|
|
| נשלח ב-26/8/2005 09:52 |
|
| |
מיימוני,
אני בטוחה שהבעיה הפרשנית אינה טמונה ביופיה של שרה בגילה המתקדם, אלא ביכולתה להרות...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 11:51 |
|
| |
.
לב אהרון:
אם, כהשערתך, גיל 30 היה כגיל 10 היום, תאר לעצמך איך זה משפיע על כך שבמקביל לעקדת יצחק בגיל הילדות של 37, הוא נושא כעבור 3 שנים את הנערה המבוגרת בת ה-3 רבקה.
מיימוני:
השנה המקראית היא שנה, ואין שום עד במקרא למשהו אחר. כבר מבראשית, לא יחדלו עוד קיץ וחורף, וכן הלאה.
שרה ילדה בגיל 90, זה במפורש נחשב שם לנס, לו היתה בת 45, היה זה סתם מקרה יוצא דופן (סליחה מפרופ' משיח...), לא בגדר של נס, ובודאי, שאברהם המוליד בגיל 100 - הינו 50 - לא היה מפתיע איש.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 12:19 |
|
| |
אמשלום, דומני שלא זו הייתה בעיית החוקרים.
הלוא הפרימיטיבים האלה שכתבו את התנ"ך ודאי מאמינים בנסים. השאלה היא כיצד 'ויהללו אותה אל פרעה' אם היא הייתה בגיל קרוב למאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 15:03 |
|
| |
ב"ה.
הפרעתוני,
נס.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 15:36 |
|
| |
זה קצת מוזר, כי זה לא מוצג כנס, אלא כתוצאה טבעית, שאברהם חושש מפניה מראש.
וצריך לומר שהנס הוא שאישה בת מאה תהיה כזו יפה. הבעיה היא שהנס הזה לא מופיע בתור נס.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 17:17 |
|
| |
הפרעתוני
חסכת לי את התשובה שלי.
אמנם ניסחת אותה יותר יפה ממה שאני הייתי עושה זאת...
(חותם של איקון פרימיטיבי מאמין בתנ"ך)
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 17:19 |
|
| |
מיימוני,
אייקון של פרימיטיבי מתגלגל מצחוק...
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2005 17:34 |
|
| |
מה שאני ראיתי בשם החוקרים, זה שהיו מלכים שהיו סופרים כל חצי שנה לשלטונם כשנה. זה נראה לי עובדה ברורה לגבי מלכים מסויימים מהעולם העתיק - שלא מהתנ"ך. החוקרים רצו להסביר לפי זה בעיות בחשבונות בספר מלכים, ולומר שגם שנותיו של מנשה הם כאלו.
- דו"ד
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2005 01:37 |
|
| |
כבר כתבנו על כך באשכול לפני כשנה ומחצה.
רק רציתי להעיר.
גם רש"י שמביא את דעת המדרש ומכריע כמותה.
נדחק על ידי מדרש אחר שאף אותו גורס רש"י להלכה.
"כל מקום שנאמר "אחר"= סמוך.
"אחרי" = מופלג.
והנה לימוד הסמיכות של העקידה-לידת רבקה- ופטירת שרה,
נאמר בו "וַיְהִי, 'אחרי' הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם, לֵאמֹר: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם-הִוא, בָּנִים--לְנָחוֹר אָחִיךָ. כא אֶת-עוּץ בְּכֹרוֹ, וְאֶת-בּוּז אָחִיו, וְאֶת-קְמוּאֵל, אֲבִי אֲרָם. כב וְאֶת-כֶּשֶׂד וְאֶת-חֲזוֹ, וְאֶת-פִּלְדָּשׁ וְאֶת-יִדְלָף, וְאֵת, בְּתוּאֵל. כג וּבְתוּאֵל, יָלַד אֶת-רִבְקָה"
תוקן על ידי - ely2 - 02/09/2005 1:36:27
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2009 09:24 |
|
| |
.
הנה נתחדש לי השנה, כשעברתי על תרגום רס"ג לעקדה, כי גם רס"ג התנגד למדרש זה. כדרכו כמתרגם, עשה זאת באמצעות הוספת שתי אותיות בלבד לתרגומו.
פסוק כ':
ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם לאמור, הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך.
וכך תרגם זאת רס"ג:
ולמא כאן בעד הד'ה אלאמור אכבר אבראהם וקיל לה. הודא קד ולדת מלכה הי איצ'א בנין לנחור אכיך.
ולמא כאן בעד הד'ה אלאמור - תרגום מלולי.
אכבר אבראהם וקיל לה = נודע לאברהם והוגד לו
הודא קד ולדת מלכה = הנה כבר ילדה מלכה...
פעל העזר "קד" הופך את הפועל שאחריו לעבר מושלם, לעבר רחוק מאד. לא תרגם רס"ג "ולדת" - ילדה, אאל "קד ולדת" - ובכך הפך את הסיפור למשהו שקרה בעבר, ולא באותו הזמן. מכאן שלסמיכות הפרשיות אין צמודה סמיכות זמנים, ובכך "בורח" רס"ג מהמדרשים המצמידים את העקדה ללידת בני נחור ולמיתת שרה.
מי שיתבונן היטב בתרגום אונקלוס יגלה שגם הוא אינו מתרגם את "ויוגד" באופן מילולי. את הפועל הוא מחליף ב"ואתחוא", ואכמ"ל.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2018 14:22 |
|
| |
אשכול נוסף על זה
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2018 17:44 |
|
| |
למלנקקים תודה.
הערה חשובה:
יש לציין תמיד את שם האשכול, אחרת לא ידעו למצאו כי מבנה הלינק משתנה.
לפי השם אפשר למצוא בחיפוש בחלון הראשי שם מזינים את השם המדוייק (ואולי גם חלקית).
עוד דרך, יותר ארוכה, היא לקחת את המספר, ולצרף אותו למבנה הנוכחי של לינקים (כמו למשל הכתובת של האשכול הזה, ולהחליף מספר זה במספר ההוא. צריך קצת מוטוריקה עדינה של מקלדת ומחשב כדי שזה לא יתקלקל). ואז אנטר אחד מביא למקום הרצוי.
|
|
|
|
|