בנפול אוייבך ( אל) תשמח?!

אז מה לעשות עם זה .
לשמוח על התפגרותו של הראיס הארסי,
או לא לשמוח .

מה נכון לעשות ,עד איפה מגיעה יכולת ההבלגה שלנו מבחינת שמחה על אויב כי התפגר .
האם אסור להביע רגשות חמים כי ...
מה המשמעות האמיתית של הציווי הנ"ל.
והלוא תחושת הלב הטבעית היא גאולה מאותו צורר ,ואנו באים להודות ולהלל ולשבח ובזה מעורבת בדרך כלל שמחה .
מישהו יכול לעזור?
והלוא כאן הוא לא נפל מצד הלוחמה אלא חלה ,אין פה שמחת ניצחון אלא משהו אחר שקשה לי להגדירו.
חכמי וחכמות הפורום מוזמנים ליישב הליך מורכב זה .

(מאיקה)

התבהרות יקרה,

השמחה היא על ההיוכחות ש'אל לנו להתייאש מן הפורענות',שהתורה שלנו היא תורת אמת נצחית, כמאמרם "ואל תתחבר לרשע,(רשעים יש גם אצלנו < עכשיו יתחילו לצעוק שאני משווה את עמישראל הרחמן ליאסר הפושע..) ואל תתיאש מן הפורענות" ואמר: כשתחטא, או תראה חוטא - לא תבטח ותאמר: שהשם יתברך לא יענישו אלא בעולם הבא, ולא תתיאש מהינקם ממנו מהרה על החטא ההוא... ה' והצדק האלוהי אינו פוסח על אף אחד שלו 'הוא' אשר 'מחליט' את מי להעניש ומתי...

תודה לך .
אבל...
הלוא השם יודע שתכונת אנוש היא לשמוח בהכלותה של הסכנה.
והאם השם תולה את המשך הצלתו של עמו מפני נושגיו ביכולות שלנו לא לשמח .
האם בכך תלוי הדבר
הלא השם מראש מכוון כך שהגיע הרגע לרמוס את האויב.
ותכונת הנפש הזערערה הזו תניא אותו מכך.

איקה .
זה לך .
כמה קשה להיות חסומה כשמשהו מציק ורוצים לכתוב .
אבל ראי זאת כנסיון .
את מביאה דברייך באמצעות מישהו אחר
יש בזה איזה סינון .
משהו לא עצוב .
ולעניננו.
אין בי מחשבה על הדרך שבה הרשעים כלים מן העולם.
אלא לאופן שבו נידרש מאיתנו לא לשמוח
וכי למה ננתב את רגשתוינו הלוא ציוונו כך משום תכונת הנפש הזאת .
ומי יגבר עליה באנחת הקלה כשהאוייב ניגף.

"בְּטוּב צַדִּיקִים, תַּעֲלֹץ קִרְיָה; וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" (משלי פרק יא פס' י)

+מגילה טז ע"א

(מאיקה)

התבהרות יקירה.

קוהלת יאמר לך שהשמחה האמיתית היא מתת ה'-ואם לא קיבלת את זה כמתת, אתה צריך להתאמץ כל חייך כדי להשיג אותה וגם אז היא אינה מובטחת, זאת מעלת "השמח בחלקו" העשיר- מעלת ההסתפקות.

כל השמחה על הנקמה היא לא שמחה שתביא טוב לחייך -מפני שמותו לא יפתור לנו את ה'בעיה'- השמחה על הנקמה. היא שלילית "לא תיקום ולא תיטור" והיא אינה מביאה להתעוררות, לרגעי אושר נעלים, כשהשמחה היא על זה שלמישהו אחר נגרם רע היא לא מביאה להתעוררות, ולא גורמת לאדם ל'התעלות' רוחנית אלא היא מרגילה את הנפש לפעולה משחיתת נפש, ומוציאה ממנו רק רוע..היא מתחילה לפעול הפוך.. עברה גוררת עברה...כדור שלג שמתחיל להתגלגל..

הגיוני שזו לא תהיה שמחה עילאית, אבל מה רע בסתם שמחה? אפילו אם היא לא מגיעה ממקור מועיל או מוסרי? אני בכלל לא מזכירה את העובדה ששמחה של אחד היא עצב של השני. למשל אני שמחה שתפסו 500 קלצ'ניקוב בגבול מצריים. אני די בטוחה שהספקים, המעבירים ואלו שציפו להם לא רוקדים בששון.

אס..

אף אחד לא מונע ממך לשמוח, אפשר אפילו לשמוח כשמכבי ת"א לוקחת אליפות אירופה ולדמות לעצמך שאלה היהודים שניצחו את היונים, מעטים מול רבים, נס פח השמן האפוקליפטי.. נו? מה זה יועיל לרווחת נפשך...תשמחי ושיהיה לבריאות.

אבל התשובה היא בגוף השאלה, אם אני שמחה, משמע זה מועיל לרווחת נפשי. להגיד שבגלל משחק כדורגל מובטחים לי חיי נצח? אולי לא, אבל לפחות חיים שמחים, לא?

מהסטירה בין הפסוקים שצויינו לעייל "בנפול אוייבך..." לפסוק "...באבוד רשעים רנה" נראה שההבדל הוא באופן השמחה, השמחה על איבוד הרשעים היא שמחה אמיתית, שמחה על כך שיש פחות רשע בעולם ופחות מכעיסים את הקב"ה, כמו שמסופר על רבי מאיר ואשתו ועל השכנים שהיו בשכנות עם הרב ומצערים אותו, אמרה אשת הרב הפסוק אומר "יתמו חטאים מן הארץ" כלומר החטאים ולא החוטאים, אולם השמחה על כך שהרשע סובל,נפל או מתענה אינה שמחה אמיתית אין זאת מלחמתינו הכל לפי חשבונות שמים וכמו שנאמר "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" ויהי רצון שהקב"ה ישבור את כל האוייבים ויכניע את כל הזדים "וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" אמן

אס...

על זה אני לא יכולה להתווכח, את צודקת, כל אחד והבחירות שלו, וסדר עדיפויותיו על מה להתאמץ לשמוח (כמובן שלא מדובר על אלה שה' חנן אותם במתת,שהם שמחים תדיר)