|
|
| נשלח ב-10/11/2004 15:48 |
 |
| |
למדברב
אני לא הונגרי, אבל כמה מחברי הם הונגרים.
רציתי לכתוב "הונגרים", ויצא לי הונגרים, אני מבקש את סליחת ההונגרים הגזעיים שפגעתי בהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2006 11:18 |
|
| |
האם יש עוד פוסקים שדנים בדיני שררה באשה בנוסף לאגרות משה הנ"ל, שאלה עומדת על הפרק הוא מינוי אשה כמנהלת בית ספר של בנים ובנות (חלק מעורב וחלק נפרד)
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2006 11:53 |
|
| |
ידענוביץ
אשתי מנהלת בית ספר כזה. אך כנראה שיש לך בעייה יותר חמורה מאשר תפקיד המנהלת.
אולי תפנה לגברת רפפורט?
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 04/06/2006 11:54:34
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2006 15:47 |
|
| |
ידענוביץ
אין ספרים עימדי כעת. אך בזיכרוני יש התייחסות של הרב שאול ישראלי. ושם מסביר שאין כלל ענין של שררה במינויים מסוג אלו.
אם איני טועה הטעם הוא:
א. הציבור שם אותם על עצמו והציבור יכול להורידם, והרי זה כשליחות.
ב. אין להם סמכויות מהותיות של שררה כדרך שיש למלך.
ומי שיש לו הפניה מוזמן לצרף.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2006 17:21 |
|
| |
אפשר להשוות את הנושא הזה של אי מינוי נשים לתפקידים ששליחותם נקבעת על ידי כישוריהן, כמו משגיחת כשרות, לכלל שנקבע בדבר זהותם של העולים לתורה לקרוא בה בשבת במגילה כ"ג ע"א "תנו רבנן, הכל עולין למניין שבעה, ואפילו קטן, ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים, אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור" אסא כשר בספרו "יהדות ואלילות" הביא משמו של הפרשן ריבב"ן בן המאה השלוש עשרה את הסברו להכרעה שבסיפא: "גנאי הוא לציבור [ הגברים] שתבוא אשה ותקרא בתורה מחמת בושה של בורות"
חזקה על אדם הנקרא לעלות לתורה שהוא יודע לקרוא בה טוב יותר מאחרים. לפיכך, הקורא לאשה לעלות בתורה, מעיד עליה שהיא יודעת לקרוא בתורה טוב יותר מאשר אחדים מן הגברים, אולי אפילו מן הגברים רובם ככולם. וזוהי אותה "הבושה של בורות" שחשים בה הגברים כאשר קבל עם ועדה מתברר שאשה קוראת בתורה טוב מהם, מפני שהם בורים לעומת אותה אשה.
המצב החברתי של האשה יכול להיות כזה שבו לא גנאי הוא לציבור הגברים שתבוא אשה ותקרא, מפני שהיא מטיבה לעשות זאת מהם, בדיוק כמו שבמצב החברתי בימינו לא גנאי הוא לציבור הרופאים שתבוא אשה ותעשה את מלאכתה טוב יותר מכולם, וכו' - בחברה מתוקנת, ההצטיינות המעשית של אדם אחד אינה אמורה להיות גנאי לשום אדם אחר, גם לא לציבור של בני אדם, לא על רקע ההבדל שבין גבר לאשה וגם לא על רקע הבדלים אחרים הדומים לו בטיבם.
תוקן על ידי - riv - 04/06/2006 18:07:36
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2006 18:37 |
|
| |
ריב
הדוגמה שהבאת מעניינת אבל אין לנו להמציא טעמי איסור מדעתנו.
(לא אכחד שעפר ואפר אנו לרגלי הראשונים אך גם טעמו של הריבב"ן צ"ע לגופו)
היסוד למינוי הוא מדין: שררה - ומשימה, והוא ייחודי לשררה וסמכות ושליטה, שונשא זה כלומבן אינו קיים בעניני ביהכ"נ, והרי אילו היה מדובר באותו יסוד לא היו ציריכם לטעם 'שררה'.
די לנו בדוגמה של דבורה היושבת תחת התומר ושופטה את ישראל, ללמדינו שהיו אף נשים בעמדות ציבוריות (ודברי התוס' על דבורה, דחוקים).
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2006 19:57 |
|
| |
ריב.
לשם שינוי אני מסכים לדעתך.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2006 23:07 |
|
| |
ב"ה.
riv,
< "המצב החברתי של האשה יכול להיות כזה שבו לא גנאי הוא לציבור הגברים שתבוא אשה ותקרא, מפני שהיא מטיבה לעשות זאת מהם, בדיוק כמו שבמצב החברתי בימינו לא גנאי הוא לציבור הרופאים שתבוא אשה ותעשה את מלאכתה טוב יותר מכולם," >
העלית בדברייך רעיון מעניין.
אך ראוי לבדוק: האם בנושא קריאה, או לפחות קריאה בתורה, ההשוואה הראויה היא לאישה שתעשה את מלאכת הרפואה טוב מציבור הרופאים, או שמא יש להשוות למי שאינו רופא שיעשה את מלאכת הרפואה טוב מציבור הרופאים?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2006 23:24 |
|
| |
ירמי,
נקודת המוצא היא שהכל עולין למניין שבעה ..ואפילו אשה..השאלה היא איך אתה מבין את הנמקתם של חכמים "מפני כבוד הציבור" מכאן שאין מניעה או פסול להשוות בין אשה שתעשה את מלאכת הרפואה וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2006 00:23 |
|
| |
האם לדעתכם הנימוק ("אבל אמרו חכמים...") הוא מגוף המאמר, או הוספה מאוחרת?
נוהל שכן
זה כאן!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2006 00:42 |
|
| |
ב"ה.
riv,
כוונתי הייתה לכך שבהיות לימוד התורה והקריאה בה מצוות אנשים, הרי שנשים לעניין זה הריהן כמי שאינו רופא לעניין רפואה.
כלומר, אותו הגיון שבמבוכת הרופא לנוכח הצלחה רפואית של מי שאינו רופא, יכול להתקיים גם במבוכת הגברים לנוכח הקריאה ה'טובה ' יותר של נשים.
כל זאת, בהתייחס לרעיון שהעלית בהסברת "כבוד הציבור". לדידי ניתן להסביר את "כבוד הציבור" גם באופן שונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2006 01:10 |
|
| |
ירמי,
לא הבנתי, נשים לעניין קריאת התורה משולות למי שאינו רופא לעניין רפואה?
למי שאינו רופא לא יכולה להיות הצלחה רפואית, אלא אם כן, אתה מייחס לשרלטנים כוחות מרפאים ורואה אותם כהצלחה רפואית. כמו שאשה יכולה ללמוד רפואה ולהיות רופאה טובה, כך היא גם יכולה ללמוד לקרוא כראוי בתורה [בהתאם לכל הנקודות והטעמים] ותדע לקרוא קריאה טובה [לפחות כמו הגברים] - ומבוכתם של הגברים כלל איננה רלוונטית לגופו של הנידון = בקיאות בקריאת התורה.
לגבי הפרשנות בהסברת 'כבוד הציבור' היא לא שלי, במקרה זה נתלתי על אילן גבוה - על כל פנים, שערי הדרש לא ננעלו.
תוקן על ידי - riv - 05/06/2006 1:23:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2006 09:15 |
|
| |
ידענוביץ
<"האם יש עוד פוסקים שדנים בדיני שררה באשה בנוסף לאגרות משה הנ"ל, שאלה עומדת על הפרק הוא מינוי אשה כמנהלת בית ספר של בנים ובנות (חלק מעורב וחלק נפרד)">
האם אתה יוצא מנקודת הנחה ששררת האשה אסורה מאיסור עצמי של כל "שררה לאשה", או מאיסור שררת אשה על זכרים אפילו אם הם קטנים?
לשאלתך ראה:
הרב ישראל רוזן, "נשים בתפקידים ציבוריים", "תחומין" יט, עמוד 17:
המאמר מוקדש לבירור סוגיא זו של מינוי נשים, מן המבט ההלכתי ה'טהור', מבלי להתייחס לאידאולוגיה של תנועות 'שחרור האשה', ה'פמיניזם', שאיפת השויוניות בין המינים וכיו"ב. כמו"כ, אין עניני כאן בשאלות של 'מדיניות הלכתית', 'דעת תורה', ושאלות 'טקטיות' של הימנעות תלמידי חכמים מלשבת בצוותא אתן וכד'. כמו"כ אין עניננו כאן בנושא הצניעות ו"כבודה בת מלך פנימה", שכן זו שאלה כללית הקשורה ביציאת נשים לעבודות שונות, ולאו דוקא במינויים ותפקידי ציבור.
...
3. ניהול מוסד
תשובה שלישית מבעל האגרות-משה (יו"ד ח"ד כו) אף היא עולה בקנה אחד עם הגדרות אלו. המדובר שם ב"מינוי גר לראש ישיבה ומשגיח", דהיינו מנהל מוסד שיש לו כח כלפי תלמידיו "לסלקם או שלא לקבלם לכתחילה". אעפי"כ כתב:
"ולפיכך אחר ישוב גדול נראה, שאין להחשיב משרות אלו בתקופתנו כענין של מעשה שררה, דעיקר תפקיד של ישיבה הוא ללמד לתלמידים כשהם רוצים. ומה שיש כח להמנהלים והראשי הישיבה על התלמידים לסלקם או שלא לקבל אותם לכתחילה וכדומה, אין זה אלא כמו שררה של בעה"ב על פועליו, שאין זה מעין מינוי לשררה כלל. ולפי זה משרות אלו אינם אלא כמילוי תפקיד וכעניין של עסק. ואין לדמות זה למש"כ באג"מ יו"ד חלק ב' סימן מ"ד בענין מינוי אשה להשגיח להכשרים, דהוי מינוי של שררה. דהתם הוא מינוי לעשות נגד רצון בעה"ב ע"פ כח התורה שצונו להאכיל דברים כשרים כמו ריש כורי בקידושין ע"ו ע"ב שפירש"י ממונה על המידות, והוא ממש כמו השגחה על הכשרות דמה לנו כשרות משקולות והמידות לכשרות איסורי מאכלות. וזהו שררתו, לעמוד על המשמר שיתקיים דיני התורה וממינוי זה יש לו הכח לעשות נגד רצונו דבעל הבית ולכן חשוב שררה".
...
ז. סיכום
א. הרמב"ם אוסר למנות נשים ל'משימות' בישראל. מקורו בדרש או בהיקש לדרש בענין נכרי. הדין לא הובא בגמ' ולא בשו"ע.
ב. אין איסור לאשה לכהן בתפקיד. ויש מקום רב לדעה שהאיסור מצטמצם לאקט המינוי בלבד.
ג. קבלה בהסכמה לכהונת נשים בתפקידי ציבור - מותרת. תפקידי ימינו מאופיינים בהסכמת הציבור, בעולמנו הדמוקרטי.
ד. האיסור האמור בנשים מצטמצם, לדעות שונות, רק לשררות של סמכות וכח כפיה. תפקידי ציבור המקובלים בימינו, כגון ניהול מוסד או משרד ואפי' השגחת כשרות בתנאים מסוימים, אינם 'שררות שלטוניות'.
__________
כמתעסק
<"אין ספרים עימדי כעת. אך בזיכרוני יש התייחסות של הרב שאול ישראלי. ושם מסביר שאין כלל ענין של שררה במינויים מסוג אלו">
אכן הוא ב"חוות בנימין", סימן יב.
___________
השכן
<"האם לדעתכם הנימוק ("אבל אמרו חכמים...") הוא מגוף המאמר, או הוספה מאוחרת?">
אם התשובה לשאלתך היא חיובית כי אז היתה תוספת מאוחרת זו בעוד משניות ותוספתות.
כמה קדום זה יכול להיות?
"אע"ג דאמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים כו' - ותניא נמי בפ' הכותב (כתובות דף פז. ושם) אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע כו' משמע שהיא משנה בשום מקום". (תוספות בבא בתרא דף ה עמוד ב בד"ה אע"ג).
<"משמו של הפרשן ריבב"ן בן המאה השלוש עשרה את הסברו להכרעה שבסיפא: "גנאי הוא לציבור הגברים] שתבוא אשה ותקרא בתורה מחמת בושה של בורות">
כבוד הציבור, למה?
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1054467*:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2006 04:27 |
|
| |
Riv
<"משמו של הפרשן ריבב"ן בן המאה השלוש עשרה את הסברו להכרעה שבסיפא: "גנאי הוא לציבור הגברים שתבוא אשה ותקרא בתורה מחמת בושה של בורות">
לפנייך ממה שהיה כתוב לפני:
ישנם ה"מפרשים" שהוא פגיעה בכבוד הציבור, מפני שהדבר אינול"צנוע", אך האמת הפשוטה היא ש"לכבוד הציבור" אין דבר וחצי דבר, עם קול באשה ערוה ופריצות, ואדרבא, עצם הטעם הוא הוכחה, שקול אשה הקוראת בתורה אינו קול ערוה.
מהו "כבוד הציבור"?
כל דבר הפוגע ב"כבודו של ציבור" אסור, סיבת האיסור מופיעה גם במצבים "אסורים" אחרים, כאשר אין בעשייתם כל "איסור", ואעפ"כ אסור לעשותם מפני שיש בעשייתם פגיעה ב"כבוד הציבור".
פעמים מפני שגורמים לציבור "טורח" ובזבוז זמן. כאשר גורמים לציבור טורח שאפשר למנוע אותו, נראה הדבר שכאילו לא "מתחשבים" בו, סיבה זו מופיעה בסוטה דף לט עמוד ב:
"אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור, מפני כבוד צבור".
ובפרש"י שם, המובא בטור אורח חיים סימן קמח ורמ"א בשו"ע שם, סעיף א:
"להפשיט את התיבה בצבור - סביב התיבה ומניחין אותה בתוכה וכשיוצאין משם ונוטלין ס"ת כל זמן שהצבור בבהכ"נ, שהיה דרכם להביא ס"ת מבית אחר שמשתמר בו לבית הכנסת, ופורסין בגדים נאים להוליכו לבית המשתמר בו, לא יפשיטו הבגדים מן התיבה בפני הצבור, שטורח צבור לעכב שם עם ס"ת, אלא מוליך ס"ת לביתו ומניחו והעם יוצאים אחריו ואח"כ הוא בא ומפשיט את התיבה", וברש"י מגילה דף כד עמוד א: "משום שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה".
וכן בריטב"א, יומא דף ע עמוד א:
"אין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד צבור ... ונראה שכך פירושו דאך בעשור התירו לגלול ולא חשו לטורח צבור".
באור זרוע ח"ב - הלכות אבילות סימן תמ:
"אי ליכא אומנא אחר אלא הוא ילך אפי' ביום ראשון משום כבוד צבור כי בהרבה מקומות הקילו חכמים באבל, מפני טורח הצבור".
בשו"ת בנימין זאב סימן קסח:
"אין קורין בחומשין בב"ה מפני כבוד הצבור כדאיתא בגיטין פרק הניזקין ואין לך טורח ומיעוט כבוד גדול מזה להמתין היכא דכבר השלימו הצבור תפילתן".
הטורח שנגרם לציבור פגע בכבודו.
ופעמים שכבוד הציבור אינו קשור ל"טורח", כמו לדוגמא ברמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה כג, וכלבו סימן כ ד"ה אין קורין: "אין קורין בחומשין בבתי כנסיות מפני כבוד צבור ואין גוללין ספר תורה בצבור מפני טורח הצבור".
וכן באורחות חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן מה:
"אין גוללין ... בצבור מפני טורח ציבור נ"א מפני כבוד ציבור".
נוסח אחר, מפני שאינם אותו הדבר.
כך הוא גם בשו"ת יביע אומר חלק ז - או"ח סימן ט, ד"ה ולענין השאלה: "ששם אין בזה כבוד צבור, שיכולים לקרות לאחר, ואפי' לישראל, משא"כ כאן שיש טורח צבור".
במקורות אחרים מופיע מפורש, שהפגיעה ב"כבוד הציבור" היא תוצאה של "פגיעה וזלזול" בציבור, מבלי להזכער "טורח".
ביומא דף ע עמוד א: "לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור, מפני כבוד ציבור", וברש"י דף סט עמוד ב: "יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא, ונמצאו צבור יושבין ומצפין, אין זה כבוד צבור".
בחידושי הרמב"ן מסכת חולין דף כד עמוד ב ד"ה נתמלא זקנו: "דהתם יורד בשצריכין לו ואין שם אחר אבל אינו כבוד לציבור ואינו ראוי להם למנותו שליח צבור קבוע לירד לפני התיבה ולישא כפיו עד שתתמלא זקנו".
ולעניננו,בקריאת התורה ע"י נשים:
לא בגלל ה"טירחא דציבורא" להמתין עד שתרד מעזרת הנשים, אלא אולי בדוגמת הנאמר בברכות דף כ עמוד ב, וסוכה דף לח עמוד א לגבי זימון של אשה: "אמרו חכמים: תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו", ומפרש רש"י (בסוכה ד"ה שאשתו ובניו מברכין לו): "דודאי מחמת שלא למד הוא", ובד"ה ותבא מאירה: "שלא למד, ואם למד - תבא לו מאירה שמבזה את קונו לעשות שלוחים כאלה".
וכך ענה בשו"ת תשב"ץ חלק א סימן קסח, שכשנשאל: "מה טעם אמרו תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו?", הוא השיב: "הא דתני' תבא מארה לאדם שאשתו מברכת לו היינו מפני שלא למד, שאם למד היה יודע לברך, והכי נמי הא דתנן בפ' לולב הגזול (ל"ח ע"א) מי שהי' עבד או קטן או אשה מקרין אותו עונה אחריהם מה שהם אומרי' ותבא לו מארה וכו' מפני שלא למד".
מהי הפגיעה בכבוד הציבור בעליית אשה לתורה?
מאחר וקריאת האיש, בתורה (לציבור), היא בדרגת חיוב/עדיפות גבוהה יותר, מזו של (קריאת) הנשים, עדיף שאיש יקרא אותה, וכאשר אשה קוראת לפניהם מתפרש הדבר כהוכחה, שאין בציבור איש שיודע לקרוא, ולכן, אם אין קריאת האשה בקביעות, או כשישנה "סיבה צדדית", שאינה קשורה ל"אי ידיעה", שבגללה אין הם יכולים לקרוא, או כאשר אין בציבור גבר שיודע לקרוא, וישנה אשה היודעת לקרוא, על האשה לקרוא בתורה, אפילו לאחר "אבל אמרו חכמים", וראו הגהות היעב"ץ למגילה כ"ג ע"א, בד"ה אבל אמרו: "נראה דהיינו היכא דאפשר",
איך תיתכן מניעה מגברים לקרוא?
כגון בעיר שכולה כהנים, לא רק שמותר אלא אף צריך שהאשה תקרא, ראו בית יוסף אורח חיים סימן קלה אות יב ד"ה כתב הכל, ובית יוסף אורח חיים סימן רפב אות [ג] ד"ה הכל עולין:
"ורבינו ירוחם (נ"א ח"ג כ.) כתב עיר שכולה כהנים ואין שם כי אם שנים או שלשה ישראלים לא יקראו כהנים להשלים למנין שבעה ועיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל נראה לי דכהן קורא פעמים ושוב יקראו נשים דהכל עולים למנין שבעה ואפילו קטן ועבד ואשה. ועיר שכולה כהנים ואין בה ישראל כלל ולא נשים ולא קטן לא יקראו בתורה כלל וכן כתוב בהגהות מיימוניות (שם אות ר) בשם הר"ם וכן כתב המרדכי בפרק הניזקין (סי' תד) בשם הר"ם ".
"היכא דלא אפשר, ידחה כבוד הציבור, מפני פגם הכהנים הקוראים, שלא יאמרו בני גרושות הם", לשון המהר"ם מרוטנבורג, בתשובה.
במקרים כאלה מותר לאשה לעלות, כי אין בעלייתה פגיעה בכבוד ציבור הגברים, ואדרבא, הדבר נעשה כדי שלא לפגוע בהם.
למה תבוא מארה למי שאשתו מברכת עבורו?
בסיבת ה"תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו": מצאנו שני הסברים, האחד, שישנו טעם לפגם במעשהו. על המשנה "מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו (את ההלל, והוא) - עונה אחריהן מה שהן אומרין, ותבא לו מאירה": איתא בירושלמי, (סוכה פרק ג ה"ט): "ועוד אמרו תבוא מאירה לבן עשרים שהוא צריך לבן עשר", לגבי זימון איתא בירושלמי, ראש השנה פרק ג ה"י: "לאדם שאשתו ובניו מברכין לו", והיינו שהוא צריך למי שנחות ממנו ברמת חיובו, להוציאו ידי חובתו.
ואילו הריטב"א כתב במסכת סוכה דף לח עמוד א:
"מפני זה אמרו שתבא לו מארה כשלא למד והוא בור שיוצא בברכת אחרים שלא בזימון, וכ"ש אם יודע לברך שהוא מצוה ליחלק, שאם יוצא בברכתם הוא מזלזל הברכה, וראוי שתבא לו מארה ואפי' כשהוא מזומן ע"י זמון, יש בזיון לדבר שהקטן מברך לגדול אלא א"כ כשעושה כן כדי לחנך את בניו וזהו שלא אמרה ותהא לו מארה בלחוד כדתנן במתניתין אלא שחזר ואמר תבא מארה למי שאשתו ובניו מברכין לו לעולם כלומר שמברכין לו לעולם ואפי' ע"י זימון לפי שיש בזיון בדבר כשאשתו מברכתו וכן כשבניו מברכין דומיא דאשתו דלא עביד לחנכם אבל לחנכם ולהרגילם בברכה תע"ב ובלבד כשהם גדולים וראויים א"נ כשהגיע לחנוך ובדאכל איהו שיעורא דרבנן ויש פירושים הרבה וזהו הנכון".
וראו את דברי ש. ליברמן, תוספתא כפשוטה, מגילה פ"ג עמ' 653 לשורה 33 (מועד עמ' 7711), בהסבר התוספתא מגילה (ליברמן) פרק ג הלכה יא, (בסוף ש"ס וילנא, הלכה ה): "והכל עולין למנין שבעה אפי' אשה אפי' קטן, אין מביאין את האשה לקרות לרבים".
וראו בשו"ת הרמב"ם (בלאו) סימן רצד, על דברי הגמ' בגיטין דף ס עמוד א: "אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד הצבור" (ובראבי"ה ח"ב - מסכת מגילה סימן תקנד, "דאין פתרון כבוד הציבור, מפני שאינו שלם, אלא גנאי הוא לציבור שאין להם ספר תורה העשויה כמצותה, וחומשין"), ובהערה 34, שבתשובת הרמב"ם שם, כתב המהדיר, "תוספת, פעם אחת לא היה לרבינומשולם ז"ל ספר תורה לקרות וקראו בחומשין מפני הדחק דכיון שאין להם איסור, אין לחוש לכבוד ציבור", וראו גם במחזור ויטרי סימן קיט: "אין קורין בחומשים בבית הכנסת מפני כבוד הציבור, דמשמע הא משום לא כבוד ציבור קרינו. כך קיבלתי מרבותיי".
ובמאירי מגילה שם: "הכל עולין למנין שבעה או לאיזה מנין של קריאת התורה, ואפי' אשה ואפילו קטן, יש מי שאומר שמ"מ צריך בכל קריאה קורא אחד גדול, והואיל וקרא אחד כבר נשלמה תקנת משה רבינו, ואין כאן עוד קריאה, אלא מתקנת עזרא, שלא היה מנין הקוראים מתקנת משה רבינו, אלא גוף הקריאה לבד, ויכול להשלים הקריאה על ידי אשה או קטן, אבל לא שתעשה כל הקריאה ע"י אשה וקטן", ובהגהת הרמ"א, שולחן ערוך אורח חיים סימן רפב סעיף ג, שהובאה לעיל, "אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים".
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2006 09:04 |
|
| |
.
נישטאיך 
|
|
|
|
|
