שירתו המוקדמת של ריה''ל (אלימאיר)

בשבוע שעבר, אלימאיר פתח אשכול שעסק באישיותו של רבי יהודה הלוי, בשירתו המוקדמת, ובנסיבות מותו.

ההודעה הראשונה עסקה בנקודות הבאות:

1) טענה עובדתית על אורח חייו של ריה''ל הצעיר. אלימאיר הביא ציטוט (ללא מקור) המתאר אורח חיים בלייני או בוהמי, שבמושגי דורנו אינו מאפיין אישיות תורנית – בלשון המעטה. הטענה כללה אמירה כוללנית על חיי החברה האינטנסיבים והרגלי הבילוי של ריה'ל הצעיר, אמירה בדבר על השתתפותו הקבועה במסיבות חברתיות, והאשמה מרחיקה (ללא ציטוט מקור מבוסס) על ''התעלסות באהבים עם עלמות יפיהפיות''.
2) טענה על כי שירתו המוקדמת של ריה''ל משקפת את אורח חייו באותה תקופה – וזו כללה ''שירי אהבה יוקדים, שירי משתה וחתונה עליזים ורבי שובבות, שירי טבע מצויינים ביופיים, ושירי ידידות לידידיו ומיטיביו''.
3) טענה בדבר עזיבתו את אורח חייו ''הבלייני''. לדידו של אלימאיר, עם עזיבתו את אנדולסיה לטובת טולדו מסתמן שינוי כיוון בסגנון שיריו. אלימאיר טוען כי עם השינוי באורח חייו לטובת קריירה רפואית מכובדת, ריה''ל נתקף חרטה על סגנון חייו הקודם, וזהותו משתנית מזאת של ''אציל ספרדי שאנן'' לבעל הכרה לאומית של ''בן אומה דוויה וסחופה הפזורה בגלות מרה''. ברצונו לתקן את המעוות שבימי עלומיו, הוא מבקש לדכא את יצריו, להינזר מהבלי העולם הזה, ולטהר את נפשו מכל חטא ''ומעתה אין כינורו של ריה''ל יודע כי אם שירי קודש לוהטים''.
4) תמיהה על האגדה הנפוצה על נסיבות מותו של ריה''ל והטלת ספק בסיפור מותו בפרסות פרש ערבי.
5) אפיון סגנונו של ריה''ל, שאלימאיר מזהו ''כעברית הנשמעת כמו בימי הנביאים'' (כדוגמא אלימאיר מציין את שירו ''ציון הלא תשאלי'').

אחד מחברי ההנהלה השהה זמנית את האשכול בשל מה שנתפס כזלזול גורף ולא מבוסס דיו באישיותו של ריה''ל .
אני נוטה להסכים עם דעתו של חברי להנהלה, וסבור שלמרות שמדובר בנושא דיון לגיטימי, מחבר האשכול לא התווה מסגרת דיון קונסרוקטיבי. על כן, סיכמתי עם אלימאיר בתיבה הפרטית כי אביא את תורף דבריו בשינוי סגנון ואשרטט את מסגרת הדיון ב נכונות עיקרי טענותיו ומשמעותם.

אלימאיר כתב לי באישית, שישנו בסיס מדעי לכל טענותיו ואמירותיו באשכול הנ''ל, וכי יש לו תמיהות רבות על ההתיחסות החרדית המקובלת לשירתו של ריה''ל בפרט ואישיותו בכלל.

הבהרתי לאלימאיר שבאופן עקרוני יש מקום לדון באישיותה של כל דמות ציבורית כפי שזאת מתקבעת בתודעה הציבורית.
כל טענה חיובית בדבר אישיות פלונית, מזמינה אוטומטית דיון עניני בנכונות הטענה. למרות שאין אנו ששים לשחוט פרות קדושות ולא קדושות, אך יש מקום בהחלט לבחון את מידת קדושתם של הפרות, את זיהויים כפרות, ואת קריטריון הגדרת פרות או ישויות אחרות כקדושות.

בהקשר זה, נכון להזכיר את מה שכתבנו באשכול גור המפורסם:

''למרות הבנתי לרגישותם של חסידי גור הצופים באופן פסיבי בפורום, הרי שעליהם להבין כי לא כולם חולקים את אותה מידת רגישות מופרזת (לגיטימית) הנובעת מקשר אישי/סובייקטיבי עם הרבי. להבדיל מהבסיס הרגשי/סובייקטיבי עליו מבוסס הקשר של חסיד עם רבו, הקשר שלנו עם הרבי שלכם מבוסס על בחינה רציונלית/אובייקטיבית של הגותו ומעשיו. מבחינתנו אנו (שלא זכינו לחוויה הרגשית והמקשרת) , הדיון אינו יכול להתנהל במסגרת הנחות היסוד שלכם, שכן בכך נחטא בהנחת המבוקש.''

בצד המוכנות העקרונית לדון לגופו של עניו בטענותיו של אלימאיר, הנהלת הפורום מבקשת לנהוג במשנה זהירות שכן מדובר במדרון חלקלק. נקודת המוצא בדבר אישיותו של ריה''ל מחייבת משנה זהירות, יחס של כבוד, ובחינה מדוקדקת של המקורות ונכונותם.

יתר על כן, הבהרתי לאלימאיר חד משמעית כי הוא אינו יכול להסתפק באמירות סתמיות ללא ציטוט מקודות, ובחינת נכונתם לעומת חלופות אפשריות.

ע''כ אני מבקש מאלימאיר ומחברי הפורום הנכבדים להתייחס ענינית לנקודות הבאות:

1) התייחסות לציטוט מקור התומך או לחילופין סותר את טענותיו של אלימאיר
2) ניתוח מבוסס של המקורות הנ''ל והטענות שלכאורה ניתן להסיק מהם
3) דיון באמינות המקורות הנ''ל
4) דיון בדמותו של ריה''ל כפי שזאת משתקפת בספרות החרדית\דתית ועל סתירות (אם בכלל) בין תפיסה זו לתפיסות אחרות המקובלות בציבור החרדי
5) דיון ''בלגיטימיות הדיון'' ובדרך הראויה לדון בדמותו הציבורית של אישיות המקובלת כתורנית

אנו מצפים לסף ראיות גבוה יותר מאשר הפניה כוללנית לאנצי' העברית בתיבה האישית שלי.



תוקן על ידי - עצכח - 14/11/2004 22:26:26

ידיעה זו מבוססת כנראה על דברי ר' יוסף אבן ענקין, ראו: א"ש הלקין (מהדיר), התגלות הסודות והופעת המאורות: פירוש שיר השירים לר' יוסף בן יהודה בן יעקב אבן עקנין, מקורו הערבי ותרגום עברי, ירושלים תשכ"ד, עמ' 176-178: "הגיד לי אחד הזקנים מאנשי גרנאדה נ"ע, שישבו והתענגו במסיבה אשר באחת הפינות הגבוהות שבחדר, שנתקבצו בו מן המפוארים וחשובי הדור, ור' יהודה הלוי נ"ע בתוכם, והשתתפו בשיחה נכבדה ונאה. עודם משתאים לחכמת הבורא בכל בריאתו, והנה אשת יפת מראה ובגדים, והשתאו ליופיה והודו לשם יתעלה על שכלול מעשיו. עוד הם משתאים לפי תארה וגיזרתה הנאה, והנה התחילה לדבר לבן-לווייתה ושמעו קול מגונה ודברים מכוערים. ובשמעו את הקובל הזה אמר הפה שאסר הוא הפה שהתיר (כתובות ב, ב) והתפעלו שומעיו מחכמתו שהעביר את דברי רבותינו ז"ל אל העניין השירי הזה".
וראו על כך: ח' שירמן, לתולדות השירה והדראמה העברית: מחקרים ומסות, א, ירושלים תשל"ט, עמ' 261.

תוקן על ידי - ממדבש - 15/11/2004 0:19:34

רב גוני

לא הצלחתי להבין למה אתה מתכוון.

האם אתה רוצה שידונו בנושא: אילו היה ריה"ל חוטא ופושע, מה היינו אומרים עליו אז?

זו באמת שאלה מעניינת, אבל למה להיטפל דווקא אליו?

אפשר לדון בנושא באופן כללי: אם יתברר שרב פלוני אלמוני היה בנעוריו חוטא ופושע, כגון ליסטים, מה אז?

האם הוא יכול לצאת תלמיד חכם גדול, או לא?

וכל כיוצא בזה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אכן הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר, ולדוגמא אביא קטע קטן משירו של ר' יהודה הלוי 'יעלת חן'

יוֹם בְּגַנָּהּ רָעוּ יָדַי וְדַדֶּיהָ עִשּׂוּ

אָמְרָה הֶרֶף יָדֶיךָ הֲכִי עוֹד לֹא נִסּוּ

וַאֲמָרִים לִי הֶחְלִיקָה לְבָבִי הֵמַסּוּ.

יש בשיריו האחרים קטעים דומים ואף בוטים יותר.

לא הבאתי קטעים משיריו, כי ישנם כאלו שיתעקשו לפרשם בצורה אלגורית, כמו "שיר השירים".

על אף מקצת האיזכורים בשיריו מסגנון ותוכן שיר השירים, כל המנסה ליחס לו כונות אליגוריות - אינו אלא מן המתמיהים, שכן די ברור מהקשרי הדברים - שכונת המשורר היא על הדברים כפשוטם, וכשרצה לשורר על גלות הארץ והשכינה הביע זאת במלים מפורשות.

האמת, שאני קצת מופתע מההפתעה. אותי לימדו בתיכון שלריה"ל היו שתי תקופות שונות בחייו, ושסיבת השינוי לא ברורה. אני חושב שמי שמתכחש לכך הוא שצריך להביא ראיות לדבריו (ואתם יודעים ש'אצלנו' לריה"ל המאוחר יש תפקיד מכונן).

יש לי סידי של איציקלופדיה יודאיקה (באנגלית)

ואביא רק ציצוט מביאוגרפיה ארוכה על ריה"ל
ומי שרוצה את המאמר כולו אשלח לו\ה באימייל

[שמאל

JUDAH HALEVI (before 1075–1141), Hebrew poet and philosopher. Judah Halevi's own work constitutes his most important biographical source: his poems tell of his journeys in Spain and in other countries, of his relations with his contemporaries, of his position in society, and of his spiritual development. Many biographical particulars are also contained in his extant letters and in poems of his contemporaries, as well as in later writers (e.g., Ibn Ezra's commentary to the Pentateuch, and Mahberet he-Arukh of Solomon Farhon (1881)). Publications of letters from the Cairo Genizah have clarified uncertain aspects of the last period of Judah Halevi's life.
Biography
EARLY LIFE
The question of Judah Halevi's birthplace is still unsolved. Schirmann (Tarbiz, 10 (1939), 237–9) argued in favor of Tudela, rather than Toledo, as a birthplace of both Halevi and Abraham ibn Ezra. The evidence relating to Halevi is supported mainly by an unclear reading in a Bodleian Ms. (Baron, Social, 4, 248 n. 34). Under Muslim rule, Judah Halevi, apparently from a wealthy and learned family, received a comprehensive education in both Hebrew and Arabic. His childhood years were spent during a peaceful period for the Jews of the region. At an early age he traveled to Andalusia with the intention of proceeding to the large Jewish center in Granada. Among the various communities he passed through on his way was Cordoba where he participated in a poetry writing contest (styled after those of the Arabs). He won the competition for imitating a complicated poem by Moses ibn Ezra, who invited Judah Halevi to his home. The two developed a close friendship and Judah Halevi spent some time with him in Granada, in an atmosphere of wealth and culture. There he also wrote his first important poems—primarily eulogies and poetical letters—and apparently some of his wine and love poems, which reflect his easy-going, hedonistic life during those years. Judah Halevi also became friendly with Ibn Ezra's brother, and was in contact with other great poets in Granada, Seville, and Saragossa.