתי את שמו, מי שמעריכו יבין במי מדובר.. לא הדגשתי את שמו בכוונה, אבל כתבתי ראשי תיבות, ועלח כן אני מבקשת שתמחקי את אשר כתבת, ואחר כך אני אסביר
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2004 19:58 |
|
| |
אמשלום ושאר החברים המעונינים להבין למה היתה כוונתי כשאמרתי לספרן מה שאמרתי הוא מפני שלפעמים בדיון עינייני , אין להביא את שם המחבר מפני שיש עליו דעות קדומות, וכשמזכירים שמו של האדם יכול להיות שזה יזיק לדיון עצמו, מפני שדברי האומר בטלים לדעתם ואין ראוי לקבלם,והדוגמא הבולטת ביותר היא הזכרת שמו של ליבוביץ' …או במקרה של הרמב"ם שמות הפילוסופים היונים, כמו אריסטו..
"ואפשר שאביא לפעמים מאמר אחד כולו מספר מפורסם בלשונו, ואין בזה כל רוע, ואייני מתפאר במי שאמרו מי שקדם ממני – שאני כבר התוודתי בזה – ואף על פי שלא אזכיר: "אמר פלוני" – שזה אריכות ואין בזה תועלת, ואפשר שיהיה מביא זיכרון שם האיש ההוא לחשוב מי שאין לו חך, שהדבר נפסד ובתוכו רוע – שלא יבינהו – ומפני זה ראיתי שלא לזכור האומר….
רמב"ם, הקדמה למשנה - הקדמה להקדמה למסכת אבות
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2004 15:54 |
|
| |
חלק ממאמר ביקורת ספרי הגות של אריאנה מלמד, הצולף בסרבול הכתיבה ההגותית, ויכול להילקח כאן כחלק מהקורס.
________
השמחה הזאת מגיעה אחרי עונה שחונה ומעייפת. בחודשים האחרונים קראתי בספקנות גוברת והולכת יותר מדי ספרי עיון מן הזן הפוסטמודרניסטי, תרגומים ומקור שנולדו בעיקר ב"רסלינג" ו"בבל", צויידו בהילה של נאורות מתקדמת, והיו אמורים להיות פרשני-מציאות חדשים וטובים יותר – ובהכללה, הם כתובים רע.
כל כך רע עד שמאסתי לחלוטין בז'רגון. גם כשהוא מתרחש בשיחות על-פה, בכל פעם שמישהו מתחיל משפט ב"השיח", אני כבר רוצה לבקש לעצמי מסתור מאחורי העץ הקרוב. בכל פעם שאני פותחת עוד גליון חבוט של "תיאוריה וביקורת", קופצים עלי משפטים מפותלים ומסורבלים שמאיימים להכתיר אותי כקריפטו-פשיסטית רק משום שאני יודעת בוודאות שהם מפותלים ומסורבלים שלא לצורך, ובעיקר בגלל שאני חושבת שקיים קשר הכרחי בין בהירות של מחשבה לבהירות של כתיבה, ובין צלילות הגותית לבין הדבר החמקמק הזה ששמו יושרה אינטלקטואלית.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שהגיע זמנה של החשיבה הבהירה, ושל הכתיבה הבהירה, לשוב אל מדפי ההגות והעיון. מי שסבור שגם אמירה כזאת היא קריפטו משהו או אחרת, יואיל נא ויקליק על הלינק למחולל המאמרים הפוסטמודרניסטים ושם ימצא, בלי קושי, מזור לנפשו הרטנונית. כי שם מוכח שבלחיצת עכבר אחת אפשר ליצור המון שטויות שכולן נשמעות אקדמיות, רלוונטיות, עדכניות ועמוקות באותה מידה, וכולן מצטיינות בלא לומר כלום מתוך תחושת עלבון כבדה, שהיא – כך מתברר לי יותר ויותר – הפסיון המניע את השיח האקדמי החתרני-בעיני-עצמו.
הלינק למחולל המאמרים הפוסטמודרניסטים
http://www.elsewhere.org/cgi-bin/postmodern
תגובת גולש ב-YNET על המאמר:
תגובה בהירה
אני מתפלא על כך שגם את קורבן לשיח של תודעה כוזבת פוסט-סטרוקטורליסטית המנרמלת - ואגב כך גם משעתקת - את הרטוריקה הפרה מודרניסטית הנאציונל רלגיוזית - שלא לומר מקרבנת, דכאנית אטינסטרומנטליסטית-פונק(ציונ)ליסטית של הגמוניה אתנוצנטריסטית.
ואם זה לא היה מספיק בהיר. זבש"ך!
המשך הביקורת על הספרים עצמם:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3006590,00.html
תוקן על ידי - nunu1234 - 19/11/2004 16:17:19
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2004 19:03 |
|
| |
לא כל כך מתאים לאריאנה מלמד, אם כי האופנה של הלקאת הספרות הפוסט-מודרניסטית היא מצע נוח לדבריה.
הייתי ממליצה לה לנקוט - תוכו אכל, קליפתו זרק. יש לכתיבה מן הסוג הזה איזו מן מנייריסטיות או בלשון העם "פוזה", אבל ראוי שהדבר לא יסתיר מעין הקורא גם את התוכן. אכן, המדיום הוא המסר, אבל אין חפיפה מלאה בין השניים.
כמו כן, לא מתאים לכותבת רצינית כמו מלמד לבקר את אופן הכתיבה של ספרות, בהיותה בוחנת את הספרים בתרגומם לעברית בלי השוואה למקור! אולי הקלקולים קשורים במעבר לעברית ואינם במקור הלועזי?
אני חייבת לומר שבשנה האחרונה קראתי כמה וכמה ספרים שיצאו בהוצאות הספרים שמלמד כותבת עליהם (בבל ורסלינג). אלה הוצאות חשובות מאד, שמטרתן הבאת הספרות המקצועית הקלאסית לעיונו של קורא העברית.
ברוב המקרים התרגומים (שאני ראיתי) הם קולחים ונינוחים, שפתם מהודקת ועשויה היטב, לעתים היא בעלת איכותיות ספרותיות ממש (למשל בספרה של לוס איריגירי).
יש פה ושם נפילות, כמו למשל תרגום של טקסט מן המשנה על פי מהדורת דנבי (התרגום האנגלי למשנה) ולא על פי הנוסח המקורי בעברית בספרה של מרי דגלס 'טוהר וסכנה'. אבל לא ניתן לאלה להעיב על שמחת הפיכתם של הספרים האלה נחלת כל קורא עברי בארץ ציון וירושלים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2006 07:08 |
|
| |
כללי הכתיבה הנאה
רוביק רוזנטל (מתוך מדור ''הזירה הלשונית'' של מעריב) ו
|
כדי לשמור על כתיבה זורמת, ספונטנית, מתבקשים כותבי העברית ועורכיה לאמץ ככתבם וכלשונם את הכללים הבאים ולא לסטות מהם ימינה או שמאלה
1. אין זה ראוי להביע רעיונות ועמדות באמצעות משפטי שלילה.
2. אם ייאמר משפט זה בלשון סביל הרעיון שהובע בו לא יובן.
3. בהיזהרות משימוש יתר בשמות פעולה תושג הקלה בקליטת הטקסט, במניעת ייבושו ובסיוע לזרימתו.
4. השתדלו ככל האפשר שלא להימנע מאי שימוש בשלילה כפולה, אלא אם כן היעדר אפשרות אחרת מונע זאת.
5. הפניית הקורא לרעיון דומה בהמשך הדברים היא טרחנית, וראו להלן כלל מספר 13.
6. בראשית המשפט, ולא באמצעיתו או בסופו, על פי אופיה של העברית החדשה והעתיקה גם יחד, יופיעו בדרך כלל הנושא והנשוא.
7. משפטים ארוכים, הנובעים מכך שלדובר יש רעיון מסובך שאותו הוא רוצה להביע ואשר מכילים כמה וכמה רעיונות משניים והסברים בתוכם, מקשים מאוד על הקורא, המעוניין לדעת מה בדיוק רוצים ממנו, שהרי הוא שכח זה מכבר איך התחיל המשפט, מאיפה משתין הדג ולמה התכוון המשורר.
8. הימנעו מכתיבה בלשון הווה כשאתם מתארים אירועים המתרחשים בעבר.
9. היזהרו מקלישאות כמו מאש בשדה קוצים. קלישאות הן מכה שאינה כתובה בתורה.
10. עשו ימים כלילות כדי שלא תיפול שגגה נפוצה בביטוי מקובל מתחת רגליכם ועל מנת שלא תערבבו מין שבאינו מינו.
11. הימנעו , אם אפשר, ממילים ומביטויים ריקים, שהם, ללא ספק, מחלה לשונית נפוצה, ובעצם אין בהם צורך.
12. אינני בטוח אם כלל זה ראוי להיכנס לרשימה, אך בכל זאת נדמה לי שעדיפה כתיבה דעתנית ובטוחה על כתיבה הזרועה ביטויי התנצלות, היסוס, וסליחה על הביטוי, פסיחה על שתי הסעיפים.
13. אל תחזרו על רעיון פעמיים, שכן אין זה רצוי שהרעיון שברצונכם להציג יישמע שוב ושוב.
14. קראו שוב והגיהו היטב טקסט לפני שיוצע מתחת ידיכם. אפשר לנסות את זה גם באינטרנט.
15. אין צורך לשים, ליתר ביטחון, פסיק לפני ואחרי כל מאמר מוסגר, או לתקוע פסיק, שאחריו באה מילית זיקה, או לדחוף עוד פסיק, ואחריו מילית חיבור, או, סתם, לזרוע פסיקים, שיהיה.
16. המעיטו בסימני קריאה!! תנו לטקסט לדבר בעד עצמו!!
17. מרכאות אינן "אליבי" לשימוש "לא יפה" בשפה או ל"סלנג", אין צורך "להתנצל" על מה שזה עתה "כתבתם".
18. אל תעשו שימוש-יתר במקפים-מחברים, לא כל צמד-מילים או ביטוי-מקובל זקוק לאמצעי-העזר הזה, המיותר-בדרך-כלל.
19. השימוש בקווים מפרידים - אותן אטריות ארוכות המפרידות בין שני חלקי משפט - מוגזם בהחלט, ומסרבל - שלא לומר מפריע מאוד - את תהליך הקריאה.
20. סוגריים (כפולים או מרובעים) לא נועדו (למרות מה שמקובל בטקסטים שונים) להוסיף רעיונות או מידע לטקסט (תוך כדי הצגת התוספת כמשנית או מיותרת); תפקידם מוגבל לעניינים טכניים (כגון אברהם [בייגה] שוחט).
21. לא חובה לדעת לֶנָקֶד, אבל אם אינכם יודעים, רצוי שתשאירו את המלאכה למומחה.
22. השימוש הפופולארי באות אל"ף במילים לאטיניות הוא לא נורמאלי ואפילו דראמאטי, אך לעתים הוא קלאסי וטריוויאלי.
23. השימוש המתפשט ביו"דים הוא מין הרעות החולות שאיתן יש להיתמודד בילשוננו חדשות ליבקרים.
24. בטלביזיה השבדית הופיע ארנולד שברצנגר ואמר שהוא אינדיבידואליסט ושלא אכפת לו שבי"ת במקום וי"ו כפולה זה אבאנטה.
25. שמרו על ההבחנות הלשוניות בין זכר לנקבה, משום מה דווקא בהם יש נטייה לכשלונות חוזרות ונשנות.
26. במקרים שבהם יש שתי אפשרויות תקינות, כמו "אלה" ו"אלו", יש לבחור באלה שאתם מעדיפים, ולדבוק בבחירות האלו לאורך כל הטקסט.
27. לא אומרים "הם לא מדברים נכון". נכון ויפה לומר "הם אינם מדברים נכון". תקנו את אלה שאומרים "האנשים שמדברים בשגיאות". נכון ונאה לומר "האנשים המדברים בשגיאות".
28. ואל תתחילו אף פעם משפט עם מילית חיבור או תנאי. אבל אם אין לכם ברירה, שימו לפניהם פסיק. או לכו על נקודה פסיק.
29. משפטים בלשון גבוהה ואף מליצית אינם בהכרח קוץ בתחת, אלא אם כן מערבבים אותם בלשון דבורה, או רחמנא לצלן בעגה המונית.
30. אמריקניזמים עושים את ההבדל בין כתיבה שעושה שכל לכתיבה שעושה אותך חולה.
31. מילים לועזיות הן מאסט רק כאשר אין להן אלטרנטיבה קומפטבילית.
32. אם ברצונכם לכתוב תיאור מרתק ומרגש, הימנעו משימוש בשמות תואר מוצלחים או נמלצים, המשרבבים לתיאור את שיפוט הערך המפוקפק שלכם.
33. אל תביאו לנו "תביא" כל משפט שני, זה מביא לנו את הסעיף. אל תיתנו לנו בראש עם "תיתן", זה נותן לנו כאב ראש.
34. וכאמור , אל תרבו באזכורים של מה שאמרתם לפני כמה פסקאות, כמו למשל, שלא רצוי לחזור על רעיון פעמיים.
35. הסבירו את עצמכם היטב. אם הקורא לא הבין שבעצם התכוונתם להפוך על הפוך, ושהדוגמאות שהבאתם אומרות שמה שהתכוונתם לכתוב הוא שלא רצוי לכתוב כפי שלמעשה כתבתם, הבעיה היא שלכם.
*בהשראת "כללי הכתיבה של וויליאם סאפייר" ("William Safire Rules for Writers"). המאמר מפורסם באישור המחבר. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2010 01:15 |
|
| |
פוליטיקה והשפה האנגלית/ ג'ורג' אורוול, 1946
"אדם יכול להתחיל לשתות כי הוא מרגיש שהוא כישלון, ואז להיכשל עוד יותר כי הוא שותה. אותו הדבר פחות או יותר קורה לשפה האנגלית. היא הופכת מכוערת ולא-מדויקת משום שמחשבותינו טיפשיות, אבל רישולה של השפה שלנו מקל עלינו לחשוב מחשבות טיפשיות."
http://www.phil.uu.nl/~yoad/orwell/politics-and-english-language.html
|
|
|
|
| נשלח ב-6/8/2010 15:10 |
|
| |
לינקזעצער,
תודה על הבאת הסעיפים, משעשעים, גם מחכימים וממחישים...
|
|
|
|
|
