תהליך החשיבה[הנונקונפורמיסטי] ממתי?

תראו כמה קשה לנו לדבר על עצמנו, ישר רצים לתיאוריות, ישר מביאים ציטוטים, ישר מתחילים להתקוטט... אם הבנתי נכונה את מטרתו של פותח האשכול, הרי עד כה לא ממש עמדנו במשימה..

נאה דורשת, נאה מקיימת, ואני לוקחת על עצמי לנסות לענות לשאלה שהציג קעלעמר.



והסיפור שלי... [יותר נכון - סיפור שלי, יש עוד אי אילו ואולי עוד יבוא הרגע לספרם...]

סביב גיל הבת מצווה שלי התחלתי לשאול שאלות הקשורות בזהות היהודית, באמונה ובאורחות חיים יהודיים. לא הייתה לי דרך סלולה ללכת בה, שכן גדלתי בבית ישראלי חילוני רגיל (יחס חיובי למסורת ולחכמת ישראל אבל לא התייחסות אמונית ומצוותית). חיפשתי את דרכי כאן וכאן, וקשה לתאר רגע מסוים שבו הפכתי למה שאני. יש שלל רגעים וחוויות שהבהירו לי, עפ"ר על דרך השלילה לאיזה שביל לא כדאי לפנות.

כאן אני רוצה לחלוק אתכם התנסות שחוויתי כשהייתי בכיתה ט'. הלכנו כמה חברים וחברות לבית כנסת חסידי בעירנו המעטירה בערב שבת. בתקופה זו כבר הרביתי להתפלל, בעיקר בשבתות במסגרות שונות. ובכל זאת החוויה באותו בית כנסת הייתה יוצאת דופן ושונה מכל מה שהכרתי עד אז:
היתה מין התרוממות רוח בתפילה, איזה סוג של דבקות שלא ראיתי עד אז, לשון התפילה שהיגויה היה זר קיבלה נופך מיוחד שלא שיערתיו קודם לכן, איכות נדירה של קדוּשה מילאה את האוויר. אחרי התפילה (או אולי ב'לכה דודי', לא זוכרת) התחילו כל הגברים לרקוד וסחבו אתם את החברים שלנו שהיו קצת נבוכים בתחילה אבל עד מהרה נכנסו לעניינים. ראינו בעינים שלהם איזה אור חדש.
ואנחנו.... אנחנו הבנות ישבנו בעזרת נשים שלא היה אלא חדרון קטן ובו מן חריצי הצצה עלובים לכיוון בית הכנסת. ערמות של ארגזי קרטון ובהם ספרים ישנים עמדו על הרצפה וריח של אבק שרר באוויר. חוץ מאתנו ישבו שם עוד שלוש(?) נשים קשישות שהתפללו באין קול מסידוריהן. לא אור, לא שירת דבקוּת, לא היסחפות בריקודים נרגשים...


הרבה פרטים שכחתי מאותו ערב, אבל אור היקרות של בית הכנסת נחקק בי, אלא שלא פחות מכן, נחקקה בי עליבותו של המחסן המאובק והעלבון של היות כלואה בו.

אני חושבת שאז הבנתי שהיהדות שלי לא תוכל להיות כזו שתכניס אותי לתוך מחסן ספרים.



זו אבן דרך בדרך שעשיתי, דומה שאני עדין הופכת למה שאני בכל בוקר אני מקווה כך לפחות.

שחרית,

כבוד החברים במקומם מונח, אני מוחה על הביקורת עד כמה קשה לאנשים להיחשף... התורה היא "ספר תולדות אדם" ולא חייבים להיכנס לחוויות אישיות, או לספר סיפור אישי כדי להבין 'דוגמה' לפיה אדם מהפך את כיוון חשיבתו,ומסיפורים אישיים אין להסיק מסקנות 'מדעיות' של נכון או לא נכון. לאדם אחד המחסן המאובק הוא קריטריון להסכמה לקבלת 'ערכים' ולאדם אחר לא יזיזו...אצל אברהם למשל הפסלים חגגו עם כל טוב של סבבה,בביביסיטר צמוד היה להם, להאכילם סטייקים ומנות אחרונות, פיקניקים נשים וגברים מתפללים תחת כל עץ רענן במקהלות, ומנפנפים במנגלים.. הכל היה מסביבו נוצץ, רקדו, התרגשו, והגיעו להרגשות רוממות, ראו זיקוקין, ומה בסוף? כפוי טובה,ניפץ את הפסלים וגרם נזק כבד ב'רכוש' שלא נדבר על הפאדיחה מפני השכנים...והפגיעה בכבוד אביו..

כדבריך קעלעמר

יצחק דוגמא עוד יותר טובה.

ונתחיל עם אחיו השובב, ככל הידוע לי על אף סילוקה של הגר מהבית, ואיתה בנה ה'בעייתי' וחרף התנגדותה ודברי ההסטה , וטענותיה הקשות (ואולי צודקות? צריך לבדוק , אבל זה לא כעת)) של שרי נגד כל קשר עם זכר הגר ובנה, ז"א החינוך בבית היה נגד האח השובב ישמעאל, אך ראה זה פלא? מי קובר את אברהם במותו? שני בניו יחד? איך זה קרה שהם התאחדו? ככה פתאום מנתק של כל כך הרבה שנים, ושמירה מפני עירבוב עם הילדים הכנעניים, מתערבב הילד המגודל יצחק עם אחיו?

דבר שני, התנהגות יצחק בעניין הנסיגה מהבארות שחפר אביו? האם התנהגותו היתה מקובלת? ככה לוותר על מקור החיים במדבר? האם פחדנותו , או חולשתו, הם שהביאו אותו להחלטה לנהוג כפי שנהג? אבא שלו לימד וחינך אותו ל'ברוח' ממאבקים?

אם הנונוקורפרומיזם נובע מהחשיבה השכלית הנכונה, היא אינה תלויה בחינוך – אלא בחינוך עקרוני. וכך יכול מהפכן לנהוג X' , ואם החינוך העקרוני שהוא מקבל היא לחשוב נכון – ו"ללכת בדרכיו", גם הצאצא יהיה נונוקורפרומיסט וינהג Y , באם יעמוד במבחן המציאות!

שמת לב? אין פה שום זכר לנושאת המטוסים של הרמב"ם, זה נושאת המטוסים שלי נטו.

שחרית

גם אילו כל האיקונים בעולם היו ירוקים ומחייכים ,לא היה מספיק בכדי למלא את המגיע לך.

אני שוקל אם הבנתך היא, בגלל שאת אשה או חלילה רפורמית. (((( (F)))))

באופן מענין ומרתק -יש לציין- את מתארת פריצה כפולה .האחת מחייך ה"חילונים" ומשיכה אל כיון הדתי\ חסידי ומיד הפנמה, ופריצה משם אל הפלורליזם.
היש תיאור טוב מזה לכך שהדבר הוא באופיו של האדם?
אין כונתי שהדבר כפוי על האדם גנטית ,אבל ברור שמדובר כאן [לכאורה] במתת אל לבניו של אברהם..

ובנימה אישית מאד התרגשתי מתיאור החיוה [המפוקפקת] של כליאה בתוך הארון ,למזלך לא נכלאת בסופו של דבר בתוך ארון מנטלי כפי שרבות מאחיותינו נמצאות בו.

אגב זה המקום לומר שהסיפור על הילד שסיפרתי בפוסט הראשון הוא סיפורי.
ושוב, לא באתי מבית שדיכא חשיבה או נבהל אוטומטית מחשיבה , אבל כפי שאמרתי כל חשיבה היתה בילט -אין
בתוך מסגרת כובלת .


איקא

ומסיפורים אישיים אין להסיק מסקנות 'מדעיות' של נכון או לא נכון.

ומהתורה את כן מסיקה מסקנות מדעיות?

הכל זה סיפור אישי לא במובן של T.V. SHOW חושפני.
אלא היכולת לשים אצבע על האנושיות בתהליך.
על הדבר חשבתי רבות אבל נתעוררתי לו לאחרונה שוב בגלל אשכולו של משה מאיר על הזהות .בכדי להבין את הזהות של האדם ממה היא מורכבת אנו חייבים ללמוד על התהליך של החשיבה [כך לטעמי] עד שהייתי אומר ש סוג האדם הזה אינו דתי או חילוני [תלוי מאיזה כיון הלך] אלא זן חדש ישן של חושב הפורץ מסגרות .
זה לא חייב להתבטא בפריצת דרך מעשית ושינוי אורחות החיים אלא בהכרה שהחיים הם לא מה שספרו לנו או מה שניסו להחדיר בנו בפטיש חמש קילו.

ואולי בזה כיונתי לדעתו של מיכי שהפוסט מודרני אינו יכול להשתנות גם החושב שאני מדבר עליו אינו יכול להיות דתי או חילוני או כל זהות מגדירה ומצמצמת .
הפלורליזם והחשיבה הם זהותו.

תגובתך השניה אינה חולקת על דברי ,אם הבנתיך נכון. ואני שמח על כך
[לא נורא לא חייבים להתוכח כל החיים....]





הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!

קעלעמר,

א) ודאי שמהתורה אני מסיקה מסקנות מדעיות/= אמת נצחית שטמונה בעומקה, אחרת לא הייתי בוחרת, ואני מדגישה בוחרת בדרך התורה בקיום המצוות.כשאמרתי שאי אפשר להתייחס לחויות האינדיוידואלים, זה מפני שההכרעה בדבר קבלת התורה במובן הרחב שלה נעשת על בסיס ההכרעות של טוב ורע, ולא אמת ושקר..וזה בטח לא במובן של פסילת דעתה של שחרית או שלך או עוד חברים שבחרו לשתף אותנו בחווייתם, אלא הביקורת על אלה שאינם מעונינים

ב) לאחד יכולה להיות היכולת לשים את האצבע בתהליך האנושיות שחווה, ויש אחר שאפילו במדיה הזו, הוירטואלית, אינו רוצה לשתף פעולה, וזכותו המלאה. בתורה יש את כל הסיפורים והתופעות האנושיות האפשריות, וזה לגיטימי בעיני להביא דוגמאות ממנה

ג) אני שמחה שאתה מסכים איתי בקשר לאיזיקל הילד הנבון והממושמע שהיה מהפכן בפני עצמו בלי קשר לאביו, מהצגתו בשאלתך אלי הבנתי שאתה חושב עליו שהיה חנון לא קטן.

ובא לציון גואל

להוותי טעיתי בהבנתך, ואיני מסכים איתך!

אבל עוד קודם לזה. את מתיחסת לסיפור האישי בצורה מוגזמת .
סביר להניח שאין לך בעיה לספר שאהבת את סבתך ואף אחד לא יחשוד בך שאת רגישה וחושפנית.

מה סיפרה שחרית "כולה" על הטריגר שמתוכה היא התפתחה למה שהיא היום , כפי שאמר מאו צה טונג "כל מצעד של אלף מייל מתחיל בכוס אספרסו קצר" או משהו כזה...

אם חשד בי מישהו שאני כאן מראיין חושפני הזקוק לרייטינג גבוה, טעה טעות חמורה. חייהם של הנוכחים כאן לא מענינים אותי, מה שמענין אותי זה לימוד על חשיבתם, דרכם החשיבתית, ומה אני יכול ללמוד ממנה לעצמי.
הא ותו לא. [שיבא אחד כאן בפורום ויעיד אם שאלתי לשמו, מעשיו, או שם חברו.]

שחרית הבינה זאת קומר וממללא ואריק הבינו.
ותופתעי לשמוע גם איקא המוקדמת הבינה..

עכשיו לתכלעס:

א] יבושם לך ! איך את מסיקה אני לא מבין אבל זה ענין לאשכול אחר .
ב] נכון אבל עייני לעיל.
ג] הוא לא חנון אבל לא בטוח שהיה לו את מה שלאביו היה .
במקום שבו חז"ל משבחים את יצחק שהיה "עולה תמימה " גדל בבית טוב בן צדיק ,[עייני באשכול של מימוני ובתו] שם אני מזהה את ההבדל בינו לבין אביו. יצחק לא שיבר פסילים.
והיכן זה ממש בולט בעקידה! מילא אברהם קיבל הוראה מגבוה .אבל יצחק למה לא ביקר, שאל, התוכח?




הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!



תוקן על ידי - קעלעמר - 11/11/2004 22:30:49

קעלעמר

אוי לא, גם אותך הצלחתי להרגיז...אין איקא מוקדמת ואיקא מאוחרת.. יש איקה אחת.

אני רואה שלקחת את דברי למחוזות לא לי, על כן אני מעדיפה בשלב זה לפרוש < שלא יאשימו אותי חלילה בהסטת הדיון ועוד באלימות >

לא שללתי כפי שכבר אמרתי את הסיפורים האישיים,של אלה שהחליטו לספר את סיפורם שיבושם להם ולך גם יחד, שללתי את הביקורת על זכותם של אלה שאינם מעונינים -

באם תענה על שאלותיי על התנהגותו של יצחק, נוכל לבחון מה היתה מידת המהפכנות שבו - ואנו לא עוסקים בהשוואות - ברור שאברהם היה אחד יחיד ומיוחד, אתה זה שביקשת להביא את יצחק כדוגמא, אבל על שאלותיי לא השבת.

ובבקשה אל תתחיל עם סיפור העקידה- לסיפור יש מסר שלעניין ה'תורה' לא קשור ביצחק

להת' בשמחות.



תוקן על ידי - riv - 11/11/2004 22:45:18