שישים יום קודם החג אוכלין סופגניות

צועד לו בניחותא אברכנו אברך המשי המעודן והמפונק עם תיק הטלית-ותפילין המעוצב והחדשני אל המכולת ומביא הביתה סופגניה רכה ונאה לאכול עם קפה הבוקר תוך ההתעדכנות היומית בנייעס. אח, עכשיו הוא מרגיש שקיים את מצוות החנוכה למהדרין מן המהדרין.

אלי מאיר היקר

קראתי את דבריך, ולא הבנתי מה רצית לומר.

א. האם כוונתך שחנוכה נחגג היום באופן שונה מכפי שנעשה לפני דורות?

ב. האם יצא הקצף על ההרגל לאכול סופגניות בחנוכה? או על המכירה המוקדמת שלהן?

ג. האם כוונתך שהמכבים היו דמויות שונות מכפי שהן מצטיירות היום? האם רצונך לדון ב"מי היו באמת" ומה היו השקפותיהם, וכיו"ב? וכן על שמם המדוייק, מכבי או מקבי וכיו"ב?

ד. האם כוונתך לטעון שהתורה של היום שונה משל פעם? או שכל עיקר בתורה מוקף מנהגים ונוהגים שונים ולא תמיד מוצלחים?

כל דבר ראוי לתשובה, ויכול להוות נושא לאשכול בפני עצמו.

א. ברור שבמצוות החנוכה חלו שינויים. הגדול שבהם - העברת ההדלקה מחוץ לבית אל תוך הבית פנימה, עקב החשש מפגיעה בימי האמוראים בבבל תחת השלטון הפרסי בכל מי שהשאיר נר דולק מחוץ לביתו.

ב. כמדומה שברור הדבר שלסופגניות יש קשר עקיף בלבד לחנוכה (מה לחנוכה ולמאכלי שמן? אך נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים כדי לציין את ימי החנוכה, ויש לרעיון זה שורש בדיני חול המועד ועוד).
מכירה מוקדמת של סופגניות היא ענין מסחרי ולא הלכתי כלל וכלל - גם אם ניתן להציע דרשות מדרשות שונות על זה, הכל לפי כשרונו של הדרשן.

ג. בירור ההיסטוריה של ימי המכבים, דעותיהם ועוד, הוא נושא מעניין מאד. יש לסקור את הספרות שבידינו (ספרי המכבים ולעיין בחומר נוסף, וכמובן לא להתעלם מן המסורות ומן הדעות שהובעו בגמרא בנושא זה). זה יכול להיות נושא בפני עצמו. למשל, שינויי ההלכה שחלו בימי המכבים עצמם, כמו הנושא של חילול שבת לצורך מלחמה, שמיוחס לדור ההוא.

ד. כבר דנו בפורום מראשיתו על שינויים הלכתיים, וכיצד הם מעוגנים בתורה. החל מהטענה שהושמעה עם ייסוד הפורום שהתורה משתנה, אך השינויים נעשים על ידי חכמים ובהסכמתם, ועל מנת כן ניתנה תורה, ושוב, ביתר הרחבה והעמקה, באשכול שהוקדש למיכי על ה"הברגה". עיין שם ותמצא דיון רחב, ואני מקווה שגם נחת.

בוודאי שכל הלכה ודין מהתורה ומדרבנן עברו עיבוד לפי תפיסת הדור ובני הדור. ובוודאי שגם המצוה היקרה ביותר יכולה להיות עטופה במנהגים, נהגים ואמונות שווא שנראות כאילו הן מרוקנות אותה מתוכנה וגרוע מזה.

אין גבול ליכולת הטעות האנושית.

אמנם, האדם החכם אינו מסתכל על מה שעושים הטפשים והבורים. הלא על מנת כן ניתנה תורה, שכל אחד יקיימנה כפי יכולתו. והקב"ה אינו בא בטרוניה אל בריותיו.

מה שנותר לנו לעשות הוא ללמוד ולהחכים ולעבוד על מידותינו ככל שאפשרי לנו, ולהשתדל להיבדל מן הטועים.

האם חלק מהיבדלות זו היא רישום מדוקדק של טעויותיהם? אולי - אם יש חשש שילמדו מהן. אך דומני שמה שתארת כאן, ואולי גם באשכולות אחרים, הוא נוהג סוציולוגי ולא דבר שנחשב למצוה בשום מקום ובשום זמן. עד שנשאלת השאלה: כלפי מה אמורים הדברים, ומיהו זה שטען כביכול כי יש מצוה לאכול סופגניות חודש לפני חנוכה...
(סמיילי תוהה).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אלימאיר,

גם בערים חילוניות למהדרין נגדשות חנויות המכולת בסופגניות, הרבה לפני חג החנוכה.

חוקרי הלכה שבחנו את העניין גילו לתדהמתם שמקור המנהג בצורך תמוה של כת אפילה (הידועה כ'כת בעלי המאפיות בא"י') להתפרנס, או בלשון ציורית יותר: להביא לחם הביתה.

אי לכך, נהגו הללו לפתות את ילדי ישראל במאכל עתיר השמן, ריבה וקלוריות עם תום חגי תשרי.

לדעת פסיכולוג בעל שם ניתן ללמוד מכך שהתופעה חוזרת מדי שנה, שאכן עולה בידם של בני הכת למכור חלק ניכר מתוצרתם.

היסטוריונים ישנים מהאוניברסיטה הבערית, טוענים שהמנהג התמוה של 'כת בעלי המאפיות' הוא למעשה אימוץ מנהג נוכרים - בני כת מיבשי הפירות היבשים, שנהגו להציף את השוק בתאנים, תמרים, בננות, תפוזים ננסיים וכיו"ב, כשהם מיובשים כדבעי בצנצנות דבש וסוכר, החל ממוצאי שמיני של חנוכה ועד פורים.

מכאן יש ללמוד, שהצרכים הפסיכולוגיים של מאמינים בני דתות שונות - זהים, והם נוטים לתעל אותם לפרקטיקה דומה.

שבוע טוב, חנוכה שמח, שנת אילנות טובה, מתוקה ולא יבשה

תוקן על ידי - ממללא - 13/11/2004 20:52:43

הנס היה בשמן (לא זה הנס אבל נגיד) אז אוכלים משהו שהכינו עם שמן (אף שאת המנורה בבית המקדש לא הדליקו עם שמן קנולה או שמן תירס), עוד דרוש. יש לי הצעה בשבילם, יש עוד שמנים, למה שלא ישתו שמן קיק, שמן דגים...

מצורף קובץ

עכשיו מובן הכל

ראו: י"מ טולידנו, "קטע מפירוש התפלות לרבינו מיימון אבי הרמב"ם", שריד ופליט, א, תל-אביב תש"ד, עמ' 7-8: "קטע זה מצאת בס' כף אחת כ"י מרבי יהודה ב"ר מאיר טולידאנו... שהעתיק מכ"י רבי דוד הסבעוני מעיר סאלי... הקטע הזה שלפנינו, תורגם מלשון ערבי ע"י רבי דוד הסבעוני המעתיק הראשון הנזכר... כתב רבינו מיימון בן יוסף בחיבורו על התפלות בלשון ערבי, בפירושו על ענין חנוכה: אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל לפרסם הנס (של חנוכה) שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין בערבי אלספינג והם הצפחיות בדבש ובתרגום האיסקריטין, והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן זכר לברכתו. וכתב רבינו נסים במגילת סתרים כי כל מנהגי האומה באלו המנהגות כמו זה. והראש בראש השנה, החלב בפורים ובמוצאי פסח, והפולים ביום הושענא רבה. ואותם המנהגות אין לנו לבזותם ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הו כי הם מעיקרים נעשים ולא יבוזו במנהג האומה וכבר אמר הנביא ע"ה ואל תטוש תורת אמך, דת אומתך על תעזוב. ובקבלות הגאונים ראשי ישיבות נזכרו מנהגים כמו אלה בהנהגותיהם בסיפוריהם ולא תבזה דבר ממה שעשו הקדמונים. עד כאן לשונו. ומכלל המנהגים...".
על חיבורו של ר' מיימון, ראו: א' מרמורשטיין, "ספר דיני תפלה ומועדים של ר' מימון אבי הרמב"ם", תרביץ ו (תרצ"ה), עמ' 426-428 (=מיקראה בחקר הרמב"ם, בעריכת י"נ אפשטיין-מ' אידל, ירושלים תשמ"ה, עמ' 182-184).

ומאידך גיסא, ראו: אבן בחן לר' קלונימוס בן קלונימוס (חי ופעל באיטליה במאה הארבע-עשרה, בחיבורו הוא מותח ביקורת בצורה סטירית על החברה היהודית בימיו, ראו עליו ועל חיבוריו: ח' שירמן-ע' פליישר, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, ירושלים תשנ"ז, עמ' 514-541, והספרות המובאת שם), מהדורת א"מ הברמן, תל-אביב תשט"ז, עמ' 30: "ובחדש התשיעי בכסלו / קול המון שלו / לכבוד מתתיה בן יוחנן לא לגנאי / ולכבוד בן חמונאי / יאספו הנשים החשובות / בקיאות לעשות הבריה וללבב הלביבות / עגלות גדולות כהקף המרחשת / ומראיהן טוביני וארגמני כמראה הקשת / יאפו את הבצק מינים יעשו מטעמים מהעסה / חביץ קדרה ובן דיסא / ועל הכל יקחו סלת חטין / ויעשו ממנו הספגנין והאסקריטין / והשתיה כדת בשמחות וגיל על כוס וכוס / להעביר רעת ניקנור ובגריס וצרת אנטיוכוס".


תוקן על ידי - ממדבש - 09/12/2004 1:02:39